ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה ויהי ימי יעקב שני חייו שבע שנים וארבעים ומאת שנה (מ"ז, כ"ח).

הנה מכבר העירו המפרשים עליהם השלום על הפרט הזה ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה, הלא מהצודק היה שיאמר אך מספר הכללי ויחי יעקב מאה וכו' ולא יותר. והקרוב אצלי בזה הוא עם מה שאמרו ז"ל (בכמה מקומות) צדיקים תחילתן יסורין וסופן שלוה. ובכתובים והיה ראשיתך מצער ואחריתך ישגה מאד (איוב ח', ז'). והוא כי ממדת טובו יתברך למלא ולהשלים ימי האדם הראשונים לכל בהם חיי צער ומכאובי המקרים, יתן ויוסיף לו באחרית ימיו מנה אחת אפים להשלים כדי חסרונם כאלו ימים יוצרו להיטיב בהם להטוב לפני האלהים מדת יום ביומו, אשר החיוב בהעדר הטוב מקצה הימים יחיל טובם בימים הבאים אחריהם. וזהו שאמר ואחריתך ישגה מאד וההוראה במלת מאד הוא שיעדיף יתברך וישלים מה שהיה נגרע בימים הראשונים. וזהו הרמוז במאמר וה' ברך את אחרית איוב מראשיתו (שם מ"ב, י"ב) כלומר מלא אותו במה שהיה חסר בראשיתו.¹

footnotes: ¹ ואולי זהו הרמוז במאמר הנביא לא יהיה משם עוד עול ימים וזקן אשר לא ימלא את ימיו (ישעיה ס"ה, כ'). והרצון ימלא את ימיו בטובות המגיעות לו להשלמת החסרון בימים הראשונים:

ועל דרך זה עצמו היה הדבר ביעקב אבינו עליו השלום שבאחרית ימיו נמלאו כל ימי חייו מה שהיה מעומס בהם בנטל המקרים ומשא היגונות והצרות, מיוסף, ושמעון, ובנימין וכמוהם, ונשלם החסרון הזה בימים שהיה במצרים.

וזהו ויחי יעקב בארץ מצרים כו' כלומר בארץ מצרים היה חיותו בטוב המעולה כל כך עד ששלמו לו ימיו הראשונים, והיו ימיו מאה כו' כלומר עם הימים האלו נמלאו ונשלמו אתו כל הימים אשר חי.

ואחר הכלל הנאמן הזה עלינו להאמין כי עוד היום יבוא והוא יתברך כאב את בנו ירצנו וימלא ימינו בטובות הנעדרות מאתנו, והננו נתונים נתונים למשלח חציו ולמרמס אפו. אבל בשיבחר ה' בציון וינהלנו לתוכה יתן ויוסיף בברכותינו וטובותינו להשלים מה שחסרנו עתה. ממש כאשר נהג יתברך את אבינו יעקב עליו השלום וכאשר העידו ז"ל מעשי אבות סימן לבנים ובנביא תחת בשתכם משנה וכלמה ירונו חלקם, לכן בארצם משנה יירשו ושמחת עולם תהיה להם (ישעיה ס"א, ז') ועודושלמתי לכם את השנים אשר אכל הארבה כו'ואכלתם אכול ושבוע (יואל ב', כ"ה).

ומעתה דע לך כי כמו כל שלמות הטוב ואושר השלוה שהיה לאבינו יעקב באחריתו צמחו וגדלו על שדי קוצים המעיקים והמכאיבים הלא המה מקריו הרעים והנאמנים אשר קדמוהו. אשר בעת פגעו בו הרבה לשאוג עליהם בחשבו כי פגיעתם רע מוחלט וכמו שכתוב עליו למה תאמר יעקב ותדבר ישראל נסתרה דרכי מה' ומאלהי משפטי יעבור (ישעיה מ', כ"ז) עד שהבינו יתברך כי המה לו בבחינת החרישה והזריעה להצמיח לו צמח צדקה, וכמו שנתבאר למעלה (פרשת וישב) באורך. כן גם הנהגתנו עתה, מאז שלחנו יתברך אל ארץ אחרת ועדו עלינו כמה מאורעות וקורות מכאיבות, הנה בשגם כי הנראה והנגלה מהם הוא כי רבה רעתם. אבל המאומת אצלנו מאשר שמענו ונדעם כי תוכם רצוף טוב נשגב כי המה בחינתם כזרע הזרוע להצמיח פרי תבואה. ממש כאשר האכר יפתח וישדד תלמי השדה והוא פנים יקלקל בחפירתו וחרישתו הלא זר הוא לחשוב עליו כי הוא מקלקל אדמתו וזרע הזרוע כי הוא חושב במעשהו על טוב מוחלט שיצמח על ידו כי על ידי כן ישבע לחם. (ועיין מה שכתבנו בספרנו כוכב מיעקב בהפטרת פרשת אחרי משל נמרץ לזה) כן ממש כל המקרים וילדי הזמן העוברים עלינו כולם מכוונים מאת ה' יתברך להצמיח על ידיהם טובות מאושרות. וכאשר כלל המשורר עליו השלום במאמר קצר הזורעים בדמעה ברנה יקצורו (תהילים קכ"ו, ה').¹

footnotes: ¹ ובמאמר המשורר עליו השלום בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים, אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רינה (תהלים קכ"ו, א'-ב'). והוא כי האמנם גם היום אנו שמחים ביסורים ומאמינים בה' יתברך שהוא מצמיח ישועה על ידיהם. עם כל זאת אין שמחתנו בשלמות, אבל ממש על דרך החולם חלום והפותרים יפתרוהו כי הוא מורה על טובות נשגבות המעותדות לו שאין נפשו עליהם בבטחון קיים ומוחלט אחר שעדנה לא ראה מהם דבר, הוא הדבר אצלנו כי האמנם הנביאים עליהם השלום יעדו אלינו והבטיחו אותנו הטובות העתידות אבל לב האדם בהם כדלת תסוב על צירה. וזהו היינו כחולמים אבל אז רצה לומר בהגלות אלינו הטובות היעודות ימלא שחוק פינו וכו' עד הזורעים בדמעה ברנה יקצורו.וזהו שאמר שירו לה' שיר חדש תהלתו בקהל חסידים ישמח ישראל (שם קמ"ט, א'). רצה לומר כי כהיום אנו מודים אליו יתברך על חסד ההבטחות הגדולות וגם על כל הקורות אותנו מבטחוננו שהם חורשים להצמיח על ידיהם הטובות העתידות ואין זה כ"א ממדת חסידות להודות על הטובה טרם ראותנו טוב צמיחתה ונאסוף את תבואתה, וזהו תהלתו בקהל חסידים כלומר עתה, אבל לעתיד ישמח ישראל בעושיו כו' ויהללו שמו במחול, בשיעמדו על אמיתת הענין וידעו ויבינו כי רוצה ה' בעמו כלומר בתדירי כי גם היום חופף עלינו רצונו וחסדו להצמיח הטוב המקווה:והוא באור מאמרם ז"ל במדרש אמר להם הקב"ה לישראל בעולם הזה אמרתם לפני פעם אחת זה אלי, אבל לעתיד לבוא אתם אומרים אותו דבר ב' פעמים, שנאמר ואמר ביום ההוא הנה אלהינו זה קוינו לו ויושיענו זה ה' כו' (ישעיה כ"ב, ט"ו). (שמות רבה פרשה כ"ג, ט"ו). באור הדברים על דרך שכתבנו בספר המדות (בחמישי משער התפלה) כי בעולם הזה נאמר עלינו אכן אתה אל מסתתר (ישעיה מ"ה, ט"ו). כי לפי ראות עינינו רק עמל וכעס נביט כי נתקיים בנו מאמר בערב תאמר מי יתן בקר כו' והיסורים מתגלגלים ובאים יחד עלינו יתמלאון. לכן אין אנחנו אומרים שירה רק על השגת טובה וישועה, אבל לעתיד יתברר אלינו אמתת הענין אשר כל הרעות והצרות המה רק הכנות אל הטובות כמו החרישה והזריעה אל הקצירה.וזהו בעולם הזה אמרתם לפני פעם אחת זה אלי היינו רק על השגת טובה אבל לעתיד אתם אומרים אותו ב' פעמים שנאמר ואמר ביום ההוא הנה אלהינו זה קוינו לו ויושיענו רצה לומר אותו המנהיג אשר חשבנו עליו למתנהג במדת הדין והיינו כמתגעגעים ומבקשים לרחמנו ולהושיענו, הלא זה ה' קוינו לו הלא היה רק רחמים גמורים, ואז נשיר שני פעמים גם על החרישה והזריעה גם על הקצירה:

ועל פי הדברים האלה נעמוד אי"ה על ביאור כמה מאמרים. במדרש (פרשת בשלח): עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה (ט"ו, ב'). יהי לי אין כתיב כאן אלא ויהי לי לישועה היה לי ויהיה לי (פרשה כ"ג, ט"ו). והמאמר צריך ביאור וכדי להבינו נזכיר עוד מדרשם ז"ל (שמות) הדא הוא דכתיב יודיע דרכיו למשה לבני ישראל עלילותיו (תהלים ק"ג, ז'). בשר ודם מדותיו ועלילותיו מעוותות הן אבל מדותיו ועלילותיו של הקב"ה רחמניות הן שנאמר רחום וחנון ה' (שם, שם ח') ואותן המדות הודיע למשה שנאמר וחנותי את אשר אחון הוי רחום וחנון ה'. (פרשה ב', א').

והמאמר מובן פשוט עם דברינו כי הנה בשיכעוס מלך בשר ודם על עבדו ויצוה להכותו מכה רבה ותהיה מגמתו ומחשבתו בעת ההיא אך להכאיבו. ובאם אחר כך יתפייס עליו מאיזה סבה וירצהו, אזי נהפך עליו לבו ודעתו ורצונו שינו את טעמם מאויב לאוהב והמיר הרע בטוב. אבל לא כן הדבר במדותיו יתברך כי גם בהוכיחו נפש עבדיו הנה בזה עצמו הוא מפיק שלומם וטובתם. וזהו מדותיו ועלילותיו של בשר ודם מעוותות הן אבל מדותיו ועלילותיו של הקב"ה רחמניות הן, שאין שום שינוי רצון חלילה בין תחילת מעשיו לאחריתם כי את הכל הוא עושה בטוב ישרו ומרוב חנותו. וזהו ואותן המדות הודיע למשה שנאמר וחנותי את אשר אחון, כלומר וחנותי אותו בדברים המסבבים את אשר אחון.

וזה שכוונו ז"ל במדרש הנזכר לעיל ויהי לי לישועה, יהיה לי אין כתיב כאן כי בשיאמר יהיה לשון עתיד היה ההוראה על ענין מחודש והשתנות הרצון שיהיה מה שלא היה. אבל בשאומר ויהי מלה מהופכת מעתיד לעבר ההוראה כי מה שיהיה הוא עצמו מה שהיה, כלומר אותו הרצון בעצמו היה תחילה. וזהו היה ויהיה לי כלומר גם בעבר גם בעתיד הוא לי לישועה בלי שום השתנות רצון חס ושלום.¹

footnotes: ¹ והוא שרצה הנביא עליו השלום ואמרת ביום ההוא אודך ה' כי אנפת בי ישוב אפך ותנחמני, הנה אל ישועתי אבטח ולא אפחד כי עזי וזמרת יה ה' ויהי לי לישועה (ישעיה י"ב, א'-ב'). רצה לומר כי גם על הכעס ראוי להודות כמו על הרצון הנגלה כי אין דבר מפריד ביניהם בלתי תוכחת המגולה ובאמת היא אהבה מסותרת. וזהו אודך ה' כי אנפת בי כו' והטעם הנה אל ישועתי כלומר בהוה, על כן אבטח ולא אפחד ויהי לי לישועה וכאשר ביארנו:

ומה נמרצו בזה דברי הכתוב והיה כאשר שש ה' עליכם להיטיב אתכם ולהרבות אתכם כן ישיש ה' עליכם להאביד אתכם (דברים כ"ח, ס"ג). והדבר פלאי שישמח ה' יתברך בהרעה אשר ימצא את עמו חס ושלום, הלא מצינו לרז"ל שאמרו (במדרש שמות) אמר לו הקב"ה למשה אי אתה מרגיש שאני שרוי בצער של ישראל כשם שישראל שרויים בצער (פרשה ב', ה') (וגם הם ז"ל בעצמם הרגישו זאת עד שדרשו הוא אינו שש אבל אחרים משיש).

ובנביא: מה אתה רואה ירמיהו, ואמר מקל שקד אני רואה ויאמר ה' אלי היטבת לראות כי שוקד אני על דברי לעשותו (ירמיה א', י"א). גם פה יש להתבונן הכי הוא יתברך המרחם על כל מעשיו ישקוד חלילה על הרעה.

אבל נבין הענין במשל עשיר אחד מתה עליו אשתו והיה בעירו אשה אחת גברת חיל להלל מאד, אשר מעת מת בעלה היה עסקה במשא ומתן, אף כי לא היה לה דבר משלה לקחה סחורה באמנה ובהקפה, ותיטב האשה בעיניו לקחתה לו לאשה ויקרא אליה וידבר על לבה לאמר, הלא אנכי לא אקח ממך מאומה אך על כל פנים מהצורך שתהיה נקיה מבעלי חובותיך הנושים בך מחיר סחורתם ולא תהיה חתימת ידך יוצא מיד מי לתבוע איזה חוב, שלא אצטרך לשלם בעדך, והרחיב לה זמן עד כי תכלה מסחרה וחשבון כנעניה ונושיה למען לא יהיה לה דבר עוד עם אדם. אולם האשה ההיא היתה ממשכת הזמן ולא גמרה ענינים אלה, כדרך הבעלי חוב שמשמט עצמו מהם אשר שמה עלילות דברים לאמר לא נתחייבתי מעולם ומהם אשר כפרה במקצת, וברצותם להזמין אותה לדין הסתירה עצמה מפניהם למען ילאו להשתדל עוד על נשיונם ויתרצו לקבל ממנה כפי הודאתה הפחות. וירא העשיר כי ארכו לו הימים וירע הדבר בעיניו מאד והיה הולך בלט אצל בעלי החובות הנושים בה והיה נותן להם עצות ואפני תחבולות איה איפה יפרעו ממנה קל מהרה. ויהי בהתוודע הדבר אל האשה באתה אליו ותדבר לו לאמר אם ככה אתה עושה לי כהיום מה תעשה עוד עמדי אחר הנשואין, אמר לה הלא לך לב לדעת כי אין כוונתי במעשי להרע עמך חס ושלום, בלתי כל מה שאני עושה עמך כיום הוא אך מפאת רוב אהבתי אותך וכי שוקד אני למהר לקחתך אלי לשוש בשמחתנו.

הנמשל הוא מה שאמרנו כי כפי ראות אנוש בעיני בשר ידומה כי הקב"ה חושב בהמקרים העוברים עלינו עמיית הרעה והכאב חס ושלום. אבל המאומת בלב אומתנו הוא שהמה העילות והאמצעיים לצמיחת קרן הטוב העתיד אי"ה, אשר על כן שוקד יתברך להביאם מכה אחר מכה עבור למהר ולהחיש הטוב הצומח מהם. והוא מה שהראה יתברך לירמיה מקל שקד לרמוז לו כי שוקד הוא על הרעה להביא חיש ומהר, וירמיה פחד על זה מאד, ויאמר לו ה' היטבת לראות, כלומר הרעות שאתה רואה הלא המה משובצים בטובות רמות ונשגבות העתידים לצמוח מסבתם. וזהו כי שוקד אני על דברי לעשותו, כלומר שאני שוקד על הרעות איננו מפאת רוע לב, אבל מרוב חנותי אותם להביא עליהם הטוב המעותד על כן הנני שוקד על בוא הרעות ולהעבירם חיש ומהר למען הקדם ביאת הטובות לרגליהם. וזהו כי שוקד אני על דברי לעשותו כלומר דברי הנחמות וישועות הנבאות.

ובגמרא: הושע ה' את עמך את שארית ישראל, בכל פרשת העבור יהיה צרכיהם לפניך וביארו ז"ל מאי פרשת העבור אמר רב חסדא אמר מר עוקבא אפילו בשעה שאתה מתמלא עליהם עברה כאשה עוברה יהיו כל צרכיהם לפניך (ברכות כ"ט, ב'). והמאמר פלאי כי מה ענין אשה עוברה פה, אם להמשיל לדבר המלא הלא לא יבצר מהם לדמות לנאד מלא יין וכדומה. אמנה כפי המונח אשר כל הקורות והמאורעות המכאיבים אותנו כולם מוצאם ומובאם אך למען יעריכו מערכה למצמיח צמחי הטובות והעתידות כארץ תוציא צמחה, יצדקו רז"ל במה שאחזו דמיון הזה. והוא כי מטבע אשה הרה עת בואה בירחים שבהם יתנכר עוברה בשיפגענה איזה מכאוב מהריונה נפשה תגיל בה ותשבע נחת, יען כי מכאובות האלו יעידון ויגידון כי בנים במעיה ולהן תשבר במבטח עוז, וכל מה שירבו הירחים והריונה יהיה מורגש לה ביותר ותוסיף מכאוב כן תרבה בשמחתה וצהלתה עדי ימלאו ימיה ללדת ויחזו אותה חבלים וצירים הנקובים חבלי לידה הלא גם אז תשים נפשה בכפה ותאמץ את לבבה לקבל בשמחה המכאובות ההם יען כי בעקבותם וברגליהם תבוא תוחלתה הנכבדה ותהיה חובקת בן.

והן אל האשה ההיא נמשלנו בדברי הנביא כמו הרה תקריב ללדת תחיל תזעק בחבליה כן היינו מפניך ה' (ישעיה כ"ו, י"ז). הנה תאר ע"ה כל הקורות המכאיבות אותנו בגלותנו על שם חבלי לידה.¹ וכמו כן גאולתנו ופדות נפשנו העתידה במהרה מתוארה על שם לידה וכמו שכתוב בטרם תחיל ילדה (שם ס"ו, ז'). והנה אם הדבר כן הלא יש מקום לשאול על מה אנחנו שואגים להשבית ולהסיר מאתנו המכאובות האלו אם המוחלט אצלנו כי המה בחבליהם תשלחנה ילדיהן היינו הטובות הגדולות היעודות. אמנם הנביא עליו השלום במאמר הנזכר התיר השאלה הזו והוא כמתנצל לפני ה' יתברך על מה שאנחנו מתנפלים לפניו להקל היסורים האלה. והטעם כי גם ההרה עת ימלאו ימי הריונה ותקרב ללדת ויקיפוה המכאובות, האמנם כי נפשה יודעת כי עוד מעט והנה ילד יולד לה בן נתן לה, עם כל זאת תחיל תזעק בחבליה ותדרוש ברופאים להקל היסורים מעליה.

footnotes: ¹ והוא שאמר הלאה הרינו חלנו כמו ילדנו רוח כו'. ממש כאשר יקרה לפעמים גם לאשה הרה אחר כל המכאובות הרבות שסבלה כל עת הריונה וחבלי הלידה תפיל חס ושלום בן בטנה, אשר כמו אז מר תבכה לאמר על מה שוא נכאבתי עד הנה אחר כי כאבי נעכר. ועל דרך זה ממש הננו כהיום כי כבר רבת שבענו מרורים סבלנו חבלים וצירים ולא פעם ולא שתים קרבה העת ללדת וכמאמר רבותינו ז"ל ראויים היו ישראל ליעשות להם נס בימי עזרא כדרך שנעשה להם בימי יהושע אלא שגרם החטא (ברכות ד', י"א), וזהו הרינו חלנו כמו ילדנו רוח ישועות בל נעשה ארץ. ועל דרך זה אמר גם כן אלי קורא משעיר שומר מה מלילה כו' אמר שומר אתא בוקר וגם לילה (ישעיה כ"א, י"א) כלומר לא פעם ולא פעמים אתא עת הבוקר ועם כל זאת הוא לילה:

כן גם אנחנו בשגם ידענו כי הרעות והיסורים מסבים אלינו הטוב המעולה, עם כל זאת נפרוש כפינו אל ה' לאמר הלא כל יכול אתה ולא יפלא ממך להושיע ביסורים מועטים כמו ברבים והלא כשל כח הסבל. וזהו כמו הרה תקריב ללדת תחיל תזעק בחבליה כו'. וזהו צחות לשונם ז"ל הושע ה' את עמך את שארית ישראל בכל פרשת העבור, וביארו ז"ל אפילו בשעה שאתה מתמלא עליהם עברה כאשה עוברה.¹ רצה לומר אשר העברה היא רק על דרך ובחינת אשה עוברה שהיא רק ההכנה אל הטוב הגמור עם כל זה יהיה צרכיהם לפניך להקל מעליהם כפי שיוכלו שאת.

footnotes: ¹ אפילו בשעה שאתה מתמלא עליהם עברה כאשה עוברה ובזה יתבארו גם דברי רש"י ז"ל בכל פרשת העבור בכל עניני פרשת העבור כגון עברה ועוברה. ולכאורה המה משוללים המובן, אבל הכלל בזה הוא כי המאורעות וקורות הרעות הבאות מאתו יתברך ישתמשו על ב' פנים אם לענוש בהם עוברי רצונו וליסרם בתוכחות על עון, או על דרך שאמרנו בפנים שהמה המעריכים והמכינים הטוב המקווה על בחינת אשה הרה. וזהו בכל עניני פרשת העבור כגון עברה הוא הפן האחד, ועוברה הוא הפן הב', כלומר האמנם אנחנו לא ידענו על מה ולמה הם באים אם להכאיב ולהעיק על דרך העונש או להצמיח הטוב העתיד, הנה בשניהם יהיה צרכיהם לפניך. והבן:

ועל פי דרכנו נעמוד עוד על מליצת המשורר עליו השלום עד אנה ה' תשכחני נצח עד אנה תסתיר את פניך ממני כו'הביטה ענני ה' אלהי האירה עיני פן אישן המות (תהלים י"ג, ב'-ד'). ובמאמר המקונן עליו השלום למה לנצח תשכחנו תעזבנו לאורך ימים (איכה ה', כ'). אשר על שניהם יפלא השאלה על השכחה למה עד אנה, הלא השכחה היא אך ענין אונס מה שלא יגביל אותה הזמן עד כמה או לשאול עליה למה. גם מה שהחל בשכחה נצחיית למה לנצח תשכחנו וסיים בעזיבה תכליתיית תעזבנו לאורך ימים. ונזכיר עוד מה שכתוב זעקתי אליך ה' אמרתי אתה מחסי חלקי בארץ החיים הקשיבה אל רנתי כי דלותי מאד (שם קמ"ב, ו').

והבנת הדברים הוא על פי משל לאיש שיבה שלא היה לו כי אם בת אחת קטנה וקודם מותו קרא לאחד מאוהביו ושאל מאתו שיהיה אפוטרופוס לכל מה שיוריש לבתו והבטיחו על זה, אבל הזהיר אותו ואמר לו שלא יתן מהירושה ההיא דבר, לא על הספקת מזונות הבת ולא על מלבושים וכדומה רק תבקש לחמה מעמל נפשה בעבודה אשר תעבוד בבית בעליה, וכל מה שבידו יהיה שמור אתו למועד נשואיה. ויהי אחרי מותו ויקח האפוטרופוס כל אשר לו והעלמה בקשה פרנסתה מכל אשר מצאה ידה, לימים בא אחד מהקרובים אל האפוטרופוס ואמר לו הן ראיתי פני הנערה רעים מאד מסבת מיעוט פרנסתה ומהצורך לתת לה מהכסף אשר אתך להוסיף לה על לחם חקה, אמר לו לא אוכל לתת כי כן צוה עלי אביה. ויהיה עוד הפעם ובאו אליו אנשים והגידו לו לאמר הלא היא הולכת ערום ויחף, ולא ענה אותם דבר. ויהי אחרי איזה זמן נפלה היתומה למחלה מסוכנת והיה ההכרח לפזר עליה מעות לדרוש ברופאים באו אל האפוטרופוס לצורך הוצאות הרפואות וענה אותם כמשפט הראשון לאמר לא אוכל הפר מה שצוה עלי אביה המת, אז ענו אותו עזות לאמר לו יהיה כדברך אבל אם תעצור על ידה לבלתי תת מהכסף כהיום על הוצאות הרפואות את מי תשיא או את מי תכניס לחופה, הלא היא קרובה למות ואם לא תתן עתה למתי תשמור כספה.

הנמשל הוא מה שאמרנו למעלה כי כל הטובות הנצחיות המעותדות צומחות ועולות מיסורי ומכאובי הגלות החיל הזה אשר על כן פקד עלינו יתברך לבל נהיה חרדים לבהל ולמהר זמן הגאולה כמאמר הנביא המאמין לא יחיש (ישעיה כ"ח, ט"ז) וכמאמר שלמה המלך עליו השלום השבעתי אתכם בנות ירושלים בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ (שיר השירים ג', ה'). ובמדרש (במגלה זו) השביע הקב"ה את ישראל שלא ידחקו על הקץ. ממש כפרי העץ כל עוד שתעמוד מחובר בנוף האילן תגמר בטוב הביכור והבישול, כן כל מה שירבו הימים ויתאחר זמן הגאולה ויסורי הגלות יגבירו כח, כן לעומתם תחזקנה הטובות העתידות המיועדות וישלמו באושר שלמותם.¹

footnotes: ¹ אשר על זאת אמר המשורר עליו השלום שמחנו כימות עניתנו שנות ראינו רעה יראה אל עבדיך פעליך (תהלים צ', ט"ו). והוא על דרך בשיבוא אחד לביתו ויאמר לאשתו מהרי לתת לי לחם כי רעב אנכי ותאמר אליו אבל כתר לי זעיר ואעשה לך מטעמים כאהבת נפשך, והתחילה לעסוק בהכנתם ובתיקונם ותתמהמה במעשיה, ויאמר לה עד אנה תכין ארוחתי הלא אני רעב ועיף מאד, ותאמר אליו עוד אך שמע נא והמתן עוד ותאכל מכל ויחל עד בוש, אז אמר לה הלואי שתאכילני אחר כך כערך זמן המתנתי ושיעור אורך הכנתך.כן הדבר בעניננו כי הרעות ועוני הגלות המה המכינים אלינו הטובות העתידות אבל אנחנו רעבים גם צמאים אל הטובות היעודות ועינינו נשואות מתי יהיו מושגים לידינו, וה' יתברך אומר אלינו לבל נמהר עצמנו יען כי עם אריכות הימים האלה יושלמו הטובות בתכלית השלמות ובבוא יום המועד נאכל למעדנות. אי על זאת אנו שואלים אליו יתברך שמחנו כימות עניתנו שנות ראינו רעה, כלומר אחר כי ממתינים אנחנו כל הזמן הארוך ההוא המכין אלינו הטוב המקווה המשפט שתשמחנו על ערך הימים הרבים האלה למען יעמוד לנו הטוב והשמחה ההיא להפיג מכאובנו וסבלנו אשר לנו כעתה. וזהו יראה אל עבדיך פעלך כו' כלומר שיראה אלינו הפעולה הטובה הצומחת ממשך אריכת הזמן ההוא:

ולעילה זו אמר הנביא עליו השלום ושלמו ימי אבלך (ישעיה ס', ז'). אולם שאגתנו אל ה' הוא כי המכאובות והתחלואות עצמו מאד עד כי אין להכילם אשר כפתע בינם ובין המות ומה ימריצנו טוב העתיד כי מה יתן ומה יוסיף. וזהו זעקתי אליך ה' אמרתי אתה מחסי חלקי בארץ החיים, כלומר כשהייתי צועק על קורותי הייתי משיב אל לבי ואמרתי אתה מחסי חלקי בארץ החיים כלומר אוחיל בדבר התוחלת הטוב כי על ידי כן יפרצו ילכו ויתוספו בטוב שלמותם. אבל לא כן עתה הקשיבה אל רנתי כי דלותי מאד ואם לא עכשיו אימתי.

וזהו גם כן למה לנצח תשכחנו תעזבנו לאורך ימים כלומר אם תעזבנו לאורך ימים הלא בהכרח נהיה שכוחים לנצח כמת מלב. וזהו גם כן עד אנה ה' תשכחני נצח עד אנה תסתיר כו', הביטה ענני ה' אלהי האירה עיני פן אישן המות, ומובן כדברינו, (ודע כי תפלת דוד המלך עליו השלום נוסדה ברוב רק על עיני וצרכי הנפש והן עליהם מר צורח האירה עיני מוסב על עיני השכל) וזהו גם כן שאמר מהר ענני ה' כלתה רוחי אל תסתר פניך ממני ונמשלתי עם יורדי בור (תהילים קמ"ג, ז').