Ohel Ya'akov on Torah, Vayera
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
ביום השלישי וישא אברהם את עיניו וירא את המקום מרחוק. (כ"ב ד') מדרש: כתיב יחיינו מיומים ביום השלישי יקימנו ונחיה לפניו (הושע ו', ב') ביום שלישי של שבטים וכו' של אסתר וכו', באיזו זכות? ר' לוי אמר בזכות של יום שלישי של אברהם שנאמר ויהי ביום השלישי וישא אברהם את עיניו (פרשה נ"ו, א').
המאמר פלאי! והנראה בהבנתו עם מה שנעמוד תחילה על שאלת קדמונינו עליהם השלום בדבר העקידה, והוא מדוע יתייחס אצלנו הנסיון הגדול הזה לאברהם עליו השלום יותר מאל יצחק, וכמאמרנו בכל מקום כמו שכבש אברהם אבינו את רחמיו כו', והלא יצחק עליו השלום במה שהיה פושטו צוארו כשה לטבח לשלשים ושבע שנים, גדול נסיונו יתר מאד.
אבל הענין הוא עם מה שידענו כי האמנם כל שלמות קיום המצות הוא אך עם כונת הלב וחפץ הנפש והתשוקה הגדולה (על דרך שאמר דוד המלך עליו השלום כי למצותיך יאבתי (תהלים קי"ט. קל"א) עם כל זאת מכבר הסכימו חז"ל שכוונת הלב הוא אך למצוה ולא לעכובא כמו שכתבו ז"ל בזוה"ק (יתרו צ"ג) ואף על גב דלא מכוין זכאה הוא דעביד פקודא דמרא כו' עיין שם.
והנה רז"ל אמרו היום לעשותם ולמחר לקבל שכרם (עירובין כ"ב, א') כי שכר מצוה בהאי עלמא ליכא זולת מפירות המצות אנו אוכלים בעולם הזה וכמאמר אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו (ישעיה ג', י') ובמדרש (ריש עקב): אמר להם הקדוש ברוך הוא מצות שאתם עושים מפירותיהן אתם אוכלים עכשיו אבל שכרו בעקב אני נותן לכם (פרשה ג', א'). והקרוב אצלנו לומר בענין קרן המצות ופירותיהם, כי מעשה המצוה ופעולתה תכונה על שם קרן, יען שהיא עיקריית המצוה וגוף הקרן, ועליה אמרו ז"ל שכר מצוה בהאי עלמא ליכא וכמאמר המשורר מה רב טובך אשר צפנת ליראיך (תהלים ל"א, כ'). אבל ההידורים והקישוטים הנלוים אליה, רצוני טהרת הלב, וזכות המחשבה, והכוונות המעולות, והזריזות והמהירות, המה מתוארים על שם פירות כי אינם עיקריים וגופי המצוה, אף לא לעכובא כי אם יפרחו ויציצו על ידי האדם הלבוב אשר לבו נכון עמו לעשות קטורה באפיו יתברך מבכורות מזימותיו ומחלביהן, מטובם נאכל פה בעולם הזה. ממש על דרך סוחר הנוסע למחוז חפצו לוקח עמו צרור הכסף במספר כפי הצורך על סחורתו ומשפטו שלא להוציא ממספר הלז בהזדמן לפניו מחפצי שעשועים וכדומה, לקנותם עבור בני ביתו בלתי אם ירויח שמה איזה סך מה שלא עלה על דעתו ולא חשב עליו, כמו מחילוף מטבע וכדומה את זאת ימלא לבבו להוציא לשעשועי בניו. כן ממש גוף המצוה ועצמיית המעשה הוא הקרן, ממנו לא יגרע יתברך מאומה עבורנו בעולם הזה, אך כרב טובו יצפינו לתתו שמור באוצרו הטוב להשביענו מטובו בעולם שכולו טוב וארוך, אבל פרי המצוה, רצוני טהרת הלב והתשוקה והזריזות מה שהאדם פורה ומוסיף מדיליה את זאת יאציל יתברך להאכילנו בעולם הנוכחי.
ובזה נבוא אל הענין כי הנה אברהם עליו השלום בצותו יתברך על אודות בנו להעלהו לעולה גם אם לא ישכים בבקר למעשהו רק בעצלתים ובבכי ילך, ובשעה שדרך בני אדם ללכת, עם כל זאת היה בידו עצמיית וגוף המצוה ופעולתה העיקרית, כי חפץ ה' עשה וכמו שהצענו. אבל אברהם עליו השלום עם לבבו הנאמן מצא עצמו להתחסד עם קונו ברב המהירות וגודל הזריזות, עד שהעיר השחר וחבש חמורו בעצמו וכמו שאמרו ז"ל אהבה מקלקלת השורה (פרשה נ"ה, ח') והלך שמח וטוב לב כהולך בחליל כאמרם ז"ל במדרש אברהם היה דומה כמי שמוליך את בנו לחופה הלא זה הוא ההידור והקישוט הגדול למצות ה' יתברך שמטובו אנו אוכלים בעולם הזה, אבל עצמיית מעשה המצוה וגוף הקרן קיים לעולם הבא כמדובר למעלה. אמנם יצחק עליו השלום לא ידע אתו מאומה מכל מה שסיבב אברהם בב' ימים הראשונים ומה בלבו ודעתו עד יום השלישי ששאלו הנה האש והעצים כו' עד אלהים יראה לו השה לעולה בני. ומעתה האף אמנם עיקר הדבר מה שיצחק מסר עצמו בכל לבבו ונפשו לה' לעולה וזבח גדול יתר מאד מנסיון אברהם עליו השלום אבל אנו אין לנו להזכיר נסיונו כי מה ממנו נקח אם שכר מעשה המצוה ועיקריית הפעולה שמורה אתו יתברך לעולם הבא. אולם אברהם עליו השלום, הוא אשר הרבה עשות חסד בהידורי המצוה ופארותיה בשני ימים הראשונים, מפריו נאכל פה בעולם הזה. וזהו שהביא ז"ל על ביום השלישי וישא כו' כתיב יחיינו מיומים כלומר מב' ימים הראשונים שהלך אברהם עליו השלום לעקוד את יצחק, אבל ביום השלישי כלומר מה שפעל ביום השלישי שהוא קרן וגוף המצוה יקימנו ונחיה לפניו כלומר שמור אתו יתברך לחיים הנצחיים לעתיד לבוא, והבן.
ועל פי דרכנו נעמוד עוד על מה שאמרו ז"ל וירא את המקום מרחוק אמר ר' יצחק עתיד המקום לירחק מבעליו (פרשה נ"ו, ב'). והדברים נמשכים עם מה שהם ז"ל נתנו טעם במדרש על מה שנשתהה אברהם ב' ימים בדרך כי השטן עכב על ידו ועשה נהר לפניו (עיין עוד). ועדיין גם על טעמם מהצורך ליתן טעם כי לכאורה יפלא מדוע היה ביד השטן לעכבו, הלא ה' יתברך לא ימנע טוב להולכים בתמים אבל לפי המונח שכל ענין ועסק אברהם עליו השלום והשתדלותו וזריזותו עד בואו אל המקום המה יעמדו לנו לברכה, ולחיותנו כיום בגלות החיל הזה כי למחיה שלחו אלהים יתברך לפנינו.
והנה ה' יתברך היודע עתידות לנו, ולפניו היה גלוי אריכת זמן הגלות היתה עצתו לעכב אבינו עליו השלום בלכתו לעקוד את יצחק למען ירבה בעסקיו הנכבדים ויעשה פרי למעלה עד למרבה, כי בזה יפרה ישע לבניו אחריו מה שיספיק להם גם בהעטיף הזמן בשיארכו ימי גלותם, מה שאין כן אם היה הולך ובא אל המקום בשיעור הראוי. ועל כן אחר שהוסיף הוא יתברך להרחיב זמן הליכתו תצדק הוכחת הדורש האלהי הזה ר"י ע"ה כי עתיד השכינה לירחק מבעליו. והוא ממש כאשר יראה איש אחד ברעהו שהוא שולח שליח לאיזה מקום ורוצה לדעת אם המקום קרוב או רחוק ישים עינו אך על סך המעות שהוא נותן לו על הוצאות הדרך ולפי גודל הסך ידע ויבין כי רב הדרך ממנו.