Ohel Ya'akov on Torah, V'Zot HaBerachah
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
ובמדרש: אלו זכיתם הייתם קוראים אש תמיד תוקד על המזבח (ויקרא ו', ט') עכשיו שלא זכיתם אתם קוראים ממרום שלח אש בעצמותי וירדנה (איכה א', י"ג) (איכה רבתי פתיחתא י"א).
ונקדים מאמר הוי אריאל אריאל כו' והציקותי לאריאל והיתה תאניה ואניה והיתה לי כאריאל (ישעיה כ"ט, א'-ב'). באור זה כי כבר ידוע כי הצדיק הוא הנושא בעול המדת הדין בעד כל הדור כמו שנתבאר למעלה על מאמר הילקוט אף חובב עמים כל קדושיו בידך אלו הצדיקים והם תכו לרגלך שהם נאספים בעון הדור, וזהו ישא מדברותיך. הבאור בזה כפי הדרש הנזכר שהצדיק ישא ויסבול הנהגת המידת הדין עליו, ומלת מדברותיך כמו ואני אשימם דוברות בים (מלכים א' ה', כ"ג) ורעו כבשים כדברם (ישעיה ה', י"ז) ובזמן שביהמ"ק היה קיים היה האש בוער על המזבח ומזה היה העולם בריוח והצלה, אבל אחר החורבן אש המידת הדין שלט רק עלינו. וזהו אלו זכיתם הייתם קוראים אש תמיד תוקד על המזבח ואש המזבח היה מכפר עליכם, עכשיו שלא זכיתם אתם קוראים ממרום שלח אש בעצמותי היינו בצדיקים שבדור.
וזהו מאמר הוי אריאל אריאל כו' והוא על דרך מי שהיה לו בנים הרבה והיו כלם חולים וחלשים, ואחד בהם היה בריא וחזק וחכם גדול, והיה זן ומפרנס את כל הבית וכלכלם די מחסורם לכל צרכיהם והיה ריוח לכלם, לימים מת האח הבריא הזה והיה האב בוכה עליו כל ימיו, וישאלו אותו לאמר הלא דרך ב"א שיהיה המת נשתכח מן הלב, השיב להם ואמר כי אינו מתאונן על המת שכבר מת כ"א על החיים שהם חיים, חיים רעים הוזים שוכבים על ערש דוי באין עוזר וסומך, והוא היה המשביר והמכלכל אותם כל די מחסורם.
הנמשל כי אנחנו חולים מאד חולי היצה"ר ואנחנו מסוכנים מראש ועד עקב רגלנו כי אין באדם אבר שלא תהיה שליטת תאות היצר עליו והמזבח היה מכפר עלינו מיום עד לילה ישלימנו עם הקרבנות והתמידים שהיינו מעלים עליו והיה אש הדין שלמעלה בוער ושורף את הקרבנות ואנחנו נקיים ממידת הדין. ועתה המידת הדין שורף בתוכנו ואם נעלה עולה או זבח לא נעלה כ"א מעצמנו ובשרנו, כמאמר אני נוטל צדיק אחד מהם שאוכל לומר למידת הדין די ומתכפרים בו. וזהו שצווח ואמר הוי אריאל אריאל לומר כמה אוי ואבוי יהיה כאשר יחרב הבית המקדש, וביאר ואמר כי כאשר והציקותי לאריאל והיתה תאניה ואניה, היינו כי בהעדר ביהמ"ק בהכרח יהיה תאניה ואניה בפגיעת צדיקי הדור והיתה לי כאריאל, ר"ל שתהיה קשה פגיעתם בעיני כמו חורבן ביהמ"ק כאמרם ז"ל שקולה מיתתם של צדיקים כחורבן ביהמ"ק (ר"ה י"ח, ב').
וזהו מאמר המקונן ספדי תורה כי חוללה תפארתך נפלה נזרך מיום שחרב ביתך ר"ל כי מיום שנחרב הבית מעותדים חכמי התורה למות לכפר על הדור. וזהו מאמר זבחי אלהים רוח נשברה לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה (תהלים נ"א, י"ט) כמו מסבת אין ברירה אבל התפלל ואמר הטיבה ברצונך את ציון תבנה חומות ירושלים אז תחפוץ זבחי צדק עולה וכליל זבחי צדק לא כמקבל בעבור אין ברירה, ואז יעלו על מזבחך פרים ולא אנשים.
ועם דרכנו נוכל לבאר מאמר המסורה אוכל ד', א. כל מבצריך תאנים עם בכורים אם ינועו ונפלו על פי אוכל (נחום ג', י"ב). ב. ולא ידע אתו מאומה כי אם הלחם אשר הוא אוכל (בראשית ל"ט, ו'). ג. גם איש שלומי אשר בטחתי בו אוכל לחמי (תהילים מ"א, י'). ד. והיה כאשר יחלום הרעב והנה אוכל והקיץ ורקה נפשו (ישעיה כ"ט, ח'). כל זה קינה להצדיק לאמר דע כי מפני בוא הרעה בההמון יפול בהצדיק כמאמר כי תצא אש ומצאה קוצים אין פורעניות בא לעולם אלא בזמן שהרשעים בעולם ואינה מתחלת אלא מן הצדיקים שנאמר ונאכל גדיש (ב"ק ס', ב') כמו שאמרנו למעלה כי מציאותם בעולם בעל כרחם כמו הפרי שנגמר בישולו אשר בתנועה קלה תפול מן האילן. וזהו כל מבצריך תאנים עם בכורים אם ינועו ונפלו על פי אוכל. אחר זאת מוכיח את הדור ואמר הלא לא לקח משלך כלום כ"א מעט הלחם אשר אכל בהיות בעוה"ז, שנית כי משונה רדיפתו מכל הנרדפים כי כל נרדף יודע מי הוא הרודפו ומי הוא אויב לו ומבקש רעתו ובידו לשמור עצמו ממנו¹ אבל הצדיק נרדף מאוהבו אוכל לחמו וזכותו. וזהו גם איש שלומי אשר בטחתי בו אוכל לחמי הגדיל עלי עקב ועכ"ז הוא בטוב לבו ורב חסדו הסכים על העדרו כי אמר אולי יאכלו הם פרי זכותו יראו ויקחו מוסר וייטיבו דרכם אחרי מותו כי יאמרו אם אש אחזה בלחים כו' אבל גם זאת אינו, רק והיה כאשר יחלום הרעב והנה אוכל והקיץ ורקה נפשו:
footnotes: ¹ ויש להמליץ על זה מאמר ורדף אותם קול עלה נדף (ויקרא כ"ו, ל"ו) ואיככה ירדפם העלה מן העץ אבל היא מליצה נפלאה על דרך מאמר אומה זו נמשלה כגפן זמורות שבה אלו בעלי בתים כו' עלין שבה אלו עמי הארץ כו' (חולין צ"ב), וזהו ורדף אותם קול עלה נדף עם הארץ פחות ובזוי על דרך ובוז משפחות יחתני (איוב ל"א, ל"ד):