ויהיה כדברה אל יוסף יום יום (ל"ט, י'). מדרש: ר' יודן בשם ר' בנימין אמר בניה של רחל נסן שוה וגדולתן שוה, נסן שוה ויהי כדברה אל יוסף יום יום ויהי כאמרם אליו יום ויום ולא שמע אליהם (אסתר ג', ד'), גדולתן שוה ויסר פרעה את טבעתו ויסר המלך את טבעתו (פרשה פ"ז, ו').

ולבוא אל הבנת המאמר נעיר עוד במאמר הכתוב ויהי כהיום הזה ויבוא הביתה לעשות מלאכתו ואין איש ובמדרש: לעשות מלאכתו לחשוב חשבונות של רבו ר' שמעון בר נחמן אמר לעשות צרכיו אלא ואין איש בדק עצמו ולא מצא עצמו איש**** וכו' איקונין של אביו ראה וצינן דמו דכתיב משם רועה אבן ישראל מי עשה כן מאל אביך ויעזרך (שם, ז'). הנה מה מאד יפלא על רבותינו ז"ל באמרם לעשות צרכיו נכנס לו יהיה כדבריהם אם התורה הקדושה כסהו למה יגלוהו, ומה גם כי ההוראה מסיפור הכתוב הוא להפליג צדקת יוסף עליו השלום ולפי דבריהם תתמעט צדקתו הרבה במה שכתוב, כי הוא נכנס לדבר עבירה ואך מן השמים עכבוהו. עוד יותר יפלא כי הלא המוחלט הוא שהאדם הוא חפשי בבחירתו להטות עצמו אל מה שיחפוץ וכמאמרם ז"ל הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים (מגילה כ"ה) ואם כן איך עכב יתברך על יוסף והפר בחירתו.

ובגמרא: אמר ר' שמעון בן לקיש יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום שנאמר צופה רשע לצדיק כו' ואלמלא הקב"ה עוזר לו אינו יכול לו שנאמר ה' לא יעזבנו בידו (סוכה נ"ב, ב'). והנה גם במאמר הלז קשה קושיתנו הנזכרים לעיל הלא הכל בידי שמים כו'.

ונזכיר עוד שאלת רבים מהקדמונים עליהם השלום על מה שהפליגה התורה לספר מרעת פרעה מלך מצרים וכבדות לבו הלא ה' פעל כל זאת כאמור ויחזק ה', כי אני הכבדתי, וזולתם, ואם כן מה פשעו ומה חטאתו, ומה גם כי יפלא מדוע הפר יתברך בחירתו ורצונו.

אמנם עילת הדבר כך הוא כי פרעה הפליג מאד לעשות רעה מצד רוע בחירתו וזדון לבו אבל בעת נגעה בו יד ה' והפליא את מכותיו עד כי לא היה יכול שאתם והיה קשה עליו כח הסבל הגם כי אז עלה על רוחו לעזוב מרי רשעתו על ידי הכרחת היסורים ולחץ המכאובות לא רצה יתברך בהעולה על רוחו ולא קיבל נחומו, יען כי אין תשובתו מצד הערת רוחו ועצמיית בחירתו, רק זרה היא אצלו וכח אחר מעורב בו היינו המכות והמכאובות אשר חלה ה' בו אשר מסבתם היתה תשובתו הכרחיית אצלו, אי על זאת הוא יתברך הוסיף תת כחו לו לסבול מחלתו ויחזקהו במסמרות בל ימוט מרוע בחירתו, וינהגו בכבדות להעמידו על מצב רשעתו למען יפעלו בו מגפותיו שינחם ויתעצב על לבו לעזוב דרכו הרע (וזהו ויחזק את לבו רצה לומר שישאר על דרכי בחירתו).¹

footnotes: ¹ ואחר אשר אספת בחפני מדעך הדברים היקרים האלה אמרתי אכבדך לבאר לך על דרך זה מאמר תמוה בגמרא כלום כפית עלינו ההר כגיגית ולא קבלנוהו כמו שעשית לישראל, מיד אומר להם הקב"ה שבע מצות שקבלתם היכן קיימתם (עבודה זרה ב', ב'), אשר הפליאה נשגבה אם כן מתחילה מאי קסבר למה בא אליהם ליתן להם התורה, אמנם דע כי לתת בכפיה אין זה נתינה, אבל הכפיה אשר כפה את ישראל לא היה אונס כמו שכתב הרמב"ם ז"ל (הובאו דבריו בתוספות יום טוב פרק ט' דגיטין) בטעם גט המעושה בישראל כשר כי הוא אנוס מדעתו הרעה ואחר כי לעשות כל המצות הוא רוצה רק יצרו תקפו שלא לגרש וכיון שהוכה עד שתשש יצרו ואמר רוצה אני כבר גרש לרצונו עד כאן לשונו, ואם כן הדבר בהיפך מה שהיה צורך לכופו זה היה אונס כמאמר יצרו אנסו כי נפש הישראלי כל רצונו בתכלית להתדבק במצות בוראו יתברך, רק היה לו הזדמנות אונס היצר וזה הוא אונס. על כן לישראל כפה ההר כגיגית לדחות אונס היצר ובא אונס כפיית ההר ודחה אונס כפיית היצר ונשאר בנפשם הרצון הטבעי מחפץ הלב והנפש. לא כן ישמעאל ושעיר המה מאנו לא באונס רק מבחירתם וחפץ לבבם כמאמר זורו רשעים מרחם (תהלים נ"ח, ד') אם כן מה זו טענה כלום כפית עלינו ההר כגיגית הלא שבע מצות שקבלתם היכן קיימתם, ואם כן רחוקים אתם בעצם מן התורה ואין מקום אצלכם אל הכפיה. כלל הדברים כי בישראל לא היה כפיה רק לדחות אונס היצר ואם כן נשארו עומדים על רצון הטבעי. ואם כן ישרים דרכי ה' כי גם בפרעה לא שהכביד הקב"ה את לבו חס ושלום להסיר אותו מבחירתו, רק בהיפך בחירתו ורצונו היה שלא לשלח את ישראל רק על ידי אונס המכות היה מוכרח לומר לכו עבדו את ה' על זה הכביד את לבו שלא יתפעל מן אונס המכות ושיהיה נשאר עומד על בחירתו. והבן הדברים כי נכונים הם למבין (ועיין עוד מה שכתבנו בחבורנו שמן המור בתשעה עשר משלישי במור ואהלות אות א' בביאור בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו כו' למען שתי אותותי אלה).

ועל דרך זה גם כן משפט הנהגתו יתברך עם חסידיו שכל מגמתם ובחירתם אך לטוב לפני האלהים, בלתי כי היצר הרע מבקש הדיחם להטותם מבחירתם ושרירות לבם הטוב, ויום יום יתגבר עצמו עליהם ביתר שאת ויתר עוז וילך הלוך וגדל, וכל עוד שיש בכח הצדיק לאזור חיל מול יצרו ודאי לא יעזרהו ה' כי הוא בכלל הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, אבל בראותו יתברך שכבר נלחם אתו כפי יכולתו ואין לאל ידו עוד יותר והיצר הרע מוטות כנפיו הרחיבו, הגביהו יתר מאד מה שאין בכח אנושי עוד לכבוש אותו ולהנצל מרשתו, או אז ישולח עזרו מקודש וימין ה' תתמך בו למען העמיד אותו על אומן בחירתו הטובה.

וזהו שאמרו ז"ל הבא ליטהר מסייעין אותו (יומא ל"ח, ב') וזהו שרצו ז"ל במאמר הנזכר לעיל יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום כו' ואלמלא הקב"ה עוזרו אינו יכול לו. רצה לומר אם הוא כבר בבחינה זו שאם לא יעזרהו ה' לא יוכל לו מעצמו כי לא נותר בו עוד כח ללחום עמו ולעמוד נגדו או אז ה' לא יעזבנו בידו.

ומעתה יתכן כי גם ר' שמעון בר נחמן עליו השלום שאמר כי יוסף לעשות צרכיו נכנס, הנה הוא גם הוא רצה להודיענו רוב צדקת יוסף עד היכן היה כובש את יצרו עד כי תם כחו, והעד - כי ה' עזרהו וכנזכר לעיל. וזהו דברי המדרש מי עשה כן מאל אביך ויעזרך, הרצון כי מזה יבחן טוב בחירת יוסף עליו השלום אך היצר הרע פרש עליו רשתו יותר מכפי כח וסבל האנושי כי על כן נושע בה'.

אך עתה מהצורך אלינו עוד לחקור מה זאת עשה אלהים יתברך בתתו כח להיצר לעשות חיל יותר מכדי יכולת סבל אנושי עד שיצטרך לעזר אלהי. נשוב בזה עם מה שנבאר תחילה מאמר פליאה בדברי רבותינו עליהם השלום והוא במדרש (פרשת תרומה) עלית למרום שבית שבי (תהילים ס"ח, י"ט) כל עלוייך לא היו אלא מן המרום (פרשה ל"ג, ב') (הוכרחו לזה על ידי אות למ"ד ממלת למרום הנקודה פת"ח שהוא משמש במקום ה"א הידועה וכאלו יאמר להמרום) והמאמר סתום וחתום אין חזיונו נפרץ. ונזכיר עוד מאמר הכתוב והיית רק למעלה ולא תהיה למטה (דברים כ"ח, י"ג) אשר לכאורה מלת רק אין לה שחר, גם מה שכתוב ולא תהיה למטה נראה אך למותר כי ידענו ידיעת ההפכיים אחת היא.

אבל כל זה יותר לנו בשנחקור על מחצב האנושי וענין הרכבתו האמור בו נעשה אדם בצלמנו כדמותנו (בראשית א', כ"ו) וברז"ל (ילקוט במקומו): אמר הקב"ה אם אני בורא אותו מן העליונים הוא חי ואינו מת, ואם אני בורא אותו מן התחתונים הוא מת ואינו חי, אלא הריני בורא אותו מן העליונים ומן התחתונים אם יחטא ימות ואם יזכה יחיה (רמז י"ד אות ק"ס). וכלל הענין בזה הוא כי מה שהתפאר יתברך בבריאת האדם בפני המלאכים הוא עבור היותו כלול מכחות שונות וטבעים שונים המתנגדים זה לזה. כי חומריותו ועפריותו הותך בו כח התאוה והחמדה לתענוגי בשר וכל עניני העולם הזה, ונפשו האצולה מן העליונים מתחת כסא כבודו יתברך כל מגמתה ותשוקתה למה שמפיק רצון אלהים, וכחות הגופיות והנפשיות שקולים הם על משקל אחד למען לא יהיה מוכרח לא' יותר מאל הב' ובזאת הוא חפשי בבחירתו להטות עצמו ולהכריע את שיבחר הוא.

וזהו נעשה אדם בצלמנו כדמותנו כלומר שיהיה אדמיותו ועפריותו מזוג עם צלם דמות העליונים (וכאשר ביאר הרב המורה ז"ל ענין זה באורך פרק א' מא'). ועל כן אחר כי כחות הגופניות והנפשיות הם ממש כבמאזנים על שיעור אחד ותלויים ליכרע כפי הכרעת בחירת האדם הנה מאז מה שיבחר האדם ויכריענו אם לצדק כח נפשו יעלה ויגבר בו, וכשיעור עלית הנפש כן תרד הכף השניה. רצוני כחות ותאות הגוף ירדו ויחלשו עד כי עם רוב התמדתו להגביר ולהעלות כח הנפש ולכבוש תאות הגוף יעלה ברום המעלות עד כי יהיה מבני העליה המופשטים ממחלצות הגשמיות וילבש מעטה אור בהיר מקרני הודו יתברך, ועל דרך הנאמר והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע (דניאל י"ב, ג'). וכחות הגוף וזוהמתו כן תרדנה ויתמעטו ילכו עד כי יחלפו כליל ועל דרך שאמר דוד המלך עליו השלום ולבי חלל בקרבי (תהלים ק"ט, כ"ב) וכנודע מרבים מן הנביאים הראשונים. ולהיפך בעניני העולם ותענוגות הגוף הוא מגביר עליו כח התאוני עד כי עם התמדתו בהם יהיה משולל אור וחיות הנפש. והוא שאמרו ז"ל רשעים בחייהם קרויים מתים (ברכות י"ח, ב') יען כי אי נפשם אתם כי חללו תפארתה ואינם בלתי גופים חומריים שעליהם המליץ המשורר עליו השלום נמשל כבהמות נדמו (תהלים מ"ט, כ"א).¹

footnotes: ¹ והוא שאמרו ז"ל צדיקים גמורים יצר טוב שופטן (ברכות ס"א), כלומר כי הגבירו כח נפשם המשכלת על זוהמת תאותם עד כי לא השאירו לה שריד ואין מושל בם בלתי יצרם הטוב, והרשעים גמורים יצר הרע שופטן כי הרשע הגמור שהוא רק רע משולל ונעדר מחלק יצר הטוב מכל וכל אין דן דינו בלתי יצרו הרע, והאוחז בשתיהם פעם יכריע עצמו לצד זה ופעם לזה עליו אמרו בינונים זה וזה שופטן:

המורם מדברינו כי מחצב האדם והרכבתו הוא מב' סוגים הפכיים עליוניי ותחתוניי והמה שקולים בפלס משפט במאזנים ישאו יחד ועל האדם לבחור ולהכריע את שיחפוץ. ועל כן האדם השלם המגביר שכלו על יצרו עד כי ימעטו וישוחו ילדי חלק התחתוני הנה כפי רוב ירידתם והשפלתם כן יהיו כחות הנפש פורחות ועולות עד אשר אם כחות הנפשיות הרימו קרן למעלה ראש או אז איננו למטה כל מאומה רק למעלה, וזהו שאמר הכתוב והיית רק למעלה ולא תהיה למטה (דברים כ"ח, י"ג) ועל דרך ליבי חלל בקרבי (תהילים קי"ט, כ"ב).¹

footnotes: ¹ והיית רק למעלה ואולי זהו שרצו ז"ל במדרש (במקומו) והיית רק למעלה יכול כמוני תלמוד לומר רק, גדולתי למעלה מגדולתכם, אשר לכאורה לא ידענו איככה היה עולה על הדעת לומר יכול כמוני. ולדברינו נוכל להבינו על דרך צחות, והוא על דרך קטן המתווכח עם גדול מי הוא הגדול ביניהם ויעמוד הגדול על רגליו והעמיד אצלו הקטן ואמר לו ראה כי לא הגעת אף למתני, מה עשה התינוק עלה על השלחן וקרא אל הגדול ואמר ראה שאני גדול כמוך, אמר לו הלא אין אתה אלא מהשלחן ולמעלה אבל ממנו ולמטה אינך כלום אבל אנכי הנני מן הארץ עד למעלה. כן הדבר בהאדם הרוצה להיות עולה במעלות בני עליה הלא מהצורך אליו שלא יהיה לו למטה חשיבות כל מאומה כי אין בכחו לאחוז בשני הקצות, היינו שיהיה לו עסק בעניני העולם ובעניני שמימיים. וכמליצתם ז"ל הרוצה שיחיה את עצמו ימית את עצמו (זוהר, וכעין זה ברכות ס"ג, ב'), ואמרו עוד אין התורה מתקיימת אלא במי שעושה עצמו כמי שאינו (סוטה כ"א ב'), ועל כן בשלא יהיה נחשב למטה כל מאומה או אז יעלה למרום שיאו ויהיה חשוב כעליונים על דרך מי מושל בי צדיק. וזהו שדייק ואמר והיית רק למעלה ולמטה לא תהיה נחשב למאומה, מה שאין כן הוא יתברך כי ידו בכל לנהל בעליונים ובתחתונים ושליט במטה ובמעל וזהו גדולתי למעלה מגדולתך:

והן על דרך זה היה ענין ובחינת משה רבינו ע"ה אשר ידעו ה' פנים אל פנים כי היה מורק ומטוהר מכל סיג החומריות ומופשט הגשמיות בהיר וזך כאראלי מרום, והיה רק למעלה, וגם בהיותו מוצב ארצה קרן כבודו היה במרומי שחקים, ועל כן בעלותו ההרה לא נתעלה יותר מכמו שהיה קודם.

וזהו שאמרו במדרש עלית למרום בניקוד פת"ח תחת הלמ"ד שהוא כמו להמרום, רצוני הידוע כלומר למקום שהיה עומד שם גם בהיותו למטה בארץ, וזה כל עלוייך לא היו אלא מן המרום, כלומר עליתו להר אלוקים היה גם כן מן המרום היינו מרום מדרגתו. וזהו שהביאו ז"ל לזה ומשה עלה אל האלוקים, ומשה נגש אל הערפל, כי לכאורה היה ראוי לומר ויעל משה וכו' ויגש וכו' אולם לדברינו יתכן כי עלית משה רבינו ע"ה אל האלוקים היה ממש על דרך אחד שיש לו ארמון גדול רום הקומה ובו תחתיים שניים ושלשיים, בשיעלה הבהע"ב אל חדר העליון איננה נחשבת לו לעליה, כי גם בעודו מטה עלייתו קרובה כי לו הבית והעליה, כן בזה משה האיש אשר גם בהיותו למטה בארץ היה עליון והוא בשמים, על כן לא יפול עליו מאמר ויעל משה שהיתם הוראתו על דרך סיפור ההפלגה וענין מחודש, אבל אמר ומשה עלה אל האלוקים כההולך לתומו עם המשכת הטבע בדרך ישר וסלול, יען כי עליתו היתה מן המרום וכאשר ביארנו.

