מדרש: אמר ר' יהודא בר סימון משל לאחד שהיה יושב ועושה עטרה למלך, עבר אחד עליו אמר לו מה אתה עושה, אמר לו אני עושה עטרה למלך אמר לו כל מה שאתה יכול לקבוע בה אבנים טובות ומרגליות קבע, זמרגדין קבע, מרגלית קבע, למה? שעתיד לינתן בראשו של מלך, כך אמר לו הקב"ה למשה כל מה שאתה יכול לשבח את ישראל שבח, לגדלן ולפארן פאר. למה? שאני עתיד להתפאר בהם שנאמר ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר (ישעיה מ"ט, ק') (פרשה ב', ה').

ולבוא אל באור המאמר נזכיר תחלה את אשר כתבנו למעלה (פ' בשלח על מאמר אז ישיר משה) בבאור מאמר אשירה לה' בחיי אזמרה לאלוקי בעודי יערב עליו שיחי (תהילים ק"ד, ל"ג) גם מאמר הפייטן נאה לקדוש פאר מקדושים. והכוונה בזה לתת טעם על מה אשר יחד יתברך את ישראל וחייב אותם להתפלל על הטובות וההשפעות גם להודות ולברך על כל דבר ודבר כמאמר רז"ל בכל יום ויום תן לו מעין ברכותיו (ברכות מ') מה שלא חייב כן אל הזולת המתענגים כפלי כפלים, אבל הנה ידענו כי החכמה תחייב את האדם להבדיל בין הטוב האמתי ובין הטוב המדומה כמשפט הסוחר המשכיל לא יתן עיניו על סחורות יפות הצבע נאות למראה, אבל יבדקם בטוב עצמותם אם טוב יקבל. כמ"ש דוד המלך ע"ה אחת שאלתי כו' שבתי בבית ה' כל ימי חיי לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו (תהילים כ"ז, ד')¹ ואם יתמלאו משאלותיו וישיג הטוב מאתו יתברך יטיב מטובו גם לאחרים כמאמר גדלו לה' אתי ונרוממה שמו יחדיו (שם ל"ד, ד') ואז יערב השבח והפאר לחי עולמים אשר מפארים אותו על טובותיו.

footnotes: ¹ להבדיל בין הטוב האמתי למדומה דע כי ההבדל בין משאלות צרכי הגוף ובין משאלות צרכי הנפש כי במשאלות חמריות בהכרח יוקדם בלב השואל החפץ והתשוקה אל הדבר שהוא שואל כמו אם ישאל עני פרוטה ודאי הוא רעב ללחם ויחפוץ לחיות נפשו ואם לא יחפוץ מי יביאנו לשאול אותו. לא כן משאלות הנפש כאשר ירגיש שאינו חפץ בתורה אכן האמת יורה דרכו כי ראוי ומחויב לחפוץ בתורה רק לבבו ריק מזה מצד עכירת נפשו האומרת לרע טוב ולטוב רע, אליו ראוי לבקש ולחנן פני ה' יתברך שיתן לו לב טהור ורוח נדיבה שיהיה לו חשק שיחפוץ ויחמוד לתורה ומצות, ושאלה כזאת אין לה דמיון. וזהו אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש ר"ל יהי רצון שאבקש ואחפוץ בזה שיהיה שבתי בבית ה' כל ימי חיי כו':

לא כן הרשעים אשר כל שעשועם בעניני הבל אין בם מועיל והבא לטמא פותחים לו כמ"ש אם ללצים הוא יליץ (משלי ג', ל"ד) (יומא ל"ח) כי טובתם קללה באמת להאביד כל זכר למו כמאמר ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו וכבר המליצו ז"ל כל שהוא מין קללה אין מברכין עליו (ברכות מ'). וכאשר הרשעים ישיגו טובה אשר באמת היא להם רעה גדולה והם ישבחו ויודו עליה היא סכלות ואולת גדולה ואיך יערב לו יתברך הברכה על הקללה כאמרם ז"ל מגילה (ל"א, ב') אינו בדין שיהיו בני מתקללין ואני מתברך, וזהו נאה לקדוש רק פאר מקדושים.

וזהו מאמר ה' עזי ומגיני בו בטח לבי ונעזרתי ויעלוז לבי ומשירי אהודנו (תהלים כ"ח, ז') לא אמר ובשיר אהודנו להורות כי מהטוב שהשגתי עד כי אשירה על הצלחת עצמי מזה אהודנו ואשבחנו גם אותו יתברך. וההיפך נאמר בהרשעים עוברי בעמק הבכא מעין ישיתוהו (שם פ"ד, ז') כלומר אשר ראוי אליהם לבכות על טובתם וע"ז גם ברכות יעטה מורה.¹

footnotes: ¹ ויתכן להמליץ עוד במאמר נאה לקדוש פאר מקדושים על דרך שכתבנו במקום אחר (קול יעקב קהלת על מאמר דור הולך ודור בא) בבאור מאמר אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש כי כל עסקי העוה"ז ערבים בתחלתן מחמת ריקות נפשו מהם ואחר אשר ימלא מהם בטנו הלא כבר מוחלט מאמר נפש שבעה תבוס נופת (משלי כ"ז, ז') וזה יכלול המשתוקק אל כל מאכל ומשקה ומלבוש או אשה אחר אשר ישביע נפשו וימלא תאותו לא יערב לו אחד מני אלף מאשר היה בתחילה ואם בתחלת השגתו הדבר יודה לה' מאוד כפי ערבות הדבר לנפשו, ה' ישחק לו כי יודע שאח"כ ימאסנו ואולי יבקש מאת ה' שיסלק ממנו הדבר כי לקללה הוא לו כמו הנושא אשה ולימים אחדים נגלו לפניו כל תעלומותיה, אם כן איך יערב לו יתברך ההודאה (וכן ענין כל טובות עוה"ז שבהתהפכות הזמן ישאל ויבקש ההיפך, כי כן משפט טובות עוה"ז להיות טובים לזה ורעים לזה, כמו הגשמים לעוברי דרכים וזול למוכרי תבואה קללה תחשב להם וכמו רוב האכילה לחולה אשר ע"כ כל ברכותינו רק על דרך כלל בורא פרי העץ או פרי האדמה המוציא לחם ולא שיברך שנתת לי לחם כי אולי יסובב לו רעה מאכילתו וכמ"ש בשיורי המדות לספר המדות בראשון לשער הבטחון בבאור מאמר הודו לה' כי טוב כי לעולם (לכלל העולם ודאי הוא חסדו) אבל המבקש צדקה ומשפט ומשיגם הוא לא יתחרט לעולם, וזהו אחת שאלתי מאת ה' אשר אותה אבקש גם לעולם לא תשתנה הודאתי עליה וזה נאה לקדוש פאר מקדושים:

ולענינינו נאמר עוד בבאור מאמר נאה לקדוש פאר מקדושים על מאמר א' ממסדרי התפלה אשרי יושבי ביתך עוד יהללוך סלה (שם פסוק ה') אשרי העם שככה לו אשרי העם שה' אלוקיו (שם קמ"ד, ט"ו). כי הנה בהתבונן במנהג בני אדם כאשר יספר אחד בשבח של פלוני העשיר אשר במדינה רחוקה, אין דבריו מקובלים אצל השומע בלתי בהקדים לו ב' הקדמות א'. שהיתה דירתו שמה עם העשיר יחדיו או שהיה יוצא ונכנס אצלו ימים כבירים ונתברר לו עסקיו אז ראוי הוא שיאמינו לו כי הוא מיודעיו ומכיריו, לא כן אם מעולם לא היה לו עסק עם פלוני אלמוני א"כ איה איפוא ידעהו לספר בשבחו, ועוד שנית שיהיה המספר והמהלל דומה קצת אל המהולל כמו אם ישבחנו בכלי כסף וכלי זהב וגם אתו נמצא כלים נחמדים ראוי להאמין על הבנתו והערכתו יקר תפארת גדולת עשרו של פלוני, לא כן אם הוא עני והוא משתמש רק בכלי חרס פחותים מאד אז אם יראה אצל בעה"ב פחות שבכלים יפליג בשבחו עד מאד.

כן התהלה והשבח לחי עולמים נאה מאד מאת אותו אשר הוא נושא ונותן בתורתו של הקב"ה והוא יוצא ונכנס אל בהמ"ד תמיד והוא מבקר בהיכל החכמה והתושיה ראוי לו להאמין כי הוא מכיר בכבודו ותפארתו וראוי לו לספר בשבחו כי הוא מיודעיו, לא כן אותו אשר כל עסקיו בהבלים מאין יכיר גדולת בוראו ומה הוא השבח אשר ישבחהו. ועוד שנית אם הוא משתוה אליו במקצת כמאמר מה הוא רחום אף אתה רחום מה הוא חנון כו' (שבת קל"ג, ב') ובמדרש (ב"ר ע"ז) אין כאל ומי כאל ישורון הנאים והמשובחים הדבקים במדותיו והולכים בדרכיו ואז נוכל לשפוט עליו שהוא מבין להבדיל בין הקודש ובין החול. זה אשר סדרו לנו חז"ל ב' פסוקים אלו קודם השבח היקר הזה תהלה לדוד אשרי יושבי היינו היוצא והנכנס אצלך הוא הוא אשר עוד יהללוך סלה כלומר יש בידו לשער ערכי תהלתך, ב' אשרי העם שככה לו ר"ל אשר גם להם דמיון המדות העליונות אז הם כחלק הנמשך אחר הכל. וזהו נאה לקדוש פאר מקדושים כי הפאר הבא לקדוש ה' מקדושים שיש להם דמיון אליו יתברך אותו הפאר והתהלה נאה ויאה.

ומעתה נמתיק מאמר הושיענו ד' אלהינו וקבצנו מן הגוים להודות לשם קדשך להשתבח בתהלתך (תהילים ק"ו, מ"ז). דע כי יש להקב"ה ב' סוגי תהלות מה שהוא מתהלל בהם על ידינו א'. מה שנאמר ישראל אשר בך אתפאר (ישעיה מ"ט, ג') כי הרואה המעלות טובות ומדות החמודות אשר בישראל הנאמר עליהם כי חלק ה' עמו (דברים ל"ב, ט') כי הם רק אפס קצהו מן החלק אשר חלק ה' עמו, כש"כ איך יערוך גדולתו יתברך ומדותיו לאין סוף ותכלית אשר ממנו נאצלו המדות האלה. כמו שספרו ז"ל באלכסנדר מוקדון כד הוה חמי לר"ש הצדיק אמר ברוך אלהי שמעון הצדיק (ויקרא רבא פרשה י"ג, ה') עוד ספרו ז"ל מעשה בר' שמעון בן שטח שלקח חמור אחד מישמעאל אחד הלכו תלמידיו ומצאו בו אבן טובה אחת הלך והחזירה לו וקרא עליו אותו הישמעאלי ברוך אלהי שמעון בן שטח, הוי מאמונתו של בו"ד אתה יודע אמונתו של הקב"ה (דברים רבה פרשה ג', ג'). יען מציאות המדה הזאת בר' שמעון בן שטח בעבור היותו חלק וחבל נחלת ה', א"כ יפה נאמר עלינו ישראל אשר בך אתפאר כי על ידי שלמות מדותינו ופאר מעשינו יתעלה ויתהלל שם הבורא יתברך אשר ממנו נאצלו הכחות והמדות האלה.¹

footnotes: ¹ מאומנותו של בשר ודם אתה יודע אומנותו של הקב"ה ומה נעמו בזה דברי מאמר (אבות א') ויהי מורא שמים עליכם על דרך שאמר הכתוב שמעי בת וראי והטי אזנך ושכחי עמך ובית אביך (תהלים מ"ה, י"א). דע כי מה שתמצא צדיקים גמורים וטוב להם הנה הוא ביושר לבבו ובתום רוחו אינו חפץ בעושר וכבוד לכבוד עצמו בלתי להדר שם שמים בעולם כענין מאמר וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך (דברים כ"ח, י'). וזהו מאמר משה רבינו ע"ה כי לבעבור נסות אתכם בא האלהים ובעבור תהיה יראתו על פניכם כלומר כאשר יביט איש בפניכם יגיע עי"כ ליראה אותו יתברך וזהו ובעבור תהיה יראתו על פניכם כלומר יגיעו ליראתו ע"י הבחנתם על פניכם בראותם אתכם, וזה יתאמת להם רק אחר נסותו אתכם וזהו כי לבעבור נסות אתכם בא האלהים אם אתם נאמנים בעבודתו. ומשל אל שר גדול אשר לו כמה עיירות וכפרים. והוא מפקיד פקידים בכל עיר והם מלובשים בגדי כסף וזהב להיות לו ליקר ותפארת ולא יתן התמנות זאת בלתי אל מי שהוא גר בעולם ואין לו קרוב וגואל שתהיה נפשו קשורה בנפשו כי אז הוא בטוח שלא יבריח מנכסיו כל מאומה. זהו ממש מאמר שמעי בת כו' ושכחי עמך ובית אביך, שלא תאהוב כ"א אותו יתברך אז ויתאו המלך יפיך, וברז"ל (ב"ר ל"ט) לייפותך בעולם להרבות כבודו על ידך בהצלחת הצדיקים הגמורים אשר כל רואיהם יכירום כי זרע ברוכי ה' המה. וזהו ויהי מורא שמים עליכם כלומר על ידיכם יסובב מורא שמים אל הרואה אתכם:

הסוג הב' מן התהלה אשר יתהלל יתברך על ידינו כאשר נסור ח"ו מדרכיו הטובים, ובגודל חסדו הוא נושא עון וסובל עלבונו ומאריך אפו (עיין בדברי הגאון ר' משה קורדווארו ז"ל בבאורו על מאמר נושא עון בספר תומר דבורה) כמאמר אף כי עשו להם עגל מסכה ויאמרו זה אלהיך אשר העלך ממצרים ויעשו נאצות גדולות כו' ומנך לא מנעת מפיהם כו' (נחמיה ט', י"ח-כ') ומבואר במדרש (שמות רבה מ"א) שהיו מקריבין המן לפני העגל ועכ"ז לא מנע יתברך מפיהם את המן.

אמנם ההבדל בין ב' סוגי התהלות האלה וחלופי זמניהם כי בזמן שישראל הולכים בשרירות לבם הרע ח"ו ומחללים את שמו יתברך ועכ"ז לא יעזוב את חסדיו מעלינו ושוכן אתנו בתוך טמאתנו אז יתהלל ויתרומם שבחו וחסדו אבל השבח הזה משפיל אותנו כי כל עוד שמפליגים לספר בפלגות גנותנו עוד יותר יתגדל ויתהלל חסד ד' וטובו. אמנם כאשר ישלח יתברך עזרנו מקודש ומציון יסעדנו וישיב את שבותנו ויקבצנו ונהיה מן היושבים לפני ה' ונהיה נושא ונותנים במדותיו החמודות מה הוא רחום כו' וכבודו יתברך יהיה מהולל ע"י פאר מדותינו אז גם אנחנו נהיה מפוארים ומהוללים ע"י תהלותיו יתברך, כי כל אשר יפליג המהלל לספר בשבח ישראל ופאר מעלותיהם אשר הם רק חלק מן הכל, יותר ויותר יתגדל ויתהלל בעל הכחות כלם לאין קץ ותכלית.

וזהו הושיענו ה' אלהינו וקבצנו כו' להודות לשם קדשך וגם להשתבח בתהלתך כי אז נהיה גם אנחנו משובחים כלולים בהתהלות אשר יתהלל בהם הבורא יתברך.

וזהו מאמר המדרש אמר לו הקב"ה למשה כל מה שאתה יכול לשבח את ישראל שבח לגדלן ולפארן פאר למה שאני עתיד להתפאר בהם שנאמר ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר.

ועם הדברים והאמת האלה נרויח באור נחמד על מאמר המהולל ברוב התשבחות, כי לפי דברינו הנה כל המעשים טובים וכל המדות הישרות אשר בבני אדם של הקב"ה הם שנאצלו ממנו ואין לאדם רק הבחירה לבדה, ואחר בחירתו בטובה כבר הוא מובטח מפי רז"ל הבא לטהר כו'. וגם המדות אשר בשאר הנבראים המה מוטבעים מיוצר הכל ב"ה אשר זרע ואשר נטע חסדיו בעולם, ונתן רחמים אל האב לרחם על בנו ואיש על רעהו ועל עניים מרודים, ונטע בטבע הבריות רחמים על תולדותיהם וצאצאיהם לשאת בעול גדולם להכין להם דרך חייהם. וכל מקבל טובה יכריח ויחייב א"ע להודות אל מי אשר עשה עמו טובה כמו בן יכבד אב ועבד אדוניו והמקבל יודה את הנותן. ועכ"ז יתעורר להודות להבורא יתברך המאציל הכחות החמודות האלה לבני אדם כמ"ש החסיד ז"ל בחובת הלבבות (ברביעי מרביעי) ואם ישלם על יד אחד מהם יודה להבורא יתברך כו' ויודה למי שנעשה על ידו כו'. וא"כ כל השבחים אשר המקבל יודה וישבח את הנותן כלם נמשכים ופונים למעלה אל מאציל המדות האלה. וזהו המהולל ברוב התשבחות כלומר כי כל התשבחות אשר בפי המהללים ומודים אל המטיבים עמהם כלם אך כבודו יתברך מהולל בהם (וזהו ג"כ אל ההודאות) כי הוא הוא יתברך המנהג עולמו בחסד ובריותיו ברחמים יתן אותם הכחות האלה בנפשותם.