מדרש: ברכי נפשי את ה' ר' יוחנן אמר חמש פעמים אמר דוד ברכי נפשי את ה' כנגד חמשה ספרי תורה וכו' וכי מה ראה דוד להיות מקלס בנפשו להקב"ה אלא אמר הנפש הזו ממלאת את כל הגוף והקב"ה ממלא את עולמו תבוא הנפש שהיא ממלאת את הגוף ותשבח להקדוש ב"ה שהוא מלא את כל העולם וכו' הנפש הזו רואה ואינו נראה אף הקדוש ב"ה רואה ואינו נראה כו' הנפש הזאת יחידה בגוף והקב"ה יחיד בעולמו כו' (פרשה ד' ז'-ח') (עי' ברכות י').

הורו לדעת כי הנשמה אשר באדם ממשלתה על כל הגוף ושאין אל הגוף שום תנועה ויכולת כ"א ע"י חיות הנשמה והסכמתה כמאמר וייצר ה' אלהים את האדם עפר מן האדמה ויפח באפו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה (בראשית ב', ז').

הנה קרא אל הגוף אדם ואח"כ אמר ויפח באפיו נשמת חיים אח"כ ביאר התכלית ויהי האדם לנפש חיה, ולא אמר ויהי אדם נפש חיה הוסיף אות ל' לנפש כו' ללמדנו כי כמו אשר הנשמה תעמוד בקיומה בצאתה מן הגוף והגוף מוטל בעפר כן גם בזמן חיי האדם אין החיים כ"א בהנשמה כי היא יחידה ושלמה מושלת בכל והגוף אינו רק משרת לשרת אותה בכליו החמריים להפיק מאוויי הנפש.

וכבר דברנו מזה בספר המדות (בשער הדעת וזולתם) כי הרצון והחפץ השכלי מושל בכל התאוות והדמיונות ולכן נאה למושל בכל הגוף שישבח להקדוש ב"ה בעד כלם, והוא כמו מאמר אחד באחד יגשו זה יהודה ויוסף ורוח לא יבוא ביניהם אלו השבטים (בראשית רבה צ"ג, ב') וזהו מה הקב"ה יחיד בעולמו כך הנשמה יחידה בגוף, והבן.

ונמתיק הדברים עוד יותר ונבאר מאמר מה הקב"ה טהור אף הנשמה טהורה כי הנה כבר זכרו רז"ל (למעלה בסמוך) עשרה דברים משמשים את הנפש הושט למזון הקנה לקול כו', ובמקום אחר כליות יועצות, כבד כועס, טחול שוחק כו' לב מבין כו' (ברכות ס"א) וראוי להבין מהות שירות לכליות שקראום חז"ל יועצות ואח"כ אמרו לב מבין. אמנם דע כי חז"ל גילו לנו במאמר הנזכר מה הקדוש ב"ה טהור אף הנשמה טהורה להשמיענו שלא לחשוב מאחר שאנחנו רואים שהאדם עשה לפעמים הרע או חושב רעה יהיה זה מצד הנשמה שהיא משותפת מטוב ורע לזה השמיעו אותנו ואמרו מה הקב"ה יחיד בעולמו אף הנשמה יחידית, מה הקדוש ב"ה טהור אף הנשמה היא עצם טהור וכל הרע אשר באדם בא מצד כלי הגוף, כאמרם כבד כועס טחול שוחק כו' רק הבחירה אל הנפש להסכים על זה כמאמר ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב את המות ואת הרע ובחרת בחיים (דברים ל', ט"ו). ובזה נשכיל לדעת טעם יקר על מה שהחמירה התורה מאד בעון המסית עד שאמרו אין טוענין למסית (סנהדרין כ"ט) אשר לכאורה יפלא וכי גדול הוא מיצה"ר. אמנם דע כי אמתת הדברים הוא כמו שאמרנו אשר הנשמה מכלכלת דרכיה ע"פ השכל ועיון וע"פ התורה אשר יורוה ועל המשפט אשר יאמרו לה תעשה ויש לה עזר מפי סופרים וספרים, וכל כחות היצה"ר אינם בלתי ע"י כלי הגוף ושרשם מבואר בפי חכמי האמת ע"ה אשר נקבו בשם כח התאווני והכעסני. ומן השרשים האלה נמשכים ומסתעפים ענפים רבים מאד מאד כמו האהבה והחמדה השנאה והאיבה כו' אבל אינם כחות חיים משכילים כ"א בשר ועפר ויוצאים מהם כחות דמיונות בלא טעם וריח, והדבור אין בהם לפתות את האדם כדבר איש אל רעהו רק הם מגיעין אל הלב והלב מבין ומקבל הדמיון אם ירצה אז יתגבר וישעבד אליו הדבור והעיון והשכל לחשוב מחשבות איך להשיג הדברים למלא תאותו מהם. והלב אם יתחזק וירצה לדחות את הדמיונות מתחלת בואם יקל אצלו מאד, אבל אם יקבלם עד אשר יכנסו בחדרי לבו יקשה עליו עזיבתו אותם ולהפרד מהם, אשר ע"כ הזהיר אותנו החכם הנבחר ע"ה מכל משמר נצור לבך כי ממנו תוצאות חיים (משלי ד', כ"ג) ובמקום אחר המליץ מליצתו הנפלאה ולפני התגלע הריב נטוש (שם י"ז. י"ד). והנסיון יעיד על זה כאשר יורה פשט מאמר ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם (במדבר ט"ו, ל"ט) זה שאמר שלמה המלך ע"ה חכמות בנתה ביתה כו' שלחה נערותיה תקרא על גפי מרומי קרת (משלי ט', א') והשלים ואמר אשת כסילות הומיה פתיות ובל ידעה מה (שם שם, י"ג).

הבט ימין וראה איך ביאר לנו היתרון העצום אשר אל החכמה מן הסכלות כיתרון האור מן החושך כ"א החכמה תובעת את האדם לעשות דבר טוב הלא תקרא אליו בנועם דבריה מטעם המלך יתברך ואזהרתו בתורה ובטוב טעמיה מפי חכמיה ודורשיה, לא כן התאוה היא מן הגוף שאין בואה מן מקור נאמן בדבור וטענה ואמתלא כי אם כח דמיון לבד, ממתיק בפיו רעה להמשך אחריו ולהמשיך כלי הנפש אחריו, וכל אשר יתחברו אליו כחות הנפש יתגבר ויוסיף עוז בסכלותו עד שיהיה נדמה לו לחכמה וליושר. וזהו מה שהזהיר הכתוב השמרו לכם פן יפתה לבבכם כו' (דברים י"א, ט"ז) הנה קרא את הרע פיתוי ולא הזכיר את המפתה, להורות שלא תחשוב אותו למפתה אותך בדעת כי בשר הוא ואינו רק כח דמיונו בתחלתו טרם תסכים נפשך להמשך אחריו. מהו אשת כסילות הומיה פתיות כוונתו על כלי הגוף שמקבלים כחותיהם מן הממונה עליהם מלמעלה כמו אשה המקבלת מן בעלה כאמרם ז"ל אין לך כל עשב ועשב שאין לו מזל ברקיע שמכה אותו ואמר לו גדל (בראשית רבה פרשה י', ו') כן יש ממונה המשפיע הכחות הללו אל הגוף ואל כל כליו אשר עליו כוונו חז"ל באמרם הוא השטן הוא היצה"ר כו' וזהו אשת כסילות הם כלי הגוף הומיה פתיות ובל ידעה מה היינו שאינם רק דמיונות המחבבים הרע אל הנפש להטות אליו ולשמוע בקול המייתו. ומעתה יפה החמירה התורה מאד בעון האדם המסית כי הדבור קשה על האדם יותר מהדמיון כמאמר ומתק רעהו מעצת נפש (משלי כ"ז, ט'):