Ohel Ya'akov on Torah, Vaetchanan
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
שמור את יום השבת לקדשו כאשר צוך ה' אלהיך, ששת ימים תעבוד כו' למען ינוח עבדך ואמתך כמוך וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים ויוצאך ה' אלהיך משם ביד חזקה ובזרוע נטויה על כן צוך ה' לעשות את יום השבת (ה', י"ב-ט"ו).
כבר התעוררו הראשונים ז"ל על שנותו את טעמו מטעם האמור בדברות הראשונות, כי בפרשת יתרו אמר הכתוב בטעם מצות שבת כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ את הים ואת כל אשר בם וינח ביום השביעי על כן ברך ה' את יום השבת ויקדשהו (שמות כ', י"א) א"כ מצות שבת הוא זכר לחידוש עולם ופה אמר הכתוב שהוא זכר ליציאת מצרים.
עוד ראוי להתעורר על מאמר ששת ימים תעבוד ועשית כו' כאלו הוא מצוה את האדם שיעבוד בששת הימים ולעשות בהם כל מלאכה הלא לא בא הכתוב רק לאסור המלאכה ביום השבת, א"כ לא היה לו לומר רק ביום השביעי תשבות.
גם ראוי לבאר מאמר למען ינוח עבדך ואמתך כמוך כי אם להשוות את העבד להיות אתו במנוחה היה מהנכון לומר למען ינוח עבדך ואמתך עמך, ומלת כמוך תתפרש על איכות המנוחה.
ולבוא אל באור הענין נזכיר מאמר המשורר ע"ה בטח בה' ועשה טוב שכן ארץ ורעה אמונה כו' (תהלים ל"ז, ג') ובגמרא: מרגלא בפומייהו דרבנן דיבנה אני ברי' וחברי ברי' כו'¹ כשם שהוא אינו מתגדר במלאכתי כך אני אין אני מתגדר במלאכתו (ברכות י"ז, א'). באור זה דע כי ההבדל בין עובד אלהים לאשר לא עבדו כי הצדיק מאמין בה' כי כל יכול הוא ואין מעצור לה' להושיעו להחיות נפשו גם בלא מלאכה ועסק כמו שאמר רשב"י ע"ה אפשר אדם חורש בשעת חרישה כו' וגם כי הרבה עשו כר' שמעון בן יוחאי ולא עלתה בידם (ברכות ל"ה) כי כמעשיו עשו אבל למדרגת אמונתו לא הגיעו, כי אם היה לבבם שלם עם ה' כמו לב רשב"י הי' עולה להם כמו שעלתה בידו, וא"כ היודע והמאמין את זאת הלא העסקים שהוא עוסק בהם בימי החול כמשא כבד יכבדו ממנו ולא יעשה אותם כ"א ע"ד חק וגזירה כמאמר למען יברכך ה' אלוקיך בכל מעשה ידיך אשר תעשה (דברים י"ד, כ"ט) ממש כמו האב הגוזר על בנו לחטוב לו עצים שעה אחת ואם לא יעשה כדבריו לא יתן לו ארוחתו, וגם כי הנער מקים גזירת אביו עכ"ז הוא עליו למשא כי נפשו יודעת מאד כי באמת גם אם לא יעשה לאביו מאומה מן המלאכות עכ"ז באהבתו ובחמלתו לא יחסר נפשו מכל טובה, לא כן אותו שהוא מקטני אמנה וכל משען לבו רק על מלאכת ידיו ופועל כפיו, הוא מלאכתו ערבה עליו מאד כי ע"י המלאכה חית ידו ימצא.
footnotes: ¹ אני בריה וחברי בריה וכו'. וע"ד הפשט נראה בכוונת זה המאמר מהעוסק במלאכה או במו"מ ומספיק צרכי ת"ח העוסק בתורה, עליו אמר וחברי בריה לא נגרע ערכו מערכי כיששכר וזבולון, ועוד אני מלאכתי בעיר בביהמ"ד בנחת והוא מלאכתו בשדה לחורב ביום ולקרח בלילה, וראוי הוא לשכר יותר ממני, ואם שאני משכים למלאכתי גם הוא משכים למלאכתו כדי לפרנס אותי, ושמא תאמר כי הוא אינו יכול להתפאר שעוסק בתורה כמוני, ע"ז אמר כשם שהוא אינו יכול להתגדר במלאכתו שאין אני עוסק בדרך ארץ רק הוא מפרנס אותי ואך על ידו אפשר בידי לעסוק בתורה, ואם עכ"ז תאמר שאני מרבה והוא ממעט כי העסק בתורה הוא מרובה נגד העוסק בדרך ארץ ומספיק לאחרים כמאמר אבל ת"ח עצמו עין לא ראתה כו', הלא שנינו אחד המרבה ואחד הממעיט כו'.
