ויחלם¹ והנה סלם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה (כ"ח, י"ב). מדרש: סלם זה הכבש, מוצב ארצה זה מזבח מזבח אדמה תעשה לי (שמות כ', כ"א) וראשו מגיע השמימה אלו הקרבנות שריחן עולה לשמים והנה מלאכי אלהים אלו כהנים גדולים כו' (פרשה ס"ח, י"ב).

footnotes: ¹ ראוי להתעורר על מאמר ויחלום כי הלא כל הנביאים השיגו נבואתם על דרך זו כמ"ש בחלום אדבר בו (במדבר י"'ב, ו') ולא נאמר בהם ויחלום. וביצחק ע"ה נאמר וירא אליו ה' בלילה ההוא (בראשית כ"ו, כ"ד) ועכ"ז לא נאמר ויחלום. ואולי יתכן כי נבואה זאת היתה נבואה ראשונה ליעקב כי עתה הפעם הראשון שהשיג חזון מאתו ית', וכן מצאנו במשה רבינו ע"ה שנגלה אליו תחילה בקולו של אביו עד שאמר לו הקב"ה אנכי אלהי אביך (ע"ש במדרש) וכן שמואל נגלה אליו בקול עלי הכהן וע"כ בא אל עלי ואמר לו (ש"א ג') הנני כי קראת לי, וכל זה שלא להפחידם, וכן יעקב בפעם ראשונה נדמה לו כעין חלום. ובזה יתבאר מאמר חז"ל (ברכות ד') כתיב והנה אנכי עמך ושמרתיך כו' וכתיב ויירא יעקב מאד אלא אמר שמא יגרום החטא. אשר בההשקפה הראשונה הוא נגד מאמר כל שיצא מפי הקב"ה לטובה אפילו על תנאי אינו חוזר, אבל בהיות שנדמה לו החזון כחלום בעלמא והחלום הולך אחר החולם כאמרם ז"ל (ברכות נ"ה) לאדם טוב מראים לו חלום רע ולאדם רע מראים לו חלום טוב כי אם רשע הוא מראים לו חלומות כוזבות ומהתלים בו, ואם לפעמים יבוא חלום אמת יהיה הוא עצמו סבה אל בטולו כמו שאמרו (שם) חלמא טבא חדוותיה מסתייה, אבל לצדיק מראים לו חלומות צודקות ואין משחקין ממנו וחלומותיו אמתיים כחלומות יוסף ע"ה וכדומה הרבה ברז"ל אחוי ליה בחלמא, וכן דאג יעקב ע"ה שמא יגרום החטא שלא יתקיים חלומו כי הוא חשב שאין זאת נבואה רק חלום, ומה גם כי כבר אמרו ז"ל אין מראים לאדם אלא מהרהורי לבו, היה חושב בדעתו יען כי הוא הולך בדרך נוסע ומתרחק מאביו ואמו וארץ מולדתו והולך בדרך מסוכן מאד מעשו וכבר רדף אחריו אליפז ודאי על כל פסיעה ופסיעה היה לבו לשמים להשיבו בשלום אל בית אביו, אשר ע"ז מורה מאמר ויפגע במקום ולא פירש הכתוב באיזה מקום פגע והתפלל אך בא להורות כי בכל מקום אשר צעדו רגליו היה מתפלל ולכן היה חושב כי ע"י הרהורי לבו חלם לו חלום זה אבל אינו אמת ואולי יתכן ויפגע כמו (שמואל א' כ"ב) סוב אתה ופגע בכהנים כו' ויפגע הוא בכהנים פגעת את שש (ישעיה ס"ד, ד'), ותהיה הכוונה במאמר ויפגע במקום כי קרה לו פגע רע בדרך כי בא אליפז ורצה להרגו ונטל ממונו לכן וילן שם כי בא השמש חשך עליו השמש, על דרך הנאמר חשך השמש בצאתו וירח לא יגיה אורו (שם י"ג, י') כי מרוב צרותיו נדמה לו כי חשך היום לערוב ושמש וירח קדרו והחשך כסה ארץ עד כי אפסו כחותיו ולא יכול ללכת עוד, וישכב במקום ההוא ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו כי לא היה לו עוד כר וכסת כי אליפז לקח את הכל ומתוך דאגה ישן ויחלום לו חלום זה.הערהאמנם ידעתי כי אחר הדברים האלה תשאלך נפשך אם כן איככה ראה בחלומו סלם מצב ארצה וראשו מגיע השמימה ומלאכי אלהים עולים כו' שלא היו כלל מהרהורי לבו. אבל דע כי יעקב עליו השלום ברוב ענותנותו שפט ואמר כי זאת גרם לו המקום הזה אשר שכב עליו על דרך הנאמר באלישע וילך ויגע האיש בעצמות אלישע ויחי ויקם על רגליו (מלכים ב' י"ג, כ"א), אשר באמת האיש הזה לא היה ראוי לנס זה של תחיית המתים רק קדושת המקום אשר אלישע שכב בו גרם לו שיעמוד וילך ממנו, וכמעשה הזה היה פה במחשבות יעקב עליו השלום, כי לגודל ענותנותו אמר בלבו כי על כן הראו לפניו קדושת המקום הזה כדי שיתרחק ממנו. וזהו וייקץ יעקב משנתו ומדוע לא נאמר בפרעה וייקץ פרעה משנתו להורות כי יעקב עליו השלום התעורר באמצע שנתו ויעמוד משם ויאמר אכן יש ה' במקום זה ואנכי לא ידעתי וישנתי פה על כן הראו לי מן השמים קדושת המקום למען אלך ואתרחק מפה. כל זה נדמה ליעקב שלא צדקותיו גרמו לו החלום הזה רק הרהוריו וקדושת המקום, רק עם כל זאת היה כמסתפק על כן נדר ואמר אם יהיה אלהים עמדי ויתקיימו כל דברי החלום אז והאבן הזאת כו' יהיה בית אלהים כו'. אבל באמת היתה זאת נבואה גמורה רק שהיתה פעם ראשונה באה על דרך חלום למען לא יפחד.

מהראוי לשית לב אל המאמר הסתום הזה כי לא פורש ענינו לדעת מה הוא ומה ענין הסלם שראה יעקב מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה ומה זאת להם לרז"ל לדורשו על בית המקדש ומזבח וזולתם.

וכדי לבוא אל ביאור המאמר נקדים דבריהם ז"ל במדרש (ריש תרומה) ר' ברכיה פתח לך ה' הגדולה כו' כי כל בשמים ובארץ (דברי הימים א' כ"ט, י"א) אתה מוצא כל מה שברא הקב"ה למעלן ברא למטן, למעלה זבול כו' למטה זבול שנאמר בנה בניתי בית זבול לך (מלכים א' ו', י"ג) למעלה שרפים עומדים ממעל לו (ישעיה ו', ב') למטה עצי שטים עומדים למעלה כרובים למטה כרובים כו' עיין שם עוד יותר (פרשה ל"ג, ד'). וכלל הענין הוא עם המבואר למעלה באורך אשר עד קבלת התורה היה ה' יתברך מנהג אותנו בחסד ורחמים גדולים על פי ההנהגה הגבוהה הנסיית להשפיע לנו כל הטובות מן השמים אף אם לא היה בידנו להשיגם מעצמנו, אבל משנתן לנו תורתו הקדושה צוה אותנו על המקדש וכליו ועבודתו בקודש, ומאז היה עניננו ממש כהאב המאציל איזה סך מהונו לבנו הגדול ומלמדו עניני מסחר וקנין מה שיתפרנס ממנו, כי מאז היה בידנו להשיג כל הטובות מן השמים מעצמנו על ידי עבודת המקדש והקרבנות וכאשר נבאר.

