עוד שם: ומשה עלה אל האלהים הדא הוא דכתיב עלית למרום שבית שבי (תהלים ס"ח, י"ט) מהו עלית נתעלית נתגששת עם המלאכים שלמעלה וכו' דבר אחר בנוהג שבעולם הנכנס למדינה נוטל דבר שאין עין בני המדינה עליו, ומשה עלה למרום ונטל את התורה שהיו הכל נושאים עיניהם עליה הוי עלית למרום שבית שבי יכול מפני ששבה אותה נטלה חנם תלמוד לומר לקחת בלקיחה נתנה לו (פרשה כ"ח, א').

וראוי לעמוד על תכלית כוונת הדברים ועל כפל המלות שבית שבי.

ונקדים לזה מאמרם ז"ל אמר ר' יהושע בן לוי בשעה שעלה משה למרום אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה מה לילוד אשה בינינו אמר להם לקבל תורה בא אמרו לפניו חמודה גנוזה שגנוזה לך תשע מאות ושבעים וארבע דורות קודם שנברא העולם אתה מבקש ליתנה לבשר ודם, מה אנוש כי תזכרנו כו', אמר לו הקב"ה למשה החזר להם תשובה, אמר לפניו רבונו של עולם מתיירא אני שמא ישרפוני בהבל פיהם, אמר לו אחוז בכסא כבודי וחזור להם תשובה כו', אמר לפניו רבונו של עולם תורה שאתה נותן לי מה כתיב בה אנוכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים אמר להם למצרים ירדתם כו', שוב מה כתיב בה לא יהיה לך אלוהים אחרים בין העמים אתם שרויים, לא תרצח לא תנאף לא תגנוב קנאה יש ביניכם יצר הרע יש ביניכם מיד הודו לו כו' (שבת פ"ח, ב'), ולכאורה לא ידענו איך לא השכילו המלאכים בעצמם שינצחם משה בשאלות ההם הלא מי לא ידע את זאת שאין בהמלאכים לא גניבה ולא גזילה ודומיהם.

אבל לדעתי כוונה אחרת היתה בזה כי הנה בבוא לעיר סוחר אחד עם סחורות הרבה ויבוא אחד וירצה לקנות סחורתו, מלבד עשרה או ט"ו מינים והאחד רוצה לקנות הכל, בוודאי ימכור כל סחורתו אל השני, אבל אם הראשון נאמן ובטוח והשני בלתי בטוח אם ישלם, אז הראשון יותר ראוי כי גם שישאיר לו כמה סחורות פרטיות שלא יקחם עם כל זה מה שיקח ממנו בטוח שישלם לו באין גרעון דבר, לא כן השני גם כי יקח הכל אבל אפשר שלא ישלם כלל.

וכדבר הזה היה ממש טענת המלאכים מה אנוש כי תזכרנו כו', אשר לכאורה מה להם לדבר קטגורים על האדם הלא לענינם יספיק לומר ה' אדונינו כו', אשר תנה הודך על השמים כלומר מה עול מצאת בנו להרחיקנו מהוד התורה ולקחת אותה מידינו. אבל המלאכים כוונו בזה לפייס אותו יתברך על דבר המצות (מעשיות) הנעדרות אצליהם ונמצאות בבני אדם (וכמו שזכרם משה כלום בין העמים אתם שרויים כו'). לאמר האף אמנם כי יש מהמצות הבלתי שייכים להם עם כל זה ראוים היא שתנתן בשמים יען כי מה שיקבלו הם בטוח הוא ונאמן שלא ישתנה, לא כן בבני אדם יותר קרוב הדבר שיאבדו הכל. וזהו שכללו במאמרם מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו, היינו כי אין האדם בטוח כלל שיקיימם.

ועל זה אמר יתברך למשה אחוז בכסא כבודי כו'. והרצון בזה אך להראות לעיני המלאכים כח משה וגדולתו שאחז פני כסאו מקום שאין ידם משגת.¹ ואחר כי ראו המלאכים כמה גדול כחו של משה וכי מדרגתו עודפת על מדריגתם אם כן כבר הוא בטוח כמו הם ואם כן יש בו עוד עתה שני המעלות גם יחד כי הוא רוצה לקבל כל חבילות סחורות המצות גם לא תגנוב גם לא תרצח וכדומה, מה שאין נאות למלאכים בסחורות כאלה, ועוד זאת שהוא גדול בעושר ובטוח כמו המלאכים לכן חזרו והודו.

footnotes: ¹ והדברים נמשכים למה שאמרו ז"ל לא ניתנה תורה אלא למשה ולזרעו ועליו הכתוב אומר טוב עין הוא יבורך (משלי כ"ב, ט') (נדרים ל"ח) וא"כ כל העסק הזה שהיה עם המלאכים לא היה כ"א לתת התורה למשה שהוא שקול כנגד כל ישראל וע"כ כראות המלאכים גדולת משה שהוא מאחז פני כסא כבודו ית' לא היה עוד מענה בפיהם, ואולי שזה היה טעם משה שאמר מתיירא אני שלא ישרפוני בהבל פיהם ולא נחשב לו לעון כאשר נחשב לכלל ישראל מה שיראו לשמוע קול הקב"ה בעצמו אבל גם משה אמר כן בכוונה מכוונת כדי שישיב לו יתברך אחוז בכסא כבודי וגם הוא ית' כביכול רצה בזה להראות בפני המלאכים עד היכן כח האדם מגיע:

וזהו אמר משה רבונו של עולם תורה שאתה נותן לי מה כתיב בה כו'. מיד הודו לו כו'. שנאמר ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ ואלו תנה הודך על השמים לא כתיב. ולשון הודו מורה כי עתה נתברר להם ההיפך כי יתרון במעלת מתן התורה להאדם יותר מאילו ניתנה להם אחרי שגם האדם הוא רוב אונים ובטוח כמותם הנה יש בו עוד מעלה עודפת כי הוא יקיים כל המצות גם לא יהיה לך גם לא תגנוב לא תרצח ודומיהם מה שאין כן המלאכים.

ומעתה יתבאר הכפל עלית למרום שבית שבי אשר לדעתי הוא כענין שבארו ז"ל ושבית שביו (דברים כ"א, א') לרבות כנענים שבתוכה היינו שהיו שבויים אצל בעליהם אשר לא משבעה עממים כן יורה מאמר שבית שבי היינו שבית מה שהיה שבוי. כי הנה אם יקח אדם בשבי איזה דבר מיד בעליו כמו אשה מתחת בעלה או בנים מתחת אביהם יהיה הדבר רע מאד בעיני השבויים, לא כן אם ימלט שבויים מיד שוביהם כענין שלקח חזקיה מאשור שבי מצרים או יוחנן בן קרח מישמעאל ודאי כי יערב הדבר לכלם. כן התוה"ק כל מגמתה וחפצה היה כי תבוא לידי משה נאמן ביתו יתברך, אבל היתה שבויה אצל המלאכים בעל כרחה. וזהו עלית למרום נתגששת עם המלאכים שבית שבי כלומר שהיתה כשבויה ביד המלאכים ומשה זכה בה על ידי שנצחם בטענותיו:

עתה נבין מה שסיימו ז"ל יכול מפני ששבה אותה נטלה חנם תלמוד לומר לקחת כו', והאמנם כי הדברים עמוקים ובסוד ה' לא עמדנו, עם כל זה נקרב המאמר מעט כפי קוצר השגתנו ונאמר כי היה בה שני הבחינות יחד שביה, ולקיחה. והוא כי אם יתגבר איש על רעהו לקחת ממנו דבר בחזקה אם אחר כך יוכל לרצות ולפשר את בעליו לקנות הדבר מעמו להחליט לו הדבר ושיסכים עליו שהוא שלו ודאי יעשה, ואף כי לו לבדו אין נפקותא ותועלה בזה כי גם מבלעדי זאת הדבר שלו כי זרועו מושלה לו. אולם אם ירצה לתה הדבר מידו במתנה לאיש אחר הבלתי תקיף הנה יחוש פן יבוא בעליו ויקח את שלו מידו, על כן באין ספק ישתדל לפייס בעליו עד שיסכים ברצונו הטוב להחליט הדבר אצלו. כן משה ע"ה קבל התורה לעצמו (כמוזכר בהגה"ה) וכחי ועוצם ידו עשה חיל והתגבר על המלאכים לקחת התורה מידם בחזקה. אבל ברצותו לזכות את ישראל בטוב עינו, לתת התורה גם להם, חשש פן יתגברו המלאכים ויתעוררו עליהם עוד לאמר מה אנוש כו', כי הם בלתי בטוחים כמוהם וכנזכר לעיל, לזה הכריע בדעתו כי טוב לקחת אותה אחר השביה היינו לרצותם למען יסכימו עמו ברצון טוב, וזהו - עלית למרום שבית שבי, ואחרי זה לקחת מתנות באדם רצה לומר עבור זה לקחה אחר כך בקנין כדי לתתה מתנות באדם, כלומר כדי שיוכל לתת אותה גם לבני אדם זולתו.

ומעתה נעמוד על סיום דברי המאמר הנ"ל מיד כל אחד ואחד נעשה לו אוהב ומסר לו דבר שנאמר עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות באדם בשכר שקראוך אדם, לקחת מתנות אף מלאך המות מסר לו דבר שנאמר ויתן את הקטורת ויכפר על העם (במדבר י"ז, י"ב)כו', אי לאו דאמר ליה מי הוה ידע (שבת פ"ט, א') ומהראוי לדעת ענין המתנות מה הם, כי אם נאמר שמסרו לו סודות התורה כלום חסר בבית המלך שלמד מפי הגבורה וכבר אמרו ז"ל חמשים שערי בינה נבראו בעולם וכלם ניתנו למשה חסר אחד, שנאמר ותחסרהו מעט מאלהים (תהילים ח', ו') (ר"ה כ"ב, ב').

אמנם מן הפרט נשפוט על הכלל והוא מה שאמרו מלאך המות מסר לו דבר והענין הוא כי התורה הקדושה בכללה היא סם חיים אל נפשות אומתנו, עד שכל ההוגה בה הוא מוצל מכל רע ומכל מחלה ונגע כאמרם ז"ל כל העוסק בתורה יסורים בדלים הימנו (ברכות ה', א') וכמאמר כי אני ה' רופאך (שמות ט"ו, כ"ו). אולי בעבור על האדם רוח עועים ויחטא לאלהיו ויעבור על מצות התורה ויפגענו באיזה עונש חלילה, מלבד מה שהכין יתברך רפואה למכתו על ידי התשובה יש עוד סגולות רבות להנצל מהתעוררות בעלי הדינים כמו שאמרו ז"ל איסרא דמזונא נקיד שמיה איסרא דעניותא נבל שמיה (פסחים קי"א, ב') ועל ידי הנקיות ינצלו ממנו, וכדומה הרבה ברז"ל. וכמו כן הקטורת סגולתה לבטל הנגף כי המלאך הממונה על זה משפטו להתרחק ולברוח מן הקטורת, וכן הזולת מהממונים כל אחד יודע כחו ומהותו ומכיר הדבר שסגולתו להבריחו כנודע, ודברים כאלו אינם כלולים בהתורה כי ההולך בדרכיה אינו צריך לבקש הצלתו על ידי עניני הסגולות. ולדעתי הן הנה הדברים שגילו המלאכים למשה, ורז"ל קראו להם מתנות, וזהו שדרשו לקחת מתנות באדם בשכר שקראוך אדם לקחת מתנות, הנה לפי דרכנו כוונו ז"ל לבאר לנו יקרת המתנות ההם בעיני משה אשר באמת אינם חשובים אצלו לכלום כי שומר התורה כמוהו לא ישמש בענינים כאלה מעולם, ולזה אמרו כי המתנות היו לו בשכר שקראוהו אדם.

והוא על פי משל לעשיר גדול שהיה לו בת יחידה ושידך אותה לבחור אחד מופלג בשלמות ומהולל מאד, ויהי קודם החופה יצא עליו שם שהוא נגוע ומוכה בגופו במומים שבסתר והיתה שמחת העשיר ההוא נכזבת והולך ומצטער מאד שנתן בתו לחתן כזה, ויהי כי עברו כמה ימים אחר הנשואים בירר החתן את הדבר כי שקר העלילו עליו, והוכיח ההיפך כי הוא בריא אולם כ"כ עד שהוא בטוח מפגיעת כל מחלה כל ימי חייו, וישמח אבי הכלה מאד ויעש משתה גדול וישתו וישכרו עמו, ויהי כטוב לבו אמר אל חתנו לך נא החדרה וחפש בכל כלי הנבחרים וכל אשר ישאלך לבבך קח לך, וילך ויחפש וימצא כלים נאים וחמודים מלאים רפואות יקרות והיה בוש לבקש שיתנו לו הכלים ההם עם הרפואות מפאת החשד שחשדוהו לחולה, אבל בא ואמר בפניהם הלא תדעו ותאמינו שאין לי צורך בהם כלל אולם הן אתם גמרתם אומר בלבבכם שאני חולה וצריך לרפואות והסכימה דעתכם לסבול ממני הוצאות הרפואות אם כן למה כעתה אפסידם, גם כי אני איני צריך להם הנה אתן אותם לאחרים ואגמול טובות עם הצריכים להם.

הנמשל משה ע"ה בעלותו למרום ונתגשש בעליונים היה הדבר כמו זר בעיני המלאכים עד שאמרו עליו מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כו', ובאמת הלא לעיניהם ראו אחר כך כי איש אלהים הוא ממש כמלאכי מרומים, ועל כן ברצותם אחר כך לפייס אותו בהמתנות הנ"ל שמסרו לו, גם כי המה לו אך למותר עם כל זה לקח המתנות מפאת שקראוהו תחלה אדם והיו ראויות לו לפי דעתם והסכמתם, ועל כן עתה אם כי הוא אינו צריך להם יתחסד ויתנם לבני אדם הצריכים להם וזהו לקחת מתנות באדם בשכר שקראוך אדם, והבן:

עוד נוכל להשיב על שאלתנו במאמר הנ"ל מה סברו המלאכים מתחילה ברצותם שתנתן התורה להם הלא באמת רוב המצות אין להם עסק בהם. אבל זה יותר מובן לנו בשנעיר בלשונם ז"ל אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבונו של עולם מה לילוד אשה בינינו, אמר להם לקבל תורה בא, אמרו לפניו חמדה גנוזה כו', אתה מבקש ליתנה לבשר ודם, מה אנוש כו', ה' אדוננו כו', אשר תנה הודך על השמים, אשר באין ספק הוראת מלת הודך הוא רומז על ענין נשגב. עוד מהראוי להתבונן בתשובת משה ע"ה אמר לפניו רבונו של עולם תורה שאתה נותן לי מה כתיב בה, אשר לכאורה מלות שאתה נותן לי המה שפת יתר כי די היה לו לומר מה כתיב בתורה, אנכי לא יהיה לך כלום כו'.

ולהבין כל זאת נזכיר מאמרם ז"ל במדרש אז ראה ויספרה (איוב כ"ח, כ"ז) אמרו רבנן צריך האדם להיות נוטל משל לומר פרקו או אגדתו או מדרשו בשעה שהוא מבקש לאומרם בציבור לא יאמר הואיל שאני יודע בו יפה כשאכנס לדרוש אני אומר, אמר רב אחא מן האלהים אתה למד, כשבקש לומר תורה לישראל אמרה ארבע פעמים בינו לבין עצמו עד שלא אמרה לישראל, שנאמר אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה ואחר כך ויאמר לאדם, וכן וידבר אלהים את כל הדברים האלה (שמות כ', א') ואחר כך לאמר לישראל (שמות רבה מ', א'). והנה אם דבריהם ז"ל האלה כפי הכוונה הפשוטה הוא דבר שאין הפה יכול לדבר, וכי מהצורך היה לו כביכול לחזור התורה בינו לבין עצמו טרם אמרה לישראל. אבל הענין יתבאר בהקדים דברי המשורר ע"ה אודה ה' בכל לבב בסוד ישרים ועדה גדולים מעשה ה' דרושים לכל חפציהם הוד והדר פעלו כו' (תהלים קי"א, א'-ג'), אשר לדעתי כיוון בזה ע"ה להפליג בחינת התורה הקדושה וערכה ואיך היא מוצלחת לכלם למקטן ועד גדול. כי הנה בהתבונן בהמלאכות הנמצאות בעולם יש מלאכה יקרה ששכרה רב מאד כמו מלאכת הרקמה וכדומה, ויש מלאכה פחותה ששכרה מעט מן מעט כמו מלאכת עבוד העורות, או מלאכת הנפחים עושי קרדומות, וכלי מחרישה וכדומה. וכי תאמר מדוע לא יבחר כל אדם ללמוד מלאכה יקרה כדי שיתפרנס ממנה בקל, וגם מה שישתכר ביום אחד יעלה על שכר זולתו בכל השנה, אכן דע לך כי יתרון במלאכה הפחותה כי היא תחיה בעליה בכל מקום ובכל זמן, יען כי כמעט אין אדם שלא יצטרך למלאכתו, לא כן בעל מלאכה יקרה כי לא ימצא מקום שיש צורך במלאכתו כי אם בעיר גדולה מושב מלכים ושרים מחושקים כסף ואבני חפץ, אולם בבואו לעיר קטנה וכדומה מהמקומות שאין צורך במלאכתו ימות ברעב, ובזאת יש לכל מלאכה מעלה מצד וחסרון מצד, אמנם אם תמצא בעל מלאכה שיכול לעשות כלים יקרים וגם בהזדמן לפניו מלאכה פחותה יוכל גם כן לעשותם הוא הוא המשובח מכל צד, כי יש בו כל חלקי המעלות אשר בהמלאכות ולא חסרונם, הוא הדבר בהתורה הקדושה שהפליג החכם ע"ה בהתפארותה ה' קנני ראשית דרכו כו', ואהיה אצלו אמון ואהיה שעשועים יום יום משחקת לפניו בכל עת משחקת בתבל ארצו ושעשועי את בני אדם (משלי ח', כ"ב ל'-ל"א), ירצה כי באין ספק כל המעוז והשעשועים שהיה אצלו יתברך עם תורתו הוא, אך עבור הסודות החמודות והאורות הצפונות בה שזה הוא הודה והדרה בשמים ממעל מה שהוא נעדר ההשגה אצל בשר ודם, ועם כל זה יש בה גם כן הפנים הפשוטים מה שהוא מפיק ישרת וצדקת האדם וטוב ענינו, ואם כן תתפאר התורה בשתים, כי אחרי היותה חמודה בעליונים בעלי הרוחניים מפאת הוד האורות והדר הסודות הרוחניות אשר בה, והיא בכח לעשות שעשועים לאלהי שמים, עוד היא מסוגלת לייחד ענינים לבשר ודם, ולשעשע גם בעלי הגשמים קרוצי החומר, והיא כלולה משני כחות הפכיות רחוקות מגבהי שמים עד הארץ השפלה, וזהו ואהיה אצלו אמון כו', משחקת לפניו בכל עת, עם ענינים דקים רוחניים המזהירים כזוהר הרקיע, ואחר כל אלה משחקