Ohel Ya'akov on Torah, Vayakhel
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
ויעש בצלאל את הארון עצי שטים, מדרש: הדא הוא דכתיב כי אעלה לך ארוכה וממכותיך ארפאך (ירמיה ל', י"ז) אין מדותיו של הקב"ה כמדותיו של בשר ודם, מדת בשר ודם שהוא מכה באיזמל ומרפא ברטיה, אבל הקב"ה במה שהוא מכה בו הוא מרפא שנאמר ויבואו מרתה ולא יכלו לשתות מים ממרה כי מרים הם, ויורהו ה' עץ ומה היה הרדופני היה (פי' עשב מר) והמתיק מר במר הוי וממכותיך ארפאך (פרשה נ', ג').
הנה כבר בארנו זה בקול יעקב (סוף אסתר) שאין כונת המאמר להשמיענו אשר הסיבה שהביא בה המכה תהיה סבה גם כן אל צמיחת הרפואה, היינו שהוא מכה במקל מרפא במקל לא כמדת בשר ודם שמבקש סבה אחרת אל הרפואה אבל כוונה היותר עמוקה בזה היינו כי העיקר מה שהוא מכה הוא אך כדי לרפאות באותה הכאה ע"כ.
וראוי לנו עתה להמתיק הענין כי לכאורה אין צורך לנו לדעת זאת ומה היא הנפקא מינה בזה, ונבאר תחלה מאמר המדרש (פרשת תשא) ויחל משה עשה את המר מתוק כיצד כיון שבאו ישראל למרה התחיל משה מהרהר בלבו ואמר המים הללו למה נבראו מה הניה יש לעולם בהן, מוטב היה אילו לא נבראו. ידע הקב"ה מה היה מחשב בלבו אמר לו הקב"ה לא תאמר כן, ולא מעשי ידי הן, יש דבר בעולם נברא שלא לצורך, אלא אני מלמדך היאך תהא אומר אמור כך עשה את המר מתוק ומנין שלמדו הקב"ה להיות אומר כך שנאמר ויורהו ה' עץ ויראהו אין כתיב אלא ויורהו אין ויורהו אלא לשון למוד וכשבאו ישראל למדבר וביקש הקב"ה לכלותן אמר לו משה לא אמרת לי במרה עשה את המר מתוק אף עכשיו חלי מרירותן של ישראל ורפא אותן (פרשה מ"ג, ג').
ולא נאריך בהערות, אבל נזכיר עוד מה שנאמר שם (פרשת בשלח) ויורהו ה' עץ כו', שם שם לו חק ומשפט כו', עד כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך, כי אני ה' רופאך. וכלל הענין בזה הוא כי לכאורה יפלא מאד על עיקר הענין הזה מדוע היתה זאת מאתו יתברך ויתעלה להביא את העם למרה ולא יוכלו לשתות מים ויהיה הצורך להמתיקם, הכי לא היה דרך אחר לנחותם בו אשר מימיו מתוקים. והנראה כי באמת זהו כוונת המדרש שאמר כיון שבאו ישראל למרה התחיל משה מהרהר בלבו ואמר המים הללו למה נבראו, והיא קושיא כוללת כמעט חצי הבריאה כי ידוע אשר הברואים המרים והמזיקים והמשחיתים עודפים הרבה על הברואים הנאותים, וכבר אמר שלמה את הכל עשה יפה בעתו (קהלת ג', י"א) וכמו שכתוב כל פעל ה' למענהו וגם רשע ליום רעה (משלי ט"ז, ג'), כלומר שאין הבדל בין הטוב והרע כי אם אשר הטוב הוא טוב בתמידות והרע רק בעתו הצריך לו כמו כל מיני רפואות. וביותר הדבר מבואר על יצר הרע שנתן הקב"ה באדם ואמרו במדרש וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד זה יצר הרע ועוד זכרו שם דברים הרבה שהם רעים מאד ועם כל זה החליטו עליהם מאמר טוב מאד, להיותם כלם לטובה נפלאה לעתים אחדים כאשר יצטרכו אליהם. וכן היצר הרע אשר לולא הוא לא היה אדם בונה בית ולא נושא אשה כמוזכר דבריהם ז"ל במדרש בראשית, אבל עם כל זה מי שיפגענו הרע בלא זמן פעולתו על הקדוש ב"ה להמתיק לו לטובה ולהצילו מפגיעתו כמאמר ה' צלך על יד ימינך כו' (תהילים קכ"א, ה'), וכל המאמר. וזהו מה שאמר הקב"ה למשה אל תאמר כן כלומר כי באמת בראתי גם זאת לטובה בבוא עתה וזמנה, אבל לעת עתה הוא רע ומר לכן אמור כך עשה את המר מתוק. סוף דבר כי גם על היצר הרע הבטיח לנו הקב"ה שירפא אותנו ממנו כמאמר ואשר הרעותי (מיכה ד') ובגמרא (סוכה נ"ב) ג' מקראות כו'. אך עם כל זה המאמר הזה מטריד אותנו ממעשינו וממצותינו לאמר אחרי שהקב"ה תולה הקלקול בעצמו ועליו לתקנו ומה עלינו לעמול בשבירת היצר אשר בקרבנו, וחלילה שיתהפך לנו טובת הקב"ה לקללה ולא לברכה. הנה להצילנו מזה הביא אותנו הקב"ה למרה והמתיק אותם והראה אותנו איכות ההמתקה, דהיינו שהורה עץ מר ונמתק המר במר. להורות כי באמת על הקב"ה להמתיק את מרורותינו ואיך ירפאנו מזה שיביא עלינו רעות רבות וצרות עד שימתיקו אותנו כמו שעשה לפרעה שהמתיק אותו מרע לטוב על ידי המכות הנפלאות שהוא המתקת מר במר.
ומעתה כוונה גדולה היה במרה שהוליכנו הקב"ה דרך מרה להוציא מלבנו העולה על רוחנו שעל הקב"ה להמתיק לנו היצר הרע, לזה הראנו לאמר אמת הדבר שעלי לתקן אבל לא טוב לך הרפואה שהיא במרירות, וזה הבינו מן העץ המר שהשליך משה אל המים. וזהו מאמר כי אעלה ארוכה לך אבל רק וממכותיך ארפאך. ומעתה מה שאמרו מדת הקב"ה במה שהוא מכה בו הוא מרפא כמשמעו, לאמר כי ההכאה היא מכוונת לרפאות אותנו. וזהו מאמר שם שם לו חק ומשפט כו', עד כל המחלה אשר שמתי במצרים כו', לאמר כי יש לפניכם רפואה להמתיק היצר על ידי התורה ועבודה, כמאמר רז"ל בראתי יצר הרע בראתי תבלין ואם לא תחפוץ בזה בהכרח ארפא אתכם על ידי מרורים. וזהו מאמר רז"ל: הסייף והספר כרוכין ירדו מן השמים (דברים רבה פרשה ד', ב'). וכמאמר הנביא אם תאבו ושמעתם טוב הארץ תאכלו ואם תמאנו ומריתם חרב תאכלו (ישעיה א', י"ט) היינו שהקב"ה מורה לנו דרך שלא נצטרך לרפואת והמתקת מר במר בלתי למצוא רפואה על ידי החק והמשפט. וזהו שם שם לו חק ומשפט כו', ויאמר אם שמוע תשמע לקול ה' כו', אז כל המחלה כו', לא אשים עליך כי אני ה' רופאך ברפואה מתוקה. והבן: