Ohel Ya'akov on Torah, Vayera
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
וישלח אברהם את ידו ויקח את המאכלת לשחוט כו' (כ"ב, י'). גמרא: יתיב רב אחורי' דר' חמא ור' חייא קמי דרבי ויתיב רבי וקאמר מנין לשחיטה שהיא בתלוש שנאמר ויקח את המאכלת לשחוט. אמר לי' רב לר"ח מאי קאמר, אמר ליה וי"ו דכתיב אאופתא קאמר, והא קרא קאמר, קרא זריזותיה דאברהם קמ"ל (חולין ט"ז, א').
והמאמר פלאי מה ראה ר"ח להמשיל דברי רבי לוי"ו דכתיבא אאופתא. והנראה כי לכאורה יפלא על עיקר ההוכחה שהשחיטה היא בתלוש ממה שלקח אברהם המאכלת, אולי לא כוון בזה מאומה להדר עליה דוקא רק נזדמנה לו שם ולקחה, אם לא שנאמר שירמוז בזה שבכוונה הקדים ולקחה מביתו לכך, אזי ההכרח לומר שהשחיטה אסורה במחובר. והנה ההוכחה על זה הוא מן הוא"ו ממלת ויקח שהוא הוראה על היפך העתיד לעבר, לומר מאז בצאתו מביתו הקדים ולקח המאכלת והכינה טרם היה צריך לשחוט. וזהו שרצה רבי עליו השלום במה שאמר מנין לשחיטה שהיא בתלוש שנאמר ויקח כו' וכוון להוכיח מאות וא"ו של ויקח וכדברינו. ועל זאת השיב ר"ח לרב תשובה נצחת, כי הנה הלא לעינינו הוא כי כל הפרשה מראשה ועד סופה נכתבה בווי"ן המהפכים מעתיד לעבר, כמו וישכם, ויחבוש, ויקח, וילך וכאלה רבים לא נעדרה עשיה אחת מלהיות בוא"ו המורה על זה ואם כן הלא נופל הדרש מן הוא"ו של ויקח את המאכלת (ואין כאן הוכחה שהשחיטה מוכרחת להיות בתלוש) כי אם כן כל המלות אשר המה בווי"ן מה תהא עליהם. אלא על כרחך מההכרח למצוא טעם המספיק על כולם, וגם מלת ויקח יבא בתוכם, ועל זאת אחז ר"ח חין מליצתו וא"ו דכתיב אאופתא קאמר. והוא כי הנה אם תראה רושם אחד על העץ או על הכלי הקרוב לומר שהוא נעשה לאיזה כוונה, אולם בקעת הנמצאת מלאה חריצות ורשימות מושכות קוין קוין (כמשפטה להיות מלאה חריצות מאז נבקעה מן העץ) ויבא אחד ויאמר על אחד מחריצותיה שהוא לאיזה כוונה הלא כל שומע יצחק לו, לאמר אם תבוא לתת טעם על א' על כרחך תתן טעם גם על כולם. וזהו שהמליץ ר"ח ע"ה וא"ו דכתיב אאופתא קאמר, ירצה הלא כל הפרשה כתובה עם ווי"ן המהפכים מעתיד לעבר והוא מפריד אחת מהם וקא דריש עליה, ועל דעתו מה יענה בכולם. ועל זה אמר לו רב והא קרא קאמר, אמר ליה קרא זריזותיה דאברהם קא משמע לן כלומר זה וכן כולם רומזים על זריזותיה דאברהם, אשר בכל מעשיו הקדים את אשר להיות ונזדרז להקדים את שהיה ראוי לו לאחר, כמו וישכם ויחבוש וכן כל פרטי מעשיו נתהפכו מעתיד לעבר כי הקדים המועד עם גודל זריזותו לבצע מעשה המצוה ופקודתה בכל פרטי מעשיה טרם יחייב חוק הזמן עליהם, והבן.