והנה עתה נשוב לבאר את אשר הערנו מה ראה יתברך לתת כח ליצר הרע שיתגבר באדם יותר מכפי כח סבלו ויכלתו. אמנה על פי המונח הזה נקנה דעת כי זה היה מכוון לעיקר גדול ולהעלות נפשותינו ברום המעלות ולתת מהודו יתברך עליהם וכמו שנבאר.

והוא הנביא אומר בשם ה' אני ה' אלוקיך מלמדך להועיל מדריכך בדרך תלך (ישעיה מ"ח, י"ז) הראה לדעת כי משפט הנהגתו יתברך אתנו עם בני ישראל הוא ממש על דרך הרב עם תלמידו, אשר משפטו תמיד לתת לפניו איזה ענין מהמושכלות הכבד ממנו מה שלא יוכל להביננו מבלעדי עזרתו עמו, עד כי יחרוץ בבינתו (על ידי עזר הרב) להבין גם מאליו למודיות כאלו, אז יעלהו הרב לענינים היותר עמוקים ונשגבים. ולא יוכל גם להם, והרב יועילנו עוד ויסייע אותו להרגילנו גם במושכלות ההם, ומהם יעתיק אותו עוד להיותר חמורות, וכה משפטו כל הימים עד אשר לא יצטרך עוד לעזרת הרב ותועלתו. הוא הדבר והוא הענין בהנהגתו יתברך אתנו, אשר רבותינו ז"ל העידו הבא לטהר מסייעין אותו והוא כי בראותו יתברך את האדם בוחר בטוב לפניו ומואס ברע ומגביר שכלו על יצרו להיישיר דרכו כמו אז יסכסך יתברך עוד היצר הרע בתוספת העוז והאומץ. ובשגם אין בכח ויד האדם לעמוד בו ולהנצל ממנו הלא אלהים יענה את שלומיו (בשכבר תם כחו ממנו, וכאשר ביארנו למעלה) ועוז ימינו תעוז לו לסייענו לנצחו עד כי יעמוד בכח ההוא מאליו, אז יגביר יתברך כח יצרו עוד יותר למעלה מערכו ויהיה גם כן בעזרו עד כי יהיה הנצחון הזה קנין מוחלט בנפשו ובכח בחירתו, או אז יגדילנו עוד יותר.

וזהו הבא לטהר מסייעין אותו, כלומר הוא יתברך מזמין לפניו תגרת היצר עודף על כח סבלו ומסייע אותו, כי על ידי זה יתגברו כחותיו הנפשיות בכל פעם ויעלו מעלה מעלה, עד כי לא יצטרך לעזרה. וזהו אני ה' מלמדך להועיל מדריכך בדרך תלך כלומר מתחילה יועילנו וילמדנו עד כי יהיה בכחו ללכת מעצמו בדרך צדיקים.¹ וזהו יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום כו' וה' לא יעזבנו בידו, וכאשר ביארנו למעלה ותכלית הרצון הוא עבור להעלהו ממדרגה למדרגה היותר גבוהה.

footnotes: ¹ וזהו שכתב רש"י ז"ל (פרשת נח) את האלהים התהלך נח ובאברהם הוא אומר אשר התהלכתי לפניו, נח היה צריך סעד לתמכו לא כן אברהם שהיה מתחזק והולך בצדקו מאליו ומובן כדברינו:

ומעתה נתנה ראש לבוא אל ביאור המדרש נושא דרושנו ויהי כדברה אל יוסף יום יום ולא שמע אליה כו'. הוראת כ"ף הדמיון ממלת כדברה רומז כי יוסף עליו השלום נתפעל על ידי דבורה, עד שיום יום היה מגביר עצמו על יצרו בתוספת העוז והאומץ. וזהו ויהי כדברה כו' ולא שמע אליה, כלומר כל מה שהרבתה היא לדבר ולהגדיל יצרה ותאותה כן גם הוא הוסיף על ידי כן והעדיף כח ואומץ בהתגברותו עד שהוסיף להתרחק ממנה אפילו מלהיות אתה בבית, לא לבד לשכב אצלה, עד שאמרו במדרש שהיתה מסבבת עליו שעל כל הפחות יתן עינו עליה להביט בה ומאן גם בזה, ומזה יבחן כי יוסף עליו השלום היה הולך וכובש יצרו יום יום על אחת אפים.

