וישלח יעקב מלאכים לפניו אל עשו אחיו כו' כה תאמרון כו' עם לבן גרתי ואחר עד עתה ויהי לי שור וחמור צאן ועבד ושפחה ואשלחה להגיד לאדני למצא חן בעיניך (ל"ב, ג').

הנה רבים מהמפרשים ז"ל העירו על ענין השליחות הנכלל במאמר עם לבן גרתי,¹ לדעת מה הוא ומה רצה בזה, גם מה שכתוב ויהי לי שור כו' הוא משולל המובן כי כלשון הזה לא הונח בלתי על הויה החדשה, אם בעיקרי ויסודי הברואים כמו ויהי אור וזולתם, או בענין המאורע ומקרה מחודש כאשר זכרו הכתובים בכמה מקומות, מה שאין כן על עניני קנינים, ומהצודק היה שיאמר ולי שור וחמור.

footnotes: ¹ וחוץ לדרכנו נוכל לומר בזה על דרך הפשט כי יעקב צוה לאמר אל עשו כי הברכות אשר ברכו יצחק אביו לא נתקיימו בו, כי מחשבת יצחק היה שהוא מברך את עשו על כן צוה יעקב אל המלאכים שיאמרו לעשו כי הברכות נתקיימו רק בך ועליך נאמר הוה גביר לאחיך, ומה שיש לי שור וחמור אינו מן התימה כי עם לבן גרתי זמן כביר ואחר עד עתה בעבודתי אותו ומזה היה לי שור וחמור והמה מועטים כל כך עד שתוכל לכלול אותם בלשון יחיד שור וחמור. ואולי יתכן עם לבן גרתי שהוא היה עשיר מופלג מפורסם ועל כן היה גם לי שור וחמור כו' כי עסקתי עם איש דקיימא ליה שעתא ונתברכתי בגללו אבל ברכות אבינו לא נתקיימו בי רק בך, ואשלחה להגיד לאדני כי הרוחתי למצא חן בעיניך כי אחר שאני עבדך ומה שקנה עבד קנה רבו ולזאת אשלחה להגיד לך בשורה טובה, ואם הייתי מרויח קודם זמן זה ודאי הייתי מקדים גם כן להגיד לך כי כן משפט העבד שהוא חייב להגיד לאדוניו בשורה טובה במהירות כמאמר ויאמרו איש אל רעהו כו' יום בשורה הוא ואנחנו מחשים וחכינו עד אור הבקר ומצאנו עוון (מלכים ב' ז', ט'), לזאת אמר יעקב כי אנכי לא כן עמדי, רק אחרתי עם לבן עד אשר יהיה בידי דבר לבשר את אדוני בו, ועתה הנה אשלחה להגיד כו'.ויתכן עוד כי אמר עם לבן גרתי ואחר עד עתה על דרך שכתב רש"י ז"ל על מאמר כראות פני אלהים שרמז לו שראה את השר שלו למען ידע עשו אם מפני שרו היה יכול לעמוד כל שכן שיכול לעמוד כנגדו, על דרך זה אמר עתה עם לבן גרתי, כלומר עם רב הרמאי גרתי ואחר עד עתה אשר לא היה אפשר לזולתי להתעכב אצלו גם ימים אחדים ואני הייתי עמו עד עתה זה עשרים שנה זמן כביר כזה. ולא עוד כי המשפט בבוא אורח אל אחד הנה ביום בואו הוא אצלו אורח וגר ומאכילו פטומים ואוהב אותו מאד. וכל אשר ירבו עליו הימים בהאכסניה תתמעט האהבה, ואני עשרים שנה הייתי אצלו והייתי בכל משך הזמן כגר ובחשיבות האורח בשעה ראשונה. וזהו עם לבן גרתי ואחר עד עתה, ומזה תבין כי גם אני אינני יניק ותם ממש רק אחיו אני ברמאות ועל כן לא יכול לי והרוחתי שור וחמור כו' ואשלחה להגיד לאדני עם היותי גבור ובעל תחבולות עם כל זאת רצוני לבוא אתך בברית לקבל אדנותך למצא חן בעיניך והיית לי לאדון ושר. וישובו המלאכים אל יעקב לאמר באנו אל אחיך אל עשו רצה לומר ראינו בעשו ב' פנים פנים של אחוה כי פעם היה נדמה שאוהב אותך כאח ופעם היה נדמה כעשו. וגם הולך לקראתך רצה לומר כמו שיש בלבך עליו כן לבבו אליך כמאמר כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם (משלי כ"ז, י"ט). והאמנם כי אתה תשתדל בפני עשו להראות לו פנים של אהבה אבל באמת אין בלבך לדרוש שלומו וטובתו לעולם, מזה תדע כי גם הוא שני לבבות בקרבו עליך והוא הולך ממש לקראתך על דרך צורה הנראית במראה מלוטשת אשר התקרבות הצורה תלויה בהתקרבות האדם אל המראה. והרב מוהר"א ז"ל הוסיף ואמר וגם הולך לקראתך שהדבר תלוי ברצונך על דרך ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו (שם ט"ז, ז'), ומזה כל המקבל עליו עול תורה פורקין ממנו עול מלכות ודרך ארץ. וזהו הולך לקראתך לפי ערך שתעבוד עבודת הקודש אם רב ואם מעט, כי מאמר הולך לקראתך הוא מאמר משתמע לתרי אפי אחד. כמאמר וגם הוא יוצא לקראתך הנאמר אצל אהרן, ב'. ויצא מלך אדום לקראת ישראל כו'. ומזה ויירא יעקב מאד ויצר לו שנתקבצו בו ב' הפכים בנושא אחד כי אם יכין עצמו לשלום פן ילך עשו רק למלחמה, ואם יכין עצמו בפני מלחמה לירות קשת וחצים ללחום כנגדו אולי הולך עשו לקראתו לקבל פנים בתרועה ולדבר שלום לו, ועל כן נתייעץ ויחץ את העם כו'. המחנה הראשונה הכין לשלום וכאשר יבוא עשו אל המחנה האחת והכהו אז והיה המחנה הנשאר לפליטה:הערהואולי יתכן עוד במאמר באנו אל אחיך אל עשו גם מאמר וגם הולך לקראתך אשר מלת וגם אין לה מקום כי יותר ראוי לומר והוא הולך לקראתך, גם מאמר ויירא ויצר, ירא שלא יהרג ויצר לו שלא יהרוג הוא את אחרים והקשו רבים הלא הבא להרגך השכם להרגו (ונוכל לומר ויצר לו שיהה צר לו ממאמר אמו למה אשכל גם שניכם יום אחד, ואם כן גם אם יעקב יהרוג את עשו הלא בהכרח יהיה נהרג גם יעקב). אבל דע כי הנה יעקב שלח אל עשו מלאכים ממש לא שלוחים מבני בשר ודם כי הוא היה צריך לדעת את הסימן אשר מסרה לו אמו עד אשר תשוב חמת אחיך כו' ולזאת יכשר יותר מלאך ממלאכי עליון לא כן בשר ודם. אמנם כבר מקובל אצלנו כי מחשבה אשר בלב גם המלאכים אינם יודעים והמלאכים ראו בעשו ידים מוכיחות לכאן ולכאן יש מקום לדונו שהוא אח לאחיו, ויש מקום לדונו שהוא נוהג עמו כעשו הרשע. וזהו באנו אל אחיך וגם אל עשו יש לדונו כך ויש לדונו כך. וגם הולך לקראתך יש בזה גם כן ספק כי מקום יש לומר שהוא הולך לקראתך לקבלת פנים כמשפט כבוד המגיע לאדם גדול, אך מקום לדון שכוונתו למלחמה, וכשמוע יעקב הדברים האלה באו בלבו שני הפכים בנושא אחד, כי אמר אם יכין את עצמו לשלום היה ירא פן עשו למלחמה ואם יכין את עצמו למלחמה היה צר לו פן הולך עשו לשלום ויהרוג הוא את אחרים על לא חמס, לכן היתה עצתו ויחץ את העם לשתי מחנות ולא הכין את עצמו למלחמה רק אם יבוא עשו אל המחנה האחת והכהו אז על כרחך אלחם עמו.

ולבי אומר לי בהבנת הענין בשנעיר עוד על שאלה עצומה והוא איך היה עולה על לב יעקב עליו השלום למצוא חן בעיני עשו עם מה שיגיד לו רוב עשרו וסגולתו, הלא זה הוא הסבה להבעיר בו עוד רוח קנאה על הברכה אשר ברכו אביו בראותו כמה מהטוב בא אליו מסבתה. אמנם כל זה יותר לנו בהזכיר מה שכתבנו באורך למעלה (פרשת ויצא) כי לאלהים יתברך שתי סוגי הנהגות, האחת הנהגה טבעיית והשניה הנהגה נסיית, ובהנהגה האחת נהג יתברך את אברהם עליו השלום טרם נתברך בכל, ומעת שנתברך אברהם עליו השלום מאת פני ה', וממנו יצחק, והוא את יעקב היה ענין הצלחתם על דרכי וסדרי הטבעיים. אך בעת שהיה יעקב עליו השלום מוכרח לברוח מפני עשו להיות גר בארץ נכריה ברכו יצחק ואמר לו ויתן לך את ברכת אברהם כו', והוא מוסב על ההנהגה שנהג יתברך את אברהם טרם נתברך בכל. ואף גם זאת זכרנו למעלה (שם) כי הטבעיית והנסיית אינם שוים בדרכי הצלחתם וסדרי עליתם, כי הטבעיית לא תצליח בעליה מהדלות לעשירות ביום או יומים אבל תוליכהו לאט לאט עד כי בהאריך הזמן יעלה ויבוא להון עתק (וזהו ויגדל האיש וילך הלוך וגדל כו' כלומר על דרך הדרגה כמבואר במקומו) לא כן ההצלחה הנסיית כי היא תביאהו מעלה מעלה ברגע אחד ובשעה קלה בפתע פתאום.

ומעתה נבוא אל הענין כי הנה בשירחיק איש עני ודל לאיי הים וכדומה ויעשה שם כמה שנים ויבוא לביתו בהון רב, נשפטהו כי הצלחתו באה לו עם דרכי הטבעיים בעסקי מסחר שהרבה במשך הזמן ההוא, או במלאכת עבודה וכדומה, וכשיזדמן כי יבוא לביתו עם ההון ההוא בזמן קצר ומעט אחרי רבע שנה וכדומה, ודאי נדין אותו כי הצליחו ה' על דרך נסיי וענין מקרה, אם על ידי מציאה והזולת מענינים הנסיים. אמנה לפעמים יזדמן אשר עם הימים הרבים שהיה שם לא הרויח מאומה עד שהיה כבר מוחלט בדעתו לשוב ולחזור לביתו ריקם ולא ישא את כל מאומה בידו, ואך בכמעט קט טרם נשא רגליו ללכת משם הצליחו ה' בעושר מופלג מאד. והנה בבוא האיש הזה לביתו לבעבור כי אין איש יודע מענינו כל משך הזמן ההוא באין ספק ידונו אותו כי הון עשרו והצלחתו באה לו על דרכי הטבעיים עם מה שנשא ונתן וקבץ על יד עד שעלה לסך גדול, כי אורך הזמן יוכיח עליו, הלא המשפט על האיש ההוא לגלות על אזנם איך ומה היה ענין הצלחתו, למען לא יאמרו ללבבם שוא ודבר שלא היה, ולא יעשו גם המה כמוהו להרחיק נדוד על חנם, ולא יסמכו על הנס.

כן הדבר ביעקב עליו השלום כי נשתהה זמן כביר אצל לבן וחזר לביתו במחנה כבד מבקר וצאן, ועשו בהתוודע אליו מרוב ההצלחה הזו הלא יעיר קנאה ויתן בקולו כאשר מאז על יעקב עליו השלום בראותו כמה מהטוב אשר מצאה ידו על ידי הברכות שברכו אביו מטל השמים כו'. אבל באמת לא כן היה כי כן הצלחת יעקב היה אך ענין נסיי וכאשר ביארנו למעלה, על כן עלה על לב יעקב להודיע ולגלות ענין הצלחתו על אוזן עשו כי איננה טבעיית באמצעות הברכות בלתי על דרך נסיי, והעד - כי כל משך הזמן שהיה בבית לבן לא הצליח מאומה וכל הימים הרבים לא הועילו לו דבר, כמו שכתוב לולי אלהי אבי אברהם כו' כי עתה ריקם שלחתני (ל"א, כ"ב), נמצא כי כל מוצא הצלחתו היה אך ענין נסיי ועל כן אין לו לעשו לשנוא אותו על אודות הברכות.

וזהו כה תאמרון לאדני לעשו כה אמר כו' עם לבן גרתי ואחר עד עתה, כלומר על חנם, אך ויהי לי שור וחמור כלומר עתה נתהווה עשרי על דרך נסיי, וכמו שכתוב את עניי כו' ויוכח אמש וכביאורנו למעלה, ומזה יבחן שאיננה מצד הברכות כי אם הצלחה נסיית, על כן ואשלחה להגיד לאדני למצוא חן בעיניך.