וסמך ידו על ראש העולה ונרצה לו לכפר עליו (א', ד').

מלת לו נראה כשפת יתר אבל הנראה כי בזה בא להורות תנאי המיוחד אל המקריב קרבן כמאמר חכמינו ז"ל אל תהיו ככסילים שחוטאין ומביאין קרבן ואינם יודעין אם על הטובה הם מביאים אם על רעה הם מביאים, אמר הקב"ה בין טוב לרע אינם מבחינים ומביאים קרבן (ברכות כ"ג, א'). וראוי לדעת מהות החסרון בהעדר הבחנתם בין טוב לרע לענין הקרבן.

אבל דע כי ההבדל בין חולי הגוף לחולי הנפש כי חלי הגופות אין רפואתם והצלתם תלוים בידיעת החולה את חליו, כי אף שאינו יודע מהות חליו מאומה עכ"ז רשות ביד הרופא לרפאות אותו, לא כן חולי הנפש כי זה מקור מחלהו מה שאינו מרגיש ברעתו כמאמר הוי אומרים לרע טוב ולטוב רע (ישעיה ה', ז') וכאמרם ז"ל עבר ושנה נעשה לו כהתר (קדושין מ'). וזה עיקר ויסוד כל תועה בתוהו לא דרך, כי כל מרע וכל נלוז ישר בעיניו כמאמר החכם ע"ה יש דרך ישר לפני איש ואחריתה דרכי מות (משלי י"ד, י"ב) ורפואתו היא מה אשר תשוב נפשו אל הדעה הישרה ותחזור רוחו אל ההבחנה, להכיר ולבחון מה הוא לה אם טוב ואם רע, כי המכה הבלתי נראית מבחוץ ודאי היא על המוח אשר בעצם והיא מסוכנת מאד ועסק הרופא להוציא אותה מפנים לחוץ, וכל אשר תגדל בחוץ תתמעט מבפנים, וזהו מאמר כי החרשתי בלו עצמי כו' (תהלים ל"ב, ג') כי החולה שאינו מרגיש ודאי בלו עצמיו וסכנתו גדולה עד שמחויב לשאוג כל היום תמיד על מכתו האנושה.

וזהו מאמר הקב"ה בין טוב לרע אינם מבחינים שזה מורה על אמתת רשעתם בהפלגה עצומה מצד רוע חפצם שכבר מחליטים ואומרים לרע טוב ומביאים קרבן ואיך יהיה קרבן לרצון. אבל הצדיק גם אם יקרה לו לפעמים עון אשר יחטא, יעיד בעצמו על חטאו ויאמר חטאתי וישר העויתי ולבבו יבין חטאו יותר מאשר יבינו אחרים בהודעם, והוא מתודה ומצטער מאד ומבקש רחמים מאת ה' יתברך שיסלח לו. וזהו וסמך ידו על ראש העולה יודה עלי פשעיו לה', ונרצה לו לכפר עליו, כלומר ישתדל תחלה לפייס את הקב"ה שיתרצה אליו כי הוא מכיר בחטאו ואז יכפר עליו ע"י הקרבן.