וישמע יתרו כהן מדין חותן משה את כל אשר עשה אלהים למשה ולישראל עמו כי הוציא ה' את בני ישראל מארצו וכו' עד ויספר משה לחותנו את כל אשר עשה ה' לפרעה ולמצרים על אודות ישראל.

ההרגש מבואר מה זה היה לו למשה לספר ליתרו אחרי כי כבר שמע.

והנראה כי יתרו הבין כי כל המעשים שנעשו לישראל כלם היו בזכות משה שהיה שקול כנגד כל ישראל. והאמת הוא בהיפך כי כבר אמרו ז"ל אמר הקב"ה למשה לא בשביל כבודך אתה עולה לכאן אלא בשביל כבוד בני כו' (שמות רבה פרשה מ"ב, ב'). וזה ידוע כי מעלת הכלל היא עודפת על מעלת הפרט ואם כן מבואר כי כל גדולת משה היה אך בעבור ישראל. וזהו וישמע יתרו כו', את כל אשר עשה אלהים למשה כו', רצה לומר כי אליו באה השמועה אשר כל הכחות האלה היה עיקרם בעבור משה וממנו זכו גם ישראל וזהו למשה וישראל. ובא משה ע"ה והעיר אותו על ההיפוך, וזהו ויספר משה לחותנו את כל אשר עשה ה' לפרעה ולמצרים היה אך על אודות ישראל היינו בזכותם לבד ולא בעבורי, ובירר לו הדבר במופת ואמר את כל התלאה אשר מצאתם בדרך והוא על פי משל לאחד שבא לבית מחותנו וראה אצלו כמה יקרים מכסף וזהב, ולימים חזר ובא אליו ולא ראה אותם וירא את פני מחותנו והנם רעים כי הוא נעצב ונכלם מפניו, וישאל אותו לאמר מדוע אתה ככה נכלם מפני, ובתוך הדברים שאלו גם כן על כליו היקרים אמר הלא זה הוא כלימתי כי נתמשכנו כלי היקרים ואינם בעבור סך ידוע שלויתי עליהם, אמר לו אחי אין זה בושה הלא עוד זאת היא נחמתי כי עתה ידעתי כי הכלים שלך הם, מה שהייתי דואג ואומר בלבי אולי שאולים הם אצלך.

הנמשל כי מקובל ומאומת אצלנו מי שמטיבין לו בזכותו הנה יעדרו ממנו בהעותו ויתמשכנו טובותיו בחטאיו (עיין רמב"ן על מאמר ויחשבה לו צדקה) לא כן אם בזכות אחרים אין מקום לקחתם ממנו כמאמר רז"ל רשע וטוב לו רשע בן צדיק (ברכות ז') היינו בהיות טובותיו בזכות אחרים לא יתמשכנו על חוב עונותיו,¹ וזהו ויספר משה לחותנו את כל אשר עשה ה' לפרעה ולמצרים (היה רק) על אודות ישראל היינו בזכותם, והעד - את כל התלאה אשר מצאתם בדרך כלומר כי תיכף ומיד כאשר קלקלו מעשיהם בנסותם את ה' נענשו בפגיעת לוחמים רבים וירדו מגדולתם ונתמשכנה מעלתם, אשר מזה יבחן כי רק בזכות עצמם הפלא ה' בגדולתם והצלתם:

footnotes: ¹ ואולי זהו מה שנאמר וכוננתי את כסא ממלכתו עד עולם אני אהיה לו לאב והוא יהיה לי לבן אשר בהעותו והוכחתיו בשבט אנשים ובנגעי בני אדם וחסדי לא יסור ממנו כו' (שמואל ב' ז'), ולכאורה אין לזה טעם מדוע לא יסיר יתב' ממנו את חסדו כאשר סר מאת שאול ונתן המלוכה אל הטוב ממנו, ועם הכלל הנאמן שזכרנו יתכן מאד כי הקב"ה הבטיח כל זאת לדוד אביו ואמר לו והגיד לך ה' כי בית יעשה לך ה' כי יקים ממנו בית המלכות ויכונן כסא ממלכתו עד עולם והיינו בזכות דוד א"כ שוב אין להסיר המלוכה מבניו. ממש כהחייב מעות לסוחר והוא מלובש בבגדים שאולים אין הדין נותן שיקח זה המלבושים שעליו להיות לו משכון על חובו כי אינם שלו. וזהו טעם הענין שאמר אשר בהעותו והוכחתיו בשבט אנשים כו', היינו גם אם יחטא בעונשים אחרים אבל חסד המלוכה לא אסיר ממנו בהיותה כסא דוד. וזהו שסיים שם ונאמן ביתך וממלכתך עד עולם לפניך כסאך יהיה נכון עד עולם:

עוד יתכן בזה בהקדים מאמר רז"ל חייב אדם לברך על הרעה כשם שהוא מברך על הטובה (ברכות נ"ד, א'). שהוראת לשונם הוא כי שתיהם לפניו והוא מברך על הטובה מחפץ לבבו, והעירו להם ז"ל לברך גם על הרעה ועל דרך מה שאמר חסד ומשפט אשירה (תהילים ק"א, א'). והוא כי יש שני בחינות בנותני תודות על הצלתם ממקריהם, יש יודה על הצלתו ולבבו יחשוב לו כי עיקר דבר המאורע היה למותר ולמה לו המקרה שיצטרך אל הצלה. ויש שיחייב עצמו להודות גם על המקרה כי הוא מכיר שהכל בא אליו מאתו יתברך לטובתו ולתועלתו להטיב אחריתו כמאמר הסולח לכל עוניכי הרופא לכל תחלואיכי (שם ק"ג, ג'). וזהו חסד ומשפט אשירה כלומר כמו שאני מודה על חסד ההצלה והישועה כן אני מודה על המשפט. וזהו חייב אדם לברך על הרעה כשם שהוא מברך על הטובה רצה לומר כשם שהוא מברך על הטובה עתה כן הוא חייב לברך על שסבב עליו מתחלה את המקרים, כי אף הם היו מפיקים טובתו ותועלתו. וכן נאמר על העתיד ואמרת ביום ההוא אודך ה' כי אנפת בי ישוב אפך ותנחמני (ישעיה י"ב, א') כלומר נודה לעתיד על המקרים כי המה סבבו הטובות והנחמות העתידות במהרה.

ומעתה יתכן כי יתרו לא השיג בשמועתו רק טובת ההצלה ולא חשב חסדי ה' כי אם מאת החל ה' יתברך לשקוד בנסי הגאולה, וזהו וישמע יתרו כו', את כל אשר עשה ה' כו', כי הוציא כו' אולם הגלות וסבל השעבוד הפליג מכנגד פניו כי חשב זאת לענין מקרה והזדמן. ועל זה בא משה ע"ה והחכים אותו כי כל מה שקרה אותם במצרים מתחלה היה הכל בהשגחה ובכוונה מכוונת להפיק טובת ישראל. וזהו ויספר משה לחותנו את כל אשר עשה ה' לפרעה ולמצרים על אודות ישראל למען השרש בקרבם רוח יראה ואמונה לקרב אותם אל הקדושה ואל קבלת התורה וכנ"ל, וזהו שסיים אחר כך ויחד יתרו על כל הטובה כו', ובדרש (מובא ברש"י) על כל הטובה זו התורה, ממש כדברנו.