ויהי בעת ההיא וירד יהודה מאת אחיו (ל"ח, א'). מדרש: בגדה יהודה ותועבה נעשתה בישראל (מלאכי ב', י"א) אמר לו כפרת יהודה, שקרת יהודה, ותועבה נעשתה בישראל, יהודה נעשה חולין כי חלל יהודה קדש ה' אשר אהב (פרשה פ"ה, א').

והמאמר סתום וחתום מבלי בא שעריו! ונזכיר עוד דבריהם בסמוך: ויהי בעת ההיא עוד היורש אבי לך יושבת מרשה עד עדלם יבוא כבודן של ישראל (מיכה א', ט"ו) עד עדולם יבוא כבודם של ישראל דכתיב ויט עד איש עדלמי. עוד שם: ר' שמואל בר נחמן פתח כי אנכי ידעתי את המחשבות אשר אנכי חושב עליכם בית ישראל (ירמיה כ"ט, י"א) שבטים היו עסוקים במכירת יוסף ויוסף היה עסוק בשקו ותעניתו ראובן בשקו ותעניתו ויעקב היה עסוק בשקו ותעניתו יהודה עסוק ליקח לו אשה, והקב"ה היה עוסק בורא אורו של מלך המשיח (שם).

ולא נאריך בהצעת הערות כי המה מורגשות למבינים, ונעמוד תחילה על מאמר פלאי. במדרש (ריש פרשת ראה) אין מפסיקין בקללות אלא אחד קורא את כולם, למדונו רבותינו למה אין מפסיקין בקללות אמר ר' חמא בר גמדא לפי שכתוב מוסר ה' בני אל תמאס ואל תקוץ בתוכחתו (משלי ג', י"א) אל תעש את התוכחות קוצים קוצים (דברים פרשה ד', א'). אשר הפליאה נשגבה מה ראו ז"ל לעקור הכתוב מההוראה הפשוטה לדרוש מלת תקוץ - קוצים קוצים. והנראה בהבנת המאמר עם מה שנזכיר עוד מאמרם ז"ל חייב אדם לברך על הרעה כשם שהוא מברך על הטובה (ברכות נ"ד) וביארו בגמרא לקבלינהו בשמחה, ובאין ספק יש להם ז"ל בזה כוונה עמוקה (כי לא דבר ריק הוא להזהיר אותנו לשמוח על הרעה כמו על הטובה) וראוי לדעת מה הוא.

ונאמר כי אלהינו יתברך מתת נדבתו הטובה לפעמים תהיה גלויה וידועה, כמו איש אשר יתן לו אלהים עושר ונכסים וכבוד וכדומה, מה שעיני כולם רואות כי מתת אלהים הוא לטוב מועיל. ויש אשר הקב"ה יעסוק עמו בטובתו באמצעות שונות הנראה לעין איש דלות ורעות, אך הוא יתברך יודע טיב פעולתם ותכליתם ותועלתם. ממש כאשר החייט השלם יקח חטיבת היריעות ממיני משי ורקמה ויחתוך אותה לנתחים לעשות מהם לבושי פאר והדר, והסכל בשיראה זאת יחשב אותו למפסיד ומקלקל. או כאשר החרש העוסק במלאכת הבנין יקח ארזים גבוהים מפוארים מאד ויחטבם בקרדומות כפי מדת אורך ורוחב הבנין, ומהם דקים וקטנים מאד למסגרות וכדומה, אשר כשיראה האויל מה שהוא עושה להארזים ההם ידינהו למשתגע, כי הוא מקלקל ארזים יקרים כהם לחתכם במגרה, ולמלא אותם חורים ונקבים וכמוהם. אולם האיש אשר תבונה בו ידע ויבין כי כל המעשים ההם שהוא עושה המה הכרחים אל השלמת בנין הארמון על משפטו ואשר בקישורם והרכבתם א' אל א' יצא בנין מפואר להלל מאד.

כן ממש עילת כל העילות יתברך אין חקר לתבונתו ואין ביד נברא לשער הכוונה העמוקה המכוונת בפעולותיו הרמים והנשגבים כי לפי הבחנתנו והשכלתנו בהם נראים לפעמים מרים כלענה והן הנה סבות ועילות צומחות אחריהן טובות וברכות נשגבות, רק ההכרח כי הרעות יוקדמו להטובות כחרישה וזריעה המוקדמים לקצירה. וזה שאמרו ז"ל חייב אדם לברך על הרעה יען כי גם הרעות המה משובצים בטובות רמות במלואותם כמשפט הבונה הנזכר לעיל.

אבל נחפשה דרכנו ונחקורה עוד לשמחה מה זו עושה, מה יבצר אם לא נשמח עד כי נעמוד על גמר ענינם ונראה מה תהיה טובתם ותכלית תועלתם.

אמנם הדבר מובן פשוט, כי בשנקבל המקרים והמאורעות בשמחה ובטוב לבב ובאמונה בו יתברך לעילה זו יחפוץ בנו ה' להיטיב אחריתנו ולגמור מחשבתו אשר זמם. מה שאין כן אם לא יקבלם בשמחה ועוד יהיה לבו רגז ויקצוף על מקריו ויתרעם על מדותיו יתברך חס ושלום האפשר כי הוא יתברך יניח ידו ממנו באמצע הענין בלי לבצע מעשהו, ואת הרעות יקבל ואת הטוב לא יקבל. ממש כאשר בעל הבנין הסכל בראותו כי העושה במלאכה יקצץ מבחרי ברושים לחתיכות דקות כפי הצורך להרכבת הבנין ויתן עליו בקולו מה לך כי תשחית עצים מפוארים ויקרים כאלה, הנה מרוב שיחו וכעסו ירף ידו מעסוק עוד בבנין הזה ואז ישארו העצים והאבנים שטוחים ומהורסים ויעמדו בקלקולם, כי אין עוד מי שיחברם. כן ממש המתרעמים על מדותיו יתברך ויקצפו על קורותיהם ויבעטו בהם, יניח יתברך ידו מהם ולא יגמור המלאכה על תכליתה וישארו אך נגועים ומוכים.

ומה נמרצו בזה דברי המשורר עליו השלום כי לא יבינו אל פעולות ה' ואל מעשה ידיו (תהלים כ"ח, ה') רצה לומר על ידי שאינם מבינים ואינם משכילים אל פעולות ה' על כן המה מתרעמים על ראשיות המאורעות, ועל ידי כן יהרסם ולא יבנם כלומר יהיו נשארים הרוסים ועזובים בחצי מלאכתם בלי לבצע מעשה בנינים.

ומעתה יזהירו דברי המדרש כי גם הם ז"ל הניחו הכתוב על פשוטו אל תקוץ בתוכחתו, אל תמאס בתוכחתו כלומר שלא יתרעם האדם על מדות ה' יתברך. אולם הם ז"ל באו להביננו עילת המיאוס בתוכחות והצומח מסבתו ואמרו אל תקוץ בתוכחתו אל תעש את התוכחות קוצים קוצים, כלומר כשתמאס חס ושלום מוסר ה' ותקוץ בתוכחתו ירף ויניח ידו מלגמור הבנין הטוב, וישארו הפעולות הראשיות קוצים קוצים וכמו שפירש בעל המתנות כהונה ז"ל חתיכות מקוצצים.