ונקדים דברי הנביא קול קורא במדבר פנו דרך ה' ישרו בערבה מסלה לאלהינו (ישעיה מ', ג') סלו סלו פנו דרך כו' (שם נ"ז, י"ד). גם בזה ראוי להתבונן איזוהי הדרך ואיזוהי המסלה אשר עליה הקול קורא לאמר פנו דרך וישרו מסלה, ונאמר כי היעוד הזה והקול הזה קורא ומבשר על בית מקדשנו עם הנלוים אליו. והוא כי פעולת המקדש ועבודתו אצלנו ממש בבחינת הדרך והמסלה כי פעולת הדרך הוא אשר בו ועל ידו מובאים ומושגים מחסורי המקומות ממקום מציאותם למקום העדרם, כמו מדינה המגדלת צמר ופשתים ואין לה בעלי מלאכות מהרוקמים והאורגים, ובמקום אחר יש בני אדם חושבי מחשבות עושי פשתים שריקות צמר לרקמות, אבל הצמר והפשתים בידם אין. הדרך הוא הסבה הקרובה להשלמת חסרון ב' המקומות כי את אשר ישנו פה על ידי הדרך יובא למקום העדרו ומשם מה שחסר פה, ועל ידי כן לא תחסר כל בשניהם.

הוא הדבר והוא הענין במשכן ה' יתברך וכל כליו, כי השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם, וידענו כי הברכות והטובות משכנם בשמים ממעל בגנזי מרומים והשירות והתשבחות לה' יתברך על הארץ מתחת כמאמר עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו (שם מ"ג, כ"א) אשר על כן מכונים אנחנו בשם שרים קדמו שרים (תהלים ס"ח, כ"ו). והנה אלינו מהצורך את אשר בשמים כענין הכתוב יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים, ובמעוני שחקים החמדה והתשוקה אל הרנה ואל התפלה וזמרת הארץ, רצוני למנעמי זמירות ישראל כמאמר חברים מקשיבים לקולך השמיעני (שיר השירים ח', י"ג). ועל זה ראה יתברך להכין לפנינו דרך ומסלה יעלה מהארץ עד רום רקיע אשר דרך בו יושג ויובא כל סוג ממקום מציאותו למקום העדרו, והוא הבית המקדש שלמטה הנאמר עליו מכון לשבתך פעלת ה', (שמות ט"ו, י"ז) כלומר מכוון ועומד נגד בית המקדש שלמעלה מזבח מול מזבח וזולתם. וכשם שהכהן עומד ומקריב מלמטה כך מיכאל עומד ומקריב מלמעלה כמבואר במדרש, ורצה לומר כי על ידי עבודתנו בקודש למטה תתעורר גם כן עבודה שלמעלה ממעל לו יתברך, הנותנת קטורה באפיו וריח ניחוח לפניו להפיק רצון וכל טוב מידו הרחבה והמלאה. ובזאת יש להבית המקדש בחינת הדרך בדמותו וצלמו ודרך הקודש יקרא לו להעלות עבודתנו למעלה ולהוריד שפעת הטוב והברכה למטה.

וזהו המרומז במאמר דוד המלך עליו השלום בראותו ברוח קדשו הפעולה הטובה הנמשכת מהבית הגדול והקדוש אמר לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד כי כל בשמים ובארץ (דברי הימים א' כ"ט, י"א) כלומר מעתה אין נגרע דבר ולא יחסר כבשמים כבארץ. ומבאר ואומר לך ה' הממלכה כו' כלומר אליך ה' מושג מאתנו עבודת עול מלכותך והעושר והכבוד (מושגים אלינו) מלפניך (אשר על כן לא אמר והעושר והכבוד לפניך) וזהו שאמרו במדרש כי כל בשמים ובארץ כל מה שברא הקב"ה למעלה ברא למטה למעלה זבול וכו' למעלה שרפים עומדים כו'. והרצון כי על כן הוא המסלה העולה בית אל במרום להעלות עבודת ותפלת ישראל עד ה' ולהוריד על ידו שפעת החיים והטוב מאוצר הברכות אלינו על ידי כי את זה לעומת זה עשה אלהים.

ודע כי כמו הדרך איננו מוכשר ומוצלח להשיג על ידו טוב פעולתו אם לא על ידי מושכי הרכב ומנהיגי העגלה כי בלעדם לא יפעל הכנת הדרך מאומה, כמו כן לדרך הקודש הנזכר היה מהצורך עוד לבעלי ההנהגה אשר יעלו ואשר יביאו ממטה למעלה וממעלה למטה והם הכהנים הקדושים המשרתים את פני המלך ה' צבאות בטהרת הלב וזכות המחשבה המה היו האמצעיים העומדים בין ה' ובינינו כי בם בחר ה' לשרתו ולברך בשמו, ועליהם נאמר כי את לחם אלהיך הוא מקריב (ויקרא כ"א, ח') וכדברי המשורר אשרי תבחר ותקרב כו' (תהלים ס"ה, ה'). ועל דעתי כי את כל זאת הראה יתברך ליעקב עליו השלום במקום הקודש במראה הסולם, וזהו והנה סלם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, כי הבית הזה העליון הוא ממש על בחינת הסולם אשר הוא האמצעי לעלות על ידו על מרומי קרת ולירד בו ממעלה למטה, כן הבית המקדש הוא הממוצע בין השמים ובין הארץ להעלות ולהוריד וכמדובר (וכנודע לכל המעיין בזוהר הקדוש פרשת תרומה). וזהו שדרשו סולם זה הכבש כו', מוצב ארצה זה המזבח, וראשו מגיע השמימה אלו הקרבנות שריחן עולה לשמים, והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו אלו הכהנים. והדברים מבוארים כדברינו.

ועל כן מאז נחרב הבית המקדש הורס והודש נשא המקונן את קינתו דרכי ציון אבלות, (איכה א', ד') גדר דרכי בגזית נתיבותי עוה (שם ג', ט') ממש על דרך שר גדול שהניא מעבר העובר דרך שדותיו דרך קצר מסולל וישר, אשר על ידי כן ההכרח לסבב הרים ובקעות על גבי קוצים מכאיבים. כן היינו מפני ה' כי בהיותנו על אדמתנו היה דרכנו אל ה' קרוב מאוד סלולה וישרה, רצוני כי כל תפלותינו ובקשתנו כצאתם מפתחי פינו לא הרחיקו עלו בסערה השמימה ונעשו עטרה למלכנו יתברך וכמאמר כל תפלה וכל תחנה כו' ואתה תשמע השמים מכון שבתך (מלכים א' ח', ל"ח) וכמו כן מתת ברכתו יתברך היתה מושגת לנו ממש על דרך מיד ליד וכמאמר הכתוב ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגוך (דברים כ"ח, ב') לא כן עתה כי רב הדרך ממנו ודרכנו סורר ונתיבותינו טועים (ועל דרך שביארנו בקול יעקב שיר השירים על מאמר הגידה לי שאהבה נפשי מאמר הכתוב רחוק מישועתי כו'). וזהו דרכי ציון אבלות כלומר הדרכים הקרובים ההיו לנו לבוא עד ה' והם עבודת הכהנים אומללו והתאבלו עד כי ההכרח אתנו לסבב ולהקיף דרך קמשונים וצנינים וזה שאמר גדר דרכי בגזית כו'. וזה שבשר לנו הנביא עליו השלום על עת מועד במהרה בימינו קול קורא במדבר פנו דרך ה' ישרו בערבה מסלה לאלהינו, רצה לומר כי לעתיד אי"ה יסקלו לפנינו נתיבות העולם ויהיה דרכנו ישרה לפנינו אל ה' כמלפנים ובמסלה נעלה.