וזהו דברי המדרש בנים של רחל נסן שוה כלומר נסיונן שוה, כי כמו שנאמר ביוסף עליו השלום ויהי כדברה אליו יום יום כן נאמר במרדכי ויהי כאמרם אליו יום ויום כו'. והרצון בו גם כן כל עוד שהרבו לדבר על לבו ולהסית אותו כן עוד יותר לא שמע אליהם, וכמבואר שם, בתחילה לא נאמר כי אם ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה, ואחר כך נאמר ולא קם ולא זע, לכן גדולתן שוה כמו שהיו שוים בערך צדקתם ואמונתם.

ובקצרה נוכל לומר בטעם הדבר עם מה שאמרו רבותינו ז"ל כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו (סוכה נ"ב, א') והוא כי ענין התגברות היצר באדם יהיה כפי ערך מעלתו וגדולתו ויקרותו על יתר העם. כי יש אדם ישר שעמלו בחכמה ודעת וכשרון המעשה, אבל אך לעצמו ועל אחרים לא יתן עינו ולבו כלל להיישרים ולזכותם, ויש גדול ממנו המתואר צדיק יסוד עולם להיותו מזכה הרבים בזכותו כי יתן את רוחו עליהם ויהיה לעם מול האלהים להריק להם ברכה וטוב מאת ה' מן השמים. וההבדל ביניהם כי האחד עליו לא יתגבר היצר כל כך כ"א כפי ערכו ולא יותר, מה שאין כן הב' כי עליו צופה השטן ומבקש המיתו, ומתגבר עליו יותר מכפי כח סבלו עבור המון אנשים רבים הנלוים אליו והחיים בצלו, כי בשיהרס יסודתם יפול הבנין אחור. וזהו שאמר צופה רשע לצדיק כו' מלת צופה הוראתה כדברינו שהוא צופה ומביט ואורב מרחוק על צדיק יסוד עולם שעל ידו יפלו כל המסתעפים מכח גזעו היסודיי. אבל מי שהוא מסוג הזה המשפט לאלהים הוא להיות לו לעזרה בל ילכד ברשת היצר להיותו לוחם אתו מלחמת אחרים, אך בתנאי אם יתאמץ תחילה ללחום חלק מלחמתו בהיצר הרע ואז על ה' ישעו על מה שהוא נלחם בעבור אחרים, וכאשר ביארנו הענין באורך למעלה (וישלח) עיין שם.

וכמו כן יוסף עליו השלום הוא היה היסוד ואבן פנה למשען בית ישראל על דרך הכתוב והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה (עובדיה א', י"ח) וכנודע, ועל ידו נשתלשלו כל טובות העולם וברכות יעקב ובניו כמאמר (ויגש) וכלכלתי אותך שם (מ"ה, י"א) והוא היה עקרן של שבטים כמאמר אלה תולדות יעקב יוסף (ל"ז, ב') ועל ידי זה נקראת רחל עקרת הבית שממנה נולד יוסף שהוא היסוד לבית ישראל, ולכן פרץ עליו היצר הרע יתר מאד למען הפיל כל הבנין. ועל כן אחר כי התגבר עצמו ללחום ביצרו כפי ערך חלקו היה המשפט כי על המותר יעזרהו ה', כי היא מלחמת אחרים.

וזהו מרומז בדברי הכתוב בן פורת יוסף כו' וימררוהו ורובו וישטמוהו כו' (בראשית מ"ט, כ"ב) רומז על הסתת היצר כמוזכר במדרש, ותשב באיתן קשתו ויפוזו זרועי ידיו כלומר בכח ואומץ ידו נלחם ביצרו. מידי אביר יעקב משם רועה אבן ישראל כלומר לאשר התגבר עליו היצר ללחום עוד מלחמות זולתיים עבור היותו אביר יעקב ואבן ישראל אי על זאת מאל אביך ויעזרך כלומר היה החיוב אליו שיהיה נושע בה' וישגבנו שם אלהי יעקב.