וישב יעקב בארץ מגורי אביו (ל"ז, א'). מדרש: כתיב בזעקך יצילוך קבוציך (ישעיה נ"ז, י"ג) תני כינוסו וכינוס בניו הצילו מיד עשו ואת כלם ישא רוח יקח הבל (שם) זה עשו ואלופיו והחוסה בי ינחל ארץ זה יעקב וישב יעקב כו' (פרשה פ"ד, א').

מהראוי להתבונן מה רצו ז"ל בהצעת דבריהם האלו, ומה גם דברי הכתוב עצמם אינם מובנים כי הלא מלת בזעקך כוונתו בהתכנסך (ועל דרך ויזעק ברק (שופטים ד') או ויזעק סיסרא) והוא ענין קיבוץ ואיך שייך לומר בזעקך יצילוך קבוציך.

אבל תכלית כוונתם ז"ל הוא להביננו ההבדל בין מלחמות ישראל לזולתם. כי מלחמות האומות וגבורתם הוא אך עם גבורת בעלי המלחמה וכחם ועוצם ידם ובכלי קרב וכדומה, וכל עוד שירבו כלי מלחמתם ואנשי המלחמה מהנקל להם לנצח צד שכנגדם. לא כאלה עם בני ישראל אשר עליהם נאמר לא בחיל ולא בכח (זכריה ד', ו') יגבר איש כי אם לה' הישועה לעמוד על ימינם להפיל אויביהם לפניהם ולעשות בשונאיהם כרצונם. והן לעילה זו היה מקום לומר שאין מהצורך להיות במלחמת ישראל רבים מהעם ולא גבורי חיל כאשר אין מהצורך לכלי מלחמה (ואשר מצינו לפעמים כי לקחו כלי מלחמה הוא אך לחזק לבם, ואין כאן מקומו) וזולתם אחרי כי ה' הוא הלוחם לפניהם ובידו אין מעצור להושיע בהמעט כבעם רב.

ובאמת זה היתה דעתו של יהושע שלא לקח כל ישראל אתו בלחמו על עי. אמנם אחר כך צוה אותו ה' לקחת את כולם. והטעם בזה כי האמנם אין התשועה תלויה בידנו עם רוב גבורת אנשי מלחמתנו בלתי לה' לבדו, עם כל זאת הלא אלהים יתברך דורש זכותם של ישראל שיהיו ראוים להשיג תשועה לכן רצה בנו שנהיה גם אנחנו קרבים למלחמה להתאסף המון אנשי אומתנו כולם במערכות המלחמה למען כי כרובם כן תרב מעלתם ואושר זכותם כי זכותא דרבים עדיף וכמאמר הן אל כביר ולא ימאס (איוב ל"ו, ה'). ומעתה גם נצוח המון הישראלי תלוי ברוב הקיבוץ אך עם כל זאת לא ידמו אל זולתם כי המה קשת וכידון יחזיקו ומגן גבורים ובהם יעשו חיל, לא כאלה חלק יעקב כי יוצרם הוא לוחמם עם השקפתו על רוב זכותם וגודל אמונתם במה שמשליכים אליו יהבם ונשענים בו בלבם ונפשם ברב היחול, ומאמינים בכח ישועתו, הנה בזאת יצליחו במלחמתם ואך אסיפת גדודם על מקום אחד היא כל עצמיית הצלתם.¹ וזהו בזעקך יצילוך קבוציך כלומר בהתאסף עם בני ישראל למלחמה תהיה הצלתם אך מפאת אסיפתם ועמידתם יחד בלב בטוח ונאמן לפניו יתברך ואך רב זכותם עמדה להם.

footnotes: ¹ ובזה אני מבין מאמר הכתוב ויען כל איש רע ובליעל מהאנשים אשר הלכו עם דוד ויאמרו יען אשר לא הלכו עמי לא נתן להם מהשלל אשר הצלנו כו'. ויאמר דוד לא תעשו כן אחי, את אשר נתן ה' לנו וישמור אותנו כו' כי כחלק היורד במלחמה וכחלק היושב על הכלים יחדו יחלוקו (שמואל א' ל' כ"ב-כ"ד). אשר לכאורה יפלא מה ראה לקראם על שם בליעל, אבל כי האנשים אשר העירו את עצמם לריב על החלוקה היתה דעתם כי ידי עושי המלחמה המה המנצחים והמה עשו כל החיל הזה בזרוע עוזם, ולא ה' פעל כל זאת, על כן יחוייב כי ינתן השלל לעורכי המלחמה משנה על היושבים על הכלים. וזהו ויען כל איש רע ובליעל כו' ויאמר דוד כו' כלומר כי הוא עליו השלום נגד פניהם ענה ואמר האם תדמו בנפשכם כי ידי אדם עושות מלחמה ונצוחים, לא כן הוא כי אם זכותא דרבים וקבוצם והתאספותם, ועל כן חלק הלוחמים וחלק היושבים על הכלים יחדו יחלוקו כי המה שוים בפעולתם:

והן על דרך זה היתה גם כן הצלת יעקב עליו השלום. וזהו כינוסו וכינוס בניו הצילו מיד עשו כלומר האמנם כי הכין עצמו למלחמה וחלק מחנהו לשתים עם כל זאת לא עשה מאומה בלתי זכותו וזכות בניו שבטחו בה' ובישועתו זאת הצילם מיד עשו. וזהו ואת כלם ישא רוח יקח הבל, זה עשו ואלופיו והחוסה בי ינחל ארץ זה יעקב וכאמור.