Ohel Ya'akov on Torah, Vayikra
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
נפש כי תחטא בשגגה מכל מצוות ה' (ד', ב') מדרש: זה שאמר הכתוב ועוד ראיתי תחת השמש מקום המשפט שמה הרשע ומקום הצדק שמה הרשע (קהלת ג', ט"ז) מקום המשפט שמה הרשע מקום שנעשה מדת הדין במעשה העגל שם ויגוף ה' את העם ורוה"ק צווחת ואומרת מקום הצדק שמה הרשע מקום שהצדקתים וקראתים אלהות שנאמר אני אמרתי אלהים אתם (תהילים פ"ב, ו') שמה הרשיעו ועשו את העגל והשתחוו לו (פרשה ד', א')
באור זה דע כי כבר נתבאר בספר הכוזרי ובאבן עזרא (פ' תשא) כי במעשה העגל לא היתה כוונתם למלאות תאותם לעבוד אלילים ח"ו רק בעבור שהבטיחם משה שיוריד להם מן השמים איזה דרך ישרה ומסוגלת לכונן אליו העבודה הרצויה בעיני ה' וכוונתו היה עשיית המשכן שהיא המיישרת יראת האדם כמאמר וממקדשי תיראו כי שם חביון עוזו. ולכן כאשר הראה להם השטן דמות מטתו וחשבו שמת משה התחילו להתחכם בשיקול דעתם והעלו חוח בידם הוא העגל, כי על דרך השכל וההרגל היה יותר נבחר להם לעשות איזה דמות ותבנית מן המרכבה העליונה כמאמר המדרש שמטו אחד ממטטראמולין שלי ועשו אותו אלהות. ותכלית עונם היה במה שעשו דבר שלא נצטוו כמאמר אחרי לבבכם זו מינות כי אין היכולת בנו לעשות שום דבר עבודה לה' מה שלא נצטוינו עליו כמו שנאמר בבני אהרן המקודשים ויקריבו לפני ה' אש זרה אשר לא צוה אותם.
וזהו מאמר שמואל אל שאול כי חטאת קסם מרי ואון ותרפים הפצר (שמואל א' ט"ו, כ"ג) ר"ל כמו אשר המרי היינו בזדון הוא עושה היפך רצון הקב"ה הוא חטאת קסם ועון פלילי, כן בהיפך המוסיף על דבר ה' ועושה דבר אשר לא צוה הוא און ותרפים וכמ"ש הרמב"ן ז"ל בפרשת שעיר המשתלח עיין עליו. ודע כי הבודה עבודה מלבו הוא גרוע הרבה מהעושה עבירה בכוונה רעה כי העובר בכוונה רעה נקרא רשע והבודה בשיקול דעתו וכוונתו לטובה נקרא מין ואפיקורוס ועליו נאמר כל באיה לא ישובון כו' (משלי ב', י"ט). כי העובר עבירה למלאות תאותו ויודע כי חטא בידו יש תקוה למפלתו שבהגיע עליו עונש ישיב אל לבו כי חטאותיו עשו אלה לו ובעונותיו מצאוהו הרעות האלה, ויעשה תשובה ושב ורפא לו לא כן מי שחושב שהוא עובד את ה' במעשיו אז אין תקוה לאחריתו כי הוא ודאי לא יחדל מעשות מה שעושה בעבור העונש אבל בהיפך עוד יוסיף על חטאתו פשע. כמאמר הנשים אל הנביא בעת הוכיחו אותן על הקטור למלכת השמים אמרו ומן אז חדלנו לקטר למלכת השמים חסרנו כל כו' (ירמיה מ"ד, י"ח) וכבר כתבנו בבאור מאמר הן בעודני חי עמכם היום ממרים הייתם עם ה' (דברים ל"א, כ"ז) כלומר הייתם ממרים והייתם עם ה' כי כל מה שעשיתם אמרתם לנפשכם כי כוונתכם לשמו הגדול, לכן לא אמר ממרים הייתם את פי ה' רק עם ה' לרמוז להם מה שמבואר בתוכחות הנביאים ע"ה אשר לא צוותי ולא עלתה על לבי (ירמיה ז', ל"א).
וזה שביארו ז"ל כי שלמה ע"ה היה מתמיה עצמו על גודל הכעס שכעס עליהם הקב"ה על מעשה העגל יותר מעל כל העבירות, ואמר מקום המשפט דהיינו מקום שעשה משה כבר משפט חרוץ בהם בהפילו מהם כשלשת אלפי איש ומילא ידם להרוג איש את רעהו ואיש את אחיו, איך עוד יוסיף יתברך ויעניש אותם ודן אותם במגפה שנאמר ויגוף ה' את העם וכי כך היא המדה. ע"ז הי' תשובת רוה"ק ממקום הצדק מקום שהצדקתי כו' שמה הרשע כלומר בעבור שעלה על לבם הרשע במקום הצדק ולכן קשה הפרישה ממנו מאד כי הם חשבו שהגיעו למדרגה גדולה בעבודתם זאת, לכן לא הועילה להם שום תוכחה אשר הוכיחום אהרן וחור כי היו חזקים בדעתם כראי מוצק (עי' קול יעקב קהלת על מאמר והאלהים עשה שייראו מלפניו).
וזה שהשיב אהרן על שאלת משה מה עשה לך העם הזה כי הבאת עליו חטאה גדולה - ויאמר אהרן אתה ידעת את העם כי ברע הוא (שמות ל"ב, כ"א-כ"ב) וסיפר למשה כל המעשה כאשר היתה ולא חידש לו מאומה להיות לו התנצלות בדבר זה רק מה שאמר אתה ידעת את העם כי ברע הוא, ובהשקפה ראשונה מה התנצלות יש בזה. והנראה כי כבר מבואר מפי חכמי אמת ז"ל אשר קודם חטא אדה"ר היה העוה"ז עם כל אשר בו רק טוב והקליפה היתה נתונה בעמקי התהום, וכאשר חטא אדה"ר נתגברה הקליפה למשול בעולם ובכל אשר בו רק לא שלטה על הכל בשוה, כי יש דברים אשר הקליפה בלעה את הפרי לתוכה לגמרי כמו האגוז שהקליפה מקפת את הפרי מכל צד, ויש שהקליפה נכנסת אל תוך הפרי והפרי מקיף את הקליפה. וההבדל שביניהם הוא כענין הגשם שהגשם ירד תחלה על המקיף ומשם אל תוכו וא"כ כאשר הקליפה מבחוץ תקבל היא תחלה השפעת הגשם, וההיפך בהיפך.
וכל זה משל נאמן על הנשמות שהיו כלולין בנשמת אדה"ר והיו כולן זכות וטהורות בלי קליפה ודבר רע כלל ואחר החטא שלטה בו הקליפה וכן בכל הנשמות איש לפי ערכו. ויש אשר הרע סובבו מכל צד מבחוץ ויש אשר הרע נכנס אל תוכו וההבדל ביניהם לענין התוכחה כי כמו שמשקים השדות שיש השקה מלמעלה ע"י גשמים ויש השקה ברגלים כגן הירק כן משקים הנשמות בתוכחות ארציות היינו בדבר על לבם מוסר השכל בצדק משרים או בהתעוררות מן השמים וא"כ הנשמה אשר הרע בתוכה והטוב מקיף אותה יש תקוה יותר שתקבל התוכחה לבעבור כי התוכחה פוגעת את הטוב תחלה לא כן אם הרע בלע את הטוב והוא סובב ומקיף אותו מבחוץ עליו נאמר אל תוכח לץ כו' (משלי ט', ח') כי התוכחה פוגעת בהרע תחלה והוא פולטו ואינו מניחו ליכנס לתוכו. וזהו שהתנצל אהרן על שלא עצר בעדם למנוע אותם על ידי תוכחתו ומוסרו שלא יבואו לעשות זאת, על זה אמר אל יחר אף אדוני אתה ידעת את העם כי ברע הוא, כלומר כי הרע מקיף עליהם מכל צד שיערתי שלא יגיעו דברי תוכחתי אל קרבם בשום פנים וע"כ לא הוכחתים, והיתה תשובת אהרן ממש כתשובת רוה"ק מקום הצדק שמה הרשע.
עוד יתכן במאמר זה שהשיב אהרן למשה כי הנה אנחנו רואים משמעות הכתוב שהיה דעתו של אהרן באמרו חג לה' מחר שבתוך כך בלי ספק יבוא משה מן ההר, ומשה לא בא כמאמר וישכימו ממחרת כו' וישב העם לאכול ושתו כו' ועדיין לא בא, ולכאורה יפלא על נביא ה' כמוהו שיאמר דבר אשר לא ידע בבירור. אבל המעיין במדרש (שמות רבה מ"ב) יראה שאהרן כוון אל האמת שמשה רצה באמת לרדת מן ההר ביום המחרת וברדתו ראה מלאכי חבלה יוצאים לחבל את ישראל על מחשבתם הרעה אמר משה מה אני מניח את ישראל בצרה והולך חזר להתפלל לפני המקום ואהרן שלא ידע מזה תלה האשמה במשה על שאיחר מן המועד אשר יעדו, ולכן אמר אל יחר אף אדוני שלכאורה מה עשה למשה ומה חטא נגדו שהיה צריך לפייס שלא יחר אפו עליו, אבל לדברינו בא לפייסו על שתלה האשמה בו לאמר אתה ידעת את העם כי ברע הוא והיה לך להזהר מלאחר ביאתך מן המועד אשר ידעת (ואל באור דברי המאמר הנזכר מקום המשפט כו' עיין עוד בחבורנו קול יעקב שה"ש על מאמר שחורה אני, ושם על מאמר צרור המור דודי לי, ושם קהלת על מקומו כי שם נתבאר המאמר על נכח, ולא הזכרתיו פה רק בעבור הדברים אשר נשמטו אז בהעתקת הספר הנ"ל העתקתים עתה למען אשר עלהו לא יבול):