ההבדל השני כי אותו אשר עינו ולבו רק על תאות העוה"ז מלאכתו ערבה עליו כי יאכל וישתה וימלא תאות לבו שזהו תכלית מציאותו כפי דעתו הנבלה, כמ"ש הר"ת בספר הישר שלו: הרשעים חיים כדי שיאכלו וישתו, והצדיקים אוכלים כדי שיחיו, כי עינם ולבם רק על התכלית לעשות רצון בוראם להקים דברי התורה והמצוה. וההבדל ביניהם ממש על דרך שנים עושים במלאכה אחד עושה מלאכה לעצמו והשני עושה מלאכת שכנו, כי דרש אותו ומבקש מאת פניו שיעזור לו במלאכתו היום, ולמחר יעזור הוא אליו, כענין שמור לי ואשמור לך, וההבדל ביניהם נראה לעין כי המלאכה אשר זה עושה לעצמו תערב עליו המלאכה וחביבה בעיניו היגיעה, אבל בעושה מלאכת שכנו אין המלאכה ערבה עליו עתה כ"א הוא מצפה לגמול כי למחר יגמול שכנו עמו. כן מדת הצדיקים שמלאכתם אינה ערבה להם מפאת עצמותה כ"א עוסקים בה ע"ד הגמול היינו כי יחשבו בנפשם הלא כאשר יאכלו וישתו ויחזקו את גופם יהיה בידם כח לעשות חיל בתורה ומצות אבל לולא זאת היתה המלאכה והפרנסה עליהם למשא כי הצדיק יודע ואינו מסיר מלבו מאמר כי לא במותו יקח הכל ולא לו יהיה הזרע ולמי הוא עמל ומחסר את נפשו מטובה.
זהו מאמר בטח בה' ועשה טוב היינו עבודת ה' ומצותיו, ובמלאכת הארץ תהיה רק כאותו שעושה במלאכת שכנו, וזהו - שכן ארץ ורעה אמונה, והמופת על הבוטח השלם הזה גם כי הוא דבר המסור אל הלב עכ"ז גם בעיני בשר תראה ותבחון ענינו בעת כניסת השבת כי אם עושה מלאכתו בששת ימי המעשה כעובד במלאכת אחרים ועבודתו לו למשא והוא כעבד ישאף צל ומקוה כל השבוע לאמר מתי יגיע יום השביעי יום שבת מנוחה, לא כן אותו אשר מלאכתו ערבה עליו בששת ימי המעשה כפי ערבותה בחול כן ימר לו בשבת כי הלא ישבות ממלאכה ועסק ואינו מרויח כלום והוא אוכל ואינו עושה.
וזהו מאמר כשם שהוא אינו מתגדר במלאכתי היינו תורה ומצות כי דומה בעיניו שיוכל לחיות בלא הם וידמה בלבו כי מלאכת התורה והמצות אינה מלאכה אשר לעצמו כ"א מלאכת שכנו. כן להיפך הצדיק יערב עליו וינעם לו רק עבודת הקודש כי נפשו יודעת מאד כי הקנין המעולה הזה קנה לעצמו והוא ילוהו לבית עולמו. לא כן מלאכת עוה"ז כמשא כבד יכבד ממנו.
זהו מאמר שמור את יום השבת לקדשו ענין שמירה הנאמר בדבר העבר הוא שמירה ממש, אבל מאמר שמירה הנאמר על העתיד יתבאר מענין תוחלת כמו ואביו שמר את הדבר (בראשית ל"ז, י"א) כאומר מתי יהיה הדבר המקווה הזה, כן מאמר שמור את יום השבת יתפרש ג"כ שתהיה במדרגת - ורעה אמונה כמו שזכרנו, היינו שיצפה כל ששת הימים על יום הקדוש הזה. וסידר לפני האדם והכין לפניו הדרך לבוא אל בחינה זאת ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך היינו שתהיה במלאכתך רק כעבד העושה במלאכת אחרים אשר באין ספק משפט העבד לעמוד על המצפה הוא מצפה ומחכה מתי יגיע יום המנוחה והמרגוע.
וזהו לא תעשה כל מלאכה אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך כו' למען ינוח עבדך ואמתך כמוך, כלומר למען שלא ישבות העבד שביתה עודפת על שביתה שלך, כי כאשר לא יערב לך יום השבת ושביתת המלאכה הלא תהיה כל היום ההוא וכל הלילה במר נפש מאד, משא"כ העבד הוא הלא ישבות מנוחה שלמה כי הוא אוהב את יום השבת מאד, ואיך יערב לך זאת שתהיה שביתת העבד יותר מקובלת מהשביתה אשר תשבות אתה, וזהו למען ינוח עבדך ואמתך כמוך שתהיה מנוחת שניכם שוה. והוסיף ואמר זכרת כי עבד היית בארץ מצרים ויוציאך ה' אלהיך משם כו' על כן צוך ה' אלהיך לעשות את יום השבת, כלומר זכור נא כי היית עבד במצרים ויוציאך ה' אלהיך משם ואז כמה ערבה לך המנוחה כי נשברו מוטות עול העבודה מעליך על כן צוך ה' אלהיך לעשות את יום השבת כלומר על הדרך הזה ועל דמיון כזה עצמו צוה ה' לעשות את יום השבת שתהיה המנוחה ערבה עליך (והשלמת הדברים תמצא למעלה פרשת יתרו), והענין נכבד.