Ohel Ya'akov on Torah, Vaetchanan
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
קרב אתה ושמע את כל אשר יאמר ה' אלהינו כו' וישמע ה' את קול דבריכם בדברכם אלי ויאמר ה' אלי כו' היטיבו כל אשר דברו, מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי ולשמור את כל מצוותי כל הימים (ה', כ"ד-כ"ו).
וראוי להבין מאמר כל אשר דברו מה הורה בזה, גם במאמר מי יתן והיה לבבם זה להם מה הוראתו במלת זה.
אבל דע כי הנה האדם צריך לב' דברים, א'. דעה טובה וישרה למען דעת איזה דרך ישרה שיבחור לו, ב'. הרצון שיאבה לשמוע אל דברי מורו ומלמדו, כ"א לא יאבה לו ולא ישמע אליו מה תועיל אליו הידיעה אשר יודיעהו המורה. וא"כ יצטרך המורה שתמצאינה בו ב' מעלות, א'. שיהיה חכם ויודע דעת להשכיל אמתת כל מעגל טוב, ב'. שיהיה נשוא פנים להפיץ קרני אור יפעתו מזהרי יראתו וקדושתו ושיהיה קרנים מידו אל העומד נכחו ושומע את דבריו שיקבלם באהבה עד שלא יסורו ממנו לעולם, והנ"מ הראשונה יכולה היא להעשות גם ע"י שליח או ע"י אגרת שיכתוב לו לאמר כזה וכזה תעשה (עי' זוהר וישב קצ"ב, א') אכן המעלה הב' לא תקום ולא תהיה בלתי אם ישמיע דבריו בכבודו ובעצמו אז בהכרח תהיה נשיאות פנים, לא כן אם ישמיע דבריו ע"י שליח והשליח אינו ראוי לנשיאות פנים לא יהיו דבריו נשמעים, אכן אם בפעם ראשונה ילך הוא בעצמו להתראות פנים עם השומע יוכל להיות כי אולי יספיק זיו נגהו ותארו והוד יראתו הזורח מול פני השומע בעת ראותו אותו עד שיקבל דבריו גם שלא בפניו, וזה רק ספק לא ודאי.
וזהו שאמרו ישראל אל משה דבר אתה עמנו ונשמעה (שמות כ', ט"ו) כללו במאמר זה ב' הפעולות הנ"ל דבר אתה עמנו למען דעת את אשר יצוה ה' יתברך, ונשמעה היינו כי מוכנים אנחנו לקיים ברצון טוב.
וזהו ג"כ המאמר שלפנינו קרב אתה ושמע את כל אשר יאמר ה' אלהינו ואת תדבר אלינו, היינו להודיענו, ואנחנו - ושמענו ועשינו ברצון נפשנו, ע"ז אמר יתברך למשה היטיבו כל אשר דברו רמז על מאמר ונשמעה, אבל מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי כל הימים, רצה לומר שיהיו נשארים עומדים בהבטחה זו אשר קיימו וקבלו עליהם עתה לקבל דברי גם ע"י שליח:
אמנם להמתיק הדברים יותר נתעורר תחלה על שאלת ישראל ועתה למה נמות כו' ומדוע תלה החשש הזה במאמר ויהי כשמעכם את הקול מתוך החשך כו' ותקרבון אלי כו' שההוראה מזה כי לולא ששמעו הקול מתוך החושך לא היו דואגים לאמר ועתה למה נמות. גם מאמר קול גדול ולא יסף צריך באור כי יש בהוראתו ב' הוראות הפכיות ולא יסף בתוספת נוסף על הקול הנשמע תחלה, ויש בהוראתו ולא פסק.¹
footnotes: ¹ מאמר קול גדול ולא יסף ודע כי רז"ל במדרש (סוף יתרו) בארו מאמר זה ואמרו כשנתן הקב"ה את התורה צפור לא צווח עוף לא פרח שור לא געה כו', אלא העולם שותק ומחריש כו' כדי שידעו הבריות שאין חוץ ממנו, ואמר אנכי ה' אלהיך, ולעתיד לבוא כתיב אנכי אנכי הוא מנחמכם (ישעי' נ"א, י"ב). ביאור זה דע כי כבר כתבנו (בחלק הראשון פרשת וישלח על מאמר ויותר יעקב לבדו) בבאור מאמר ועברתי בארץ מצרים כו' עד אני הוא ולא אחר כי הנה כל חלק נבדל הוא נמשך אחר הכלל עם התקרבותו אליו כמו שאנחנו רואים בהתקרב נר קטן אצל לבת אש ידעך אור הנר כי כח יקוד הלהב הגדול ימשוך וישאף חלקו אליו עיי"ש השלמת הדברים ובחבורנו על ההגדה. והוא הטעם והיא הסבה אל העדר כל הקולות בעת נתן ה' יתברך את הוד קולו כי בהשמע קול אלהים חיים המשפט שיתבטלו כל הקולות אשר בעולם שהם חלקים קטנים מקולו של הקב"ה ואין להם מציאות במקום הקול האמתי, וזהו קול גדול ולא יסף ר"ל שאין עוד בלעדו וממנו לא ימצא כ"א ע"י השתלשלות המדרגות. וכן לעתיד יגלה הקב"ה כבודו לעין כל נאמר ג"כ הס כל בשר מפני ה' כי נעור ממעון קדשו (זכריה ב', י"ז). וזהו אנכי אנכי הוא מנחמכם כמבשר ואומר כי כאשר יגלה הקב"ה כבוד מלכותו ויחשוף זרוע קדשו, האלילים כליל יחלוף, ולא ישאר בעולם כ"א איש דכא ושפל רוח כמאמר ואל זה אביט אל עני ונכה רוח כו' (ישעיה ס"ו, ב') וזהו שאמר אחר כי אנכי אנכי הוא מנחמכם א"כ מי את ותיראי מאנוש ימות כו' ותשכח ה' עושך כו':
אמנם דע כי כבר קבלנו מפי חז"ל כל מקום שנאמר בו ברכה אתה מוצא בו חסרון, כמו דגים שהכל צודים אותם ועופות שוחטים הרבה מהם כו'. באור הדברים כי כל חלקי המציאות נמצאו משוערים בשיעור הראוי אל המשער העליון ב"ה כמאמר מי מדד בשעלו מים ושמים בזרת תכן וכל בשליש עפר הארץ כו' (ישעיה מ', י"ב) וכמו שכתב הכוזרי כמו שאין כבוד לחכמה עליונה אם תמצא חסרון בהנבראים, כמו כן אם תמצא יותר מהראוי ללא צורך. וא"כ כל מקום שנאמר בו ברכה הוא מסבת החסרון שמחסרים ממנו ומההכרח אל הברכה להשלים ולמלאות החסר שיעמוד הדבר על שיעורו הראוי לו.
ומעתה דע כי הנה פעולת הדבור הנשמע מפיו יתברך היה מכוון לב' ענינים, א'. להודיענו ולהשמיענו את דבר המצוה כמו אנכי ה' אלהיך כו' להודיענו כי הוא האלהים חיים השליט בעולמו. וכי תאמר כי זאת היתה באפשר להשמיענו גם ע"י אחר ע"י שליח וממוצע והיה דבור בלא קול ע"ז העיר אותם משה רבינו ע"ה על דבר התועלת הב'. והשיב להם על שאלתם דבר אתה עמנו ונשמעה ואל ידבר עמנו אלהים כו' ויאמר משה אל העם אל תיראו כי לבעבור נסות אתכם בא האלהים ובעבור תהיה יראתו על פניכם כו' ר"ל כי הלא כוונתו יתברך להשריש בלבנו היראה הטהורה וכמו שזכרנו למעלה.
ומעתה יתבאר המשך הכתובים אשר בהשקפה ראשונה המאמרים סותרים זא"ז כי אמרו היום הזה ראינו כי ידבר אלהים את האדם וחי וא"כ איככה דאגו ואמרו ועתה למה נמות. אמנם תשובתם בצדם כי אמרו אם יוספים אנחנו לשמוע את קול ה' אלהינו עוד, אשר מאמר עוד מורה שהיו יראים אולי יוסיף ה' לדבר בקול היותר חזק וזה לא יוכלו לסבול. וכי תאמר מאין היתה זאת להם להעלות על לבם דאגה כזאת שיוסיף ה' על הקול ההוא עוד יותר ואם להוסיף יראה בלבבנו, גם זה יפלא כי באין ספק שיער הקב"ה כי יש די בחלק היראה שהכניס כבר בלב השומעים והקול ודאי היה משוער כפי ערך היראה הנדרשת מאתנו. אמנם התשובה בזה כי הקדוש ב"ה ידע שתתמעט היראה מלבבנו בימים הנמשכים כמשפט לבשר ודם ולכן רצה הקב"ה עתה להוסיף על השיעור עד שיספיק גם על החסרון ויהיה נשאר עומד על השיעור הראוי. ומעתה המשך המאמר כך הוא את הדברים האלה דבר ה' אל כל קהלכם בהר מתוך האש הענן והערפל קול גדול ולא יסף, היינו הגביל יתברך את הקול שלא להוסיף על השיעור הראוי כי אין מהצורך יותר כי לא יחסר לעולם מן היראה הזאת שהשיגו עתה.
וא"כ שני הבאורים עולים לכוונה אחת היינו כ"א לא יחסר לעולם א"כ אין מהצורך עתה להוסיף על השיעור הראוי, אמנם אח"כ ויהי כשמעכם את הקול מתוך החושך שאמרו חז"ל (בילקוט פרשתנו) מתוך החושך סימן לביטול תורה א"כ הוא דבר שיקבל חסרון ברוב הימים א"כ לא יספיק גבול המשוער בשיעור הראוי ובודאי יוסיף ה' על הקול ולכן אמרו אם יוספים אנחנו לשמוע את קול ה' אלהינו עוד ומתנו. והקב"ה הסכים עמהם ואמר היטיבו כל אשר דברו כי כוונו אל האמת שהקב"ה היה רוצה להוסיף על הקול אשר השמיע תחלה כי אינם בטוחים שישארו על מעמד היראה אשר בלבם עתה כי מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי גו' כל הימים: