וירא אלהים אל יעקב עוד בבואו כו' (ל"ה, ט'). הנה רבותינו ז"ל במדרש הוקשה להם מלת עוד וזה לשונם: עוד ר' יוסי בר חנינא אמר עוד כבראשונה, מה הראשונה על ידי מלאך אף שניה ע"י מלאך, אמר ר' ברכיה עוד איני מייחד שמי על בריה אלא עליך ולא על אחר שנאמר וארא אל אברהם כו' ולא אחר עמם (פרשה פ"ב, ג').

דברי ר' ברכיה מתפלאים מאד כי לא ידענו איה איפה מוכרח הדרש הזה ממלת עוד. ובגמרא: אמר ר' יוחנן משום ר' יוסי שלשה דברים ביקש משה מלפני הקב"ה ונתן לו, ביקש שתשרה שכינה על ישראל ונתן לו, שנאמר הלוא בלכתך עמנו, בקש שלא תשרה שכינה על עובדי כוכבים ונתן לו שנאמר ונפלינו אני ועמך (ברכות ז'). וגם במאמר הזה אנו רואים בו מן הקשות לכאורה, כי הלא אם יהיו האומות העולם ראויים להשראת שכינה מדוע ימנע הקב"ה מהם, הלא כבר נאמר לא ימנע טוב להולכים בתמים (תהלים פ"ד, י"ב) ואם לא איך עלה על דעתו כי הוא יתברך ישרה שכינתו עליהם עד שהוצרך להתפלל על זה. (וזאת שאל מאתי הרב הגאון המפורסם המנוח מו"ר ישעיה ברלין זצוק"ל בהיותי בברעסלויא).

ואמרתי בהתרת הספק הלזה על פי משנתם ז"ל הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה שאין אתה יודע מתן שכרן של מצות (אבות ב', א') אשר לכאורה היה די לומר שאין אתה יודע שכרן של מצות, ועוד איך יתכן לשונם תחילה קלה וחמורה אחרי שאין ידוע מתן שכרם.¹ אמנם כלל הענין הוא עם מה שידענו כי מדרכי אלהינו יתברך לוותר ולהוסיף מדיליה על השכר הטוב המגיע לשומרי מצותיו כמאמר המשורר האלהי עליו השלום ולך ה' חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו (תהלים ס"ב, י"ג). ירצה כי בנתנו יתברך לאיש כדרכיו מטוב שכרו עוד יתחסד עמו ויתן לו תוספת על המגיע לו (ויהיה מלת כי משמש במקום כאשר) ממש כדרך משפט בני אדם אשר הסוחר יוותר ויוסיף להקונה מאתו ויעדיף לו מאותו המין או יתן לו איזה מתנה. אבל מה נפלאו ומה יקרו חסדי ה' יתברך עם הטוב לפניו עד כי נדבת תוספתו מרובה על העיקר עשר ידות כמבואר ברבותינו ז"ל (מדרש חיי) בר קפרא אמר תוספתו של הקב"ה מרובה על העיקר, קין עיקר והבל על ידי שהוא תוספת שנאמר ותוסף ללדת נולד הוא ושתי תאומותיו, יוסף עיקר ובנימין על ידי שכתוב בו תוספת, הוא מעמיד עשרה כו' עיקר שניו של איוב לא היה אלא ע' שנה ונתוסף לו מאה וארבעים שנה עיין שם (פרשה ס"א, ד'). וכענין הזה אמרו עוד (במדרש בא): כשביקש הקב"ה להביא מכות על מצרים מכת בכורים אמר להביא תחילה, שנאמר הנה אנכי הורג כו' התחיל אומר מי ה' כו' אמר הקב"ה אם אביא עליו מכת בכורים תחילה משלחן, אלא מביא אני עליו מכות אחרות תחילה ובעקב זאת אני מביא את כולם, לפיכך דוד המלך עליו השלום מקלס בים דרכך ושבילך במים רבים ועקבותיך לא נודעו (תהלים ע"ז, כ') דברים שאתה עושה בעקב מי יודע (פרשה י"ח, ה'). והוא מבואר כדברינו כי כן דרך מדתו יתברך לוותר ולהוסיף בשביל העיקר.

footnotes: ¹ וחוץ לדרכנו נבאר משנה זו על דרך קצר קרוב בשנעיר עוד על מה שסימו ז"ל שאין אתה יודע מתן שכרן של מצוות אשר לכאורה מלות של מצות היא שפת יתר מה יבצר במאמר שאין אתה יודע מתן שכרן, אבל הרצון בזה כי לעושי מצוותיו יתברך יש ב' סוגי השכר, האחד הצפון וגנוז לעוה"ב הנאמר עליו מה רב טובך אשר צפנת ליראיך (תהילים ל"א, כ'), הב' מה שהקב"ה מזמין לפניו בכל עת מצות חבילות, עם מה שקדם ועשה תחילה מבחירתו הטובה, וזהו שאמרו ז"ל הוי רץ למצוה קלה ובורח מהעבירה שמצוה גוררת מצוה (אבות פרק ד', ב') והוא מחסדי אלוקינו יתברך שחפץ להרבות בשכר הבוחרים בטוב לפניו הוא מזמין לפניהם ענין משכרתם שיראה השכר עצמו מצמיח ומוליד שכר הרבה, ועל דרך שזכרנו בבאור אנכי מגן לך וכו', עי"ש. וזהו שמסיים ששכר מצוה מצוה וזהו הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה שאין אתה יודע מתן שכרן של מצוות, ומלות של מצות הוא על דרך לשון בני אדם בגדי משי כלי כסף שהרצון העשוי ממש או העשוי מכסף, כן יתפוש מה שאמר מתן שכרן של מצוות כלומר המצוות שיתנם יתברך לשכר עבור מעשים טובים שעשה האדם תחילה, ואין ענינם ידוע לבני אדם איזה מהמצוות יזמין יתברך כשכר מצוה הקלה אולי החמורה שבחמורות, וזהו הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה שאין אתה יודע מתן שכרן של מצוות, וכנ"ל.

ומזה תלמד על טובותיו יתברך ושכר המצות שאנו מקיימים כמאמר רז"ל מדה טובה מרובה כו' (סוטה י"א, א') ודאי כי אין ערוך לתוספת הגדול שיעדיף יתברך. והנה התוספת הזה שהוא בא בעקב עיקר השכר ובשבילו הוא מתואר על שם מתן שכר כי הוא בא במתנה עם עיקר השכר¹ והן זאת כוונו ז"ל במה שאמרו שאין אתה יודע מתן שכרן של מצות כלומר האמנם כי נודע לפעמים עיקר השכר הקצוב לאיזה מצוה אבל לא נודע תוספתו ועל דרך ועקבותיך לא נודעו כלומר תוספותיך שאתה מוסיף ונותן עקב כל דבר המה לא נודעו.

footnotes: ¹ ובילקוט (תהלים י"ט): גם עבדך נזהר בהם בשמרם עקב רב כל המשמר אותן אין סוף למתן שכרו כלומר אין סוף לתוספת הבא במתנה עקב השכר ובשבילו, וזהו (עקב רב וזהו גם כן) למתן שכרו:

ועתה דע לך כי משפט התוספת והוותרנות יהיה על ב' פנים, יש אשר אותו הצדיק בעצמו שמקבל עיקר השכר מקבל גם התוספת כמו שהוסיף הקב"ה לאברהם עליו השלום בנים על יצחק, ולפעמים יתן ה' יתברך התוספת להצדיק על בחינה אחרת, והוא לאשר בזכותו ועבורו זוכים גם אחרים כמוהו, ועל דרך שאמרו (במדרש וירא) בשעה שנפקדה שרה, הרבה עקרות נפקדו עמה (פרשה נ"ג, ח'). וכמו כן אם יזכה האדם על פי מעשיו הטובים לחזות בנועם אור כבודו יתברך ולהיות מכון להשראת השכינה הלא רבים יעלו אתו כי יתן מהוד רוחו עליהם, ועל דרך שזכתה הגר אצל שרה כנודע והוא מפאת תוספת מתן זוהר שפעת האלהות עקב מה שבא בשכרו, וכמוהם מצינו הרבה. והן זאת בקש משה רבינו עליו השלום מאתו יתברך כי עלה על רוחו פן יזכו על ידנו גם זולתנו להשראת שכינתו יתברך מצד התוספת הגדול הבא עוד עם עצמיית קרן השכר, על זה ביקש ואמר ונפלינו אני ועמך וזהו שלא תשרה שכינה רק על ישראל כלומר שלא יזכו זולתם עבורם ועל ידם רק המה ישיגו הכל גם העיקר גם התוספת.

והנה עתה נבוא אל ביאור המאמר שלפנינו והוא עם מה שזכרנו כמה פעמים אשר כל מעשי האבות סימן לבנים כי כל מעשיהם ועניניהם היו רומזים עלינו כאשר הארכנו בביאור ענין זה מה שיש בו די, ואם כן גם את זאת פעל יתברך מקדם עם יעקב עליו השלום שלא נתן מיתרון תוספתו לאדם זולתו רק הוא עליו השלום אסף בחפניו את כל וכנזכר לעיל. וזה יהיה מרומז במלת עוד שאמר הכתוב וירא אלהים אל יעקב עוד כו' כלומר גם התוספת המתואר עוד כנודע גם הוא היה אך עם יעקב.

ומה מאד יצדק עתה התכת הכתוב שאמר מלת עוד אחר מלות אל יעקב לומר אשר התוספת המתואר עוד אל יעקב היה, וזולת זה יותר מהראוי היה שיאמר הכתוב וירא עוד אלהים כו' ואז היה מלת עוד מוסב אל מלת וירא והיה ההוראה כי עוד פעם נראה אלהים, אולם עכשיו אשר נאמר אל יעקב עוד ההוראה כי גם המראה העודיית (רצוני התוספת) גם היא היתה אל יעקב. וזהו צחות לשונם ז"ל וירא אלהים כו' עוד אמר ר' ברכיה עוד איני מייחד שמי על בריה אלא עליך ולא על אחר שנאמר וארא אל אברהם כו' ולא אחר עמם עיין במדרש וימתקו הדברים.