וזהו ההוראה הפשוטה בכתוב הנזכר לעיל כי אנכי ידעתי את המחשבות אשר אנכי חושב עליכם בית ישראל כו', אשר לכאורה יפלא מי הוא זה שלא ידע מחשבתו במה שהוא עושה גם טרם כלותו מעשהו, כי כבר החליטו סוף מעשה במחשבה תחילה. אבל לדברינו יהיה הרצון בזה לומר כי כראות אנושי בעיני בשר ידומה ענין הקורות והמאורעות לרע מוחלט ולכאב ממאיר, להיותנו קצרי המדע מהעמיק בתכונתם לדעת מהותם, בלתי הוא יתברך הפועל החכם היודע והמכיר בהתועלת הטוב הצומח ובא מסבתם, וזהו כי אנכי ידעתי את המחשבות אשר אנכי חושב עליכם בית ישראל מחשבת שלום ולא לרעה.

והנה כהענין הזה בדמותו וצלמו היה מה שנהג יתברך את אבינו יעקב עליו השלום בכל פרטי עניניו, מצרת יוסף ושמעון ובנימין וכמבואר במדרש וישלחהו מעמק חברון וזה לשונו: הלא אין חברון נתונה אלא בהר אמר ר' אחא הלך להשלים אותה העצה העמוקה שנתן הקב"ה בינו ובין חבר הנאה שהיה קבור בחברון, ועבדום וענו אותם (פרשה פ"ד, י"ג). והרצון בזה כי הוא יתברך התגולל על יעקב עליו השלום לבנות ממנו בנין בית ישראל עם בינות למען יקבלו תורתו הקדושה ושיבואו אל הארץ הטובה אשר הבטיח לאברהם, ולהשרות שכינתו בתוכם וכל זאת לא יכלו להשיג בלתי היותם קודם לזה משועבדים במצרים כמאמר הכתוב וממצרים קראתי לבני (הושע י"א, א') וכמו שאמרו רז"ל ג' מתנות טובות ניתנו לישראל וכולם לא ניתנו אלא על ידי יסורים תורה ארץ ישראל ועולם הבא (ברכות ה', א') (וכאשר כתבנו בביאור ידוע תדע כו' עיין עליו) וזה שאמרו ז"ל (במדרש פרשתנו): ויוסף הורד מצרימה (ל"ט, א') משל לפרה שהיו מושכים אותה למקולין ולא היתה נמשכת, מה עשו לה, משכו את בנה לפניה והיתה מהלכת אחריו על כרחה שלא בטובתה, כך היה יעקב אבינו ראוי לירד למצרים בשלשלאות ובקולרים, אמר הקב"ה בני בכורי הוא ואני מורידו בבזיון וכו', אלא הריני מושך את בנו לפניו והוא יורד אחריו (פרשה פ"ו, ב'). הא לך מבואר כי ה' יתברך גלגל על יעקב את כל אשר קרהו מיוסף ושמעון ובנימין עד שבא הוא וזרעו למצרים שהוא ההכנה והיסוד הנאמן לצמיחת קרן הטוב המעולה, וכמו שאמר הנביא הבאים ישרש יעקב יציץ ופרח ישראל (ישעיה כ"ז, ו').

אולם יעקב עליו השלום גם הוא לא הבין תכלית ענין מאורעותיו ועל כן בכל דבר שאירע לו רבו דאגותיו והיה מצר עליהם עד שאמרו במדרש (בראשית רבה צ"א) ויאמר ישראל למה הרעותם לי כו' הוא דהוא אמר למה תאמר יעקב ותדבר ישראל נסתרה דרכי מה' כו' הלא ידעת אם לא שמעת אלהי עולם ה' בורא קצות הארץ לא יעף ולא יגע אין חקר לתבונתו (ישעיה מ', כ"ז). ירצה כי מה שהאדם מהרהר אחר מדותיו יתברך נראה ממנו כאלו הוא יודע ומכיר דרכי ה' מעולם אך הדבר הזה הוא עומד מנגד וחוץ מהשכלתו והכרתו.

והוא ממש על דרך אם יבוא לבית אומן גדול איש המוני שאין לו ידיעה כל מאומה בטיב המלאכות ואופני מעשיהם וימצאהו עושה מלאכה על האבנים, וישאלהו על דבר אחד למה תעשנו כך, הלא נגד פניו יענה עזות ויאמר האם לך לב אומן כי תשאלני טרם כליתי מלאכתי, הלא כאשר אגמור הדבר תשוב תראה כי כל מה שפעלתי עד הנה לא היה דבר ריק אבל היו מוכרחים בהחלט להשלמת הכלי. וזהו למה תאמר יעקב ותדבר ישראל נסתרה דרכי מה' כו' הלא אלהי עולם ה' בורא קצות הארץ, כלומר איך יערב לבך להרהר טרם ראותך גמר ותכלית המעשה, וזהו בורא קצות הארץ, כלומר מה שקרה אותך אינם ענינים תכליתיים מה שאין עוד אחריהם מאומה, כי אם אמצעיים וראשיות מעשיו להכין לך ולזרעך הטובות העתידות, וזהו אין חקר לתבונתו (אבל יעקב עליו השלום דימה בנפשו כי ימות המשיח היה בימיו וכאשר זכרו רז"ל במדרש שהוא תכלית כל הטובות, על כן מצא את לבבו להצטער על מקריו הרעים כי היה ירא על נפשו פן גרם החטא). וזהו שכוונו ז"ל במאמר הנזכר לעיל וירד יהודה מאת אחיו ההא הוא דכתיב כי אנכי ידעתי את המחשבות אשר אנכי חושב עליכם בית ישראל מחשבת שלום ולא לרעה, לומר כי כל פרטי המאורעות שקרה אותם כולם היו מכוונים אך למען הצמיח מהם הטובה הכלליית כנזכר לעיל. אך יעקב ובניו לא ידעו ולא הבינו טוב תכליתם ופעולתם, וזהו השבטים היו עסוקים במכירתו של יוסף, ויוסף עסוק בשקו ותעניתו, ראובן בשקו ותעניתו, ויעקב בשקו ותעניתו, ויהודה עסוק ליקח לו אשה, והקב"ה עוסק וברא אורו של מלך המשיח.

ונעמיק עוד יותר בהבנת הענין בשנעיר עוד על מאמר הנביא כי הנה יוצר הרים ובורא רוח ומגיד לאדם מה שחו (עמוס ד', י"ג) אשר מלת מה לכאורה היא אך למותר. אמנם בהתבונן מעט נקנה דעת כי דבר גדול דבר הכתוב והוא מהנפלאות העמוקות, והוא כי מצאנו לרז"ל שאמרו על כמה אנשים שנתנוצץ בהם דבר נבואה, כמו יעקב עליו השלום אמר רדו שמה רמז בזה על משך זמן גלות מצרים, פרעה באמרו (שמות א') ועלה מן הארץ רמז בדבריו גאולת ישראל וכמוזכר במדרש (שם) כשישראל בירידה התחתונה הם עולים, וניבא ואינו יודע מה ניבא. וכמוהם רבים הנודעים, אשר אין לחשוב ולומר שהיו מתנבאים בעת ההיא, כי מה נאמר על הבלתי ראוי לנבואה כמו פרעה, ועדת קרח באמרם לא נעלה וזולתם. אבל האמת כי הם אמרו מה שאמרו לפי תומם ולפי רצונם האנושית אך מאת ה' היתה זאת שיאמרו ענינם במלות האלה, למען רמוז על מה שהוא ברצונו יתברך וכמוס עמו, ובהגיע תור דבר ודבר שהיו רמוזים בדבריו בבלי דעת או אז מודיעים אותו משמים מה רמז בדבריו הקודמים, וזהו מגיד לאדם מה שחו כלומר מודיעו מה שרמז כבר במלתו ושיחתו.

עוד זאת ידענו כי הקדוש ברוך הוא מושל באדם גם על המחשבה, רצוני לומר כי מה שיחשוב האדם במעשהו לרצונו ולתועלתו היא המחשבה בעצמותה מה שחשב ה' לבצע על ידו מזמתו, כמו השבטים דימו בנכליהם כי כל מה שהם עושים עם יוסף המה האמצעיים לבטל ולהפריע חלומותיו, ובתחבולות עשו עד שמכרוהו ממכרת עבד, והיא היתה הסבה לכונן גדולתו ומלכותו וכמו שאמר בעצמו אתם חשבתם עלי רעה אלהים חשבה לטובה (בראשית נ', כ'). וזהו כי אנכי ידעתי את המחשבות אשר אנכי חושב עליכם בית ישראל כלומר מחשבותי על לבבכם ממש כהנושא משא על כתף חבירו (ועיין בקול יעקב סוף אסתר).

ועל דרך זה עצמו היה מעשה יהודה עם תמר, וזהו שסמכו ז"ל הכתוב הנזכר לעיל אל וירד יהודה מאת אחיו, לומר כי בשגם יהודה חשב מה שחשב אבל האמת כי מה' היו מצעדי יהודה כוננו והוא העיר את לבבו ללכת את תמר כלתו למען הוציא ממנה אורו של משיח. וזהו שהביאו ז"ל עוד היורש אבי לך כו' עד עדלם יבוא כבוד ישראל עד עדלם שנאמר ויט עד איש עדלמי. רמזו בזה כי הוא יתברך הסב על יהודה להטות ולבוא עד איש עדלמי למען הצמיח קרן מלך המשיח הנאמר בו גם כן עד עדלם יבוא כבוד ישראל, שהוא מהיעודים הנשגבים העתידים במהרה.

ומעתה נבוא אל ביאור המאמר בנושא דרושנו וירד יהודה מאת אחיו. ההא הוא דכתיב בגדה יהודה כו' והוא עם מה שאמרו עוד ויראה יהודה כו' אמר ר' יוחנן בקש לעבור וזימן לו הקב"ה מלאך הממונה על התאוה, אמר לו יהודה היכן אתה הולך, מהיכן מלכים עומדים מהיכן גואלים עומדים, ויט אליה אל הדרך בעל כורחו שלא בטובתו (פרשה פ"ה, ח'). עוד שם מלמד שהיתה מטפחת על כרסה ואומרת מלכים אני מעוברת גואלים אני מעוברת ובסמוך ויאמר יהודה צדקה ממני יצתה בת קול ואמרה צדקה ממני, פירוש ממני היתה זאת, והמבואר מכל זה הוא כי מאת ה' היתה העילה שיהודה יבוא לתמר למען העמיד ממנה מלכים וגואלים. אמנה אם נלך ונתור עוד בדבריהם ז"ל נמצא מה שמתנגד להמונח המאומת הזה, והוא אמר הקב"ה ליהודה אתה רמית לאביך בגדי עזים חייך שתמר מרמה בך בגדי עזים (פרשה פ"ה, ט') ובסמוך הכר נא למי החותמת אמר ר' יוחנן אמר הקב"ה ליהודה אתה אמרת הכר נא חייך שתמר אומרת לך הכר נא (פרשה פ"ד, י"ט). הא לך כי דבריהם ז"ל נראים לכאורה סותרים זה את זה, כי אחר אשר הוא יתברך בעצמו הסב עליו ענין זה איככה יהיה נחשבה לו לעונש מענה פי תמר.

אבל כלל הענין בזה הוא כי ה' יתברך רצה לגלגל על יוסף שיבוא למצרים אשר עבורו יבוא גם יעקב וכל זרעו אתו (כי היא העילה לצמיחת קרן הטוב הכללי כנזכר לעיל), והאמנם כי מהנקל היה אצלו יתברך להתגולל על יוסף שיבא למצרים על ידי כמה סבות, עם כל זאת היה מרצון חכמתו לפעול הדבר על ידי אחיו, על כי הם חשבו מחשבות ועשו תחבולות להפר ולבטל הוראת חלומותיו לקחם ה' לסבה לגמור על ידיהם מגמת רצונו וכנזכר לעיל. והנה השבטים עליהם השלום דימו אותו להרוג - לא באלה חפץ ה', וגם ראובן עם אמרו לא נכנו נפש וחשב בלבו להשיבו אל אביו עדנה גם הוא לא היה קולע אל מטרת כוונתו יתברך, בלתי יהודה הוא הוא פגש עם העולה על רצון חכמתו יתברך ממש במה שאמר לכו ונמכרנו לישמעאלים אשר על ידם בא יוסף למצרים. ולעילה זו עלה ברצונו יתברך לכבד פני יהודה להוציא ממנו אורו של משיח תחת אשר על ידו נשלמה מחשבתו יתברך אשר זמם, ולכן אחר שנמכר יוסף למצרים שהיא ההתחלה הסביית להמשיך לרגלה פרטי הענינים המסתעפים מסבתה, הנה אז היה מהצורך לכונן לעומתה קרן אור המשיח גואל הצדק. וכמבואר במדרש ויהי בעת ההיא וירד יהודה בטרם תחיל ילדה (ישעיה ס"ו, ז') קודם שלא נולד משעבד הראשון נולד גואל האחרון, מה כתיב למעלה מן הענין והמדנים מכרו אותו אל מצרים, ולא היה צריך קרי' לומר אלא ויוסף הורד מצרימה ומפני מה נסמך פרשה זו לזו (פירוש כי מתחילה היה הראוי לגמור ענין יוסף מה נעשה עמו ואחר כך לספר מעשה יהודה) ר' יוחנן אמר כדי לסמוך הכר להכר (פרשה פ"ה, א'). והרצון כי מדרכי אלהינו יתברך לברוא הרפואה קודם למכה, וזהו שהביאו ז"ל בטרם תחיל ילדה כו' ובזה נאמרו הפרשיות על הסדר כי מיד אחר מאמר והמדינים מכרו אותו אל מצרים שהוא העילה המסבבת ביאת יעקב וכל זרעו למצרים היה החיוב לברוא הגואל קודם התחלת השעבוד ולהקדים הכנת הרפואה טרם תהיה המכה והוא על ידי יהודה וכאשר ביארנו.

אבל עוד מקום לשאול אחר כי הוא יתברך היה חפץ ביקר יהודה לכבד פניו במתן נבחר הזה הכי לא מצא עילת כל העילות חס ושלום סבה מפוארה לענין נכבד ההוא, מה שמפיק כבוד יהודה והדרו ולא לגלגל עליו דבר שיאמר עליו פן נהיה לבוז, ועליה היה קול דברים הנה הרה לזנונים אתמהה!

ונאמר בישוב הדבר על פי משל נמרץ עשיר אחד עשה נשואין לבנו החכם ושנון והיה המשפט כי הרב אשר בעיר ההיא יכתיר החתן ביום חתונתו לקרוא אותו מורנו, והרב ביום חופתו כתב לכבוד הגביר ההוא פאר המורנו יפה וברה ועשה לה זר סביב מציצי השיר ופרחי המליצה, ובה הרים גם קרן בנו בכבוד והדר מאד, אולם אך בזה שגה כי כתב ההרמנה המפוארה הלזו על נייר מחוק ומשחת וישלחה עם משרתו ליד אבי החתן ההוא, ויהי כראותו את המכתב עודו בכפו והנה הוא כהה מאד וחשך משחור תארו בהרות בהרות, וירע הדבר בעיניו מאד, אך עם כל זאת לקחו לבלי הרגיז לב הרב ויפתח אותו וירא והנה נכבדות מדובר בו כאות נפשו ויערב לו הדבר מאד (מבית אבל לא מבחוץ) ואמר בלבו שלא לריב עמו מאומה כי על כל פנים עיקר ותוכן הענין נאה לו מאד, אך עלה על רוחו להשיב גמולו בראשו היינו שבהגיע העת לשלוח לו משאת מאת פניו כמשפט להרב, לקח ממבחרי המגדנות והמרקחות וגם ערך עשרים כסף ונתן כל זאת על טבלא של עץ אשר מצואתו לא רוחץ, וגם נתן מכסה עליהם מפה מזוהמה ושלח לו על ידי עלם אחד הנבזה והנמאס, ויהי הוא מביא כל זאת לפני הרב וימלא חמה, ועם כל זאת לקח מידו וירא כי טוב הוא למאכל וכי תאוה לעינים אך לא נחמד למראה. אחר כמה ימים פגעו זה בזה וישאל הרב את הגביר לאמר הלא תגיד לי מה בלבך מה זאת עשית לכבדנו בתשורה יקרה מעוטפה באחת הסחבות, השיבו הלא גם אתה ככה עשית עמדי בשלחך מכתב יקר ונחמד על גליון מחוק ופחות.

הנמשל כי האמנם אליו יתברך כמה סבות איך לגלגל על יוסף שיבוא למצרים אולם לאשר אחיו שנאו אותו ורצו לבטל חלומותיו הניח יתברך שיתגלגל הדבר על ידם וכנזכר לעיל באורך. ומעתה עיקר ותכלית המעשה שיעץ יהודה בענין מכירת יוסף היתה רצויה מאד בעיניו יתברך, אך למראה העינים היה ענינם על דעת בגידה ומעשה תעתועים. וביותר בבואו לפני יעקב אביו ואמר לו הכר נא הכתנת בנך היא כו' ורימה בו בדם גדי עזים, הנה כמשפט הזה ממש עשה לו יתברך והשיב גמולו בראשו לתת לו אשכר נכבד ויקר מחוספס בבלויי הטלאות, היינו עם היות תכלית הדבר יקר הערך ורב החשיבות מה שמפיק טובות ישראל בכלל, והוא שממנו יולד ויצמח גואל האחרון, עם כל זאת אלהים אנה לידו הדבר על דעת חרפה ותועבה כי לעיני הבריות היה נדמה מעשיהן כמעשה הזנות.

ומעתה כל המאמרים האלה צדקו יחדו כי בתחילה אמרו על יהודה בקש לעבור וזימן לו הקב"ה מלאך הממונה על התאוה, ואמר לו יהודה מהיכן גואלים עומדים, מהיכן מלכים עומדים, גם מאמר יצתה בת קול ואמרה צדקה ממני ממני יצא הדבר, והוראת דבריהם אלו כי מן השמים העירוהו לזה, אך לבל נשאל מה ראה יתברך לתת לו המתנה הטובה ההיא על דרך זה ולא על דרך כבוד, על זה אמרו אמר הקב"ה ליהודה אתה רמית לאביך בגדי עזים חייך שתמר מרמה בך בגדי עזים אתה אמרת לאביך הכר נא חייך שתמר אומרת לך הכר נא, כלומר גמלתיך כמעשיך ומדדתי גם אנכי כמדתך.

הנה מה מתקו עתה דברי המדרש הנזכרים לעיל וירד יהודה מאת אחיו בגדה יהודה ותועבה נעשתה בישראל. רצונם בזה לומר כי האמנם מעשה יהודה עם יוסף היתה יקרה בעיניו יתברך, אבל הלא לעיני בני אדם היה ענינה על דרך בגידה וכנזכר לעיל תחת כן ותועבה נעשתה בישראל כלומר המעשה היקרה והנצחיית (והיינו בריאת אור מלך המשיח) היא גם כן על דרך תועבה. וזהו שהמליצו ז"ל שקרת יהודה ותועבה נעשתה בישראל כלומר זה לעומת זה, וזהו יהודה נעשה חולין כי חלל יהודה קודש ה' אשר אהב כלומר הגם כי מעשה יהודה היתה קודש ואהובה לפני ה' עם כל זאת היה מעשיו על דרך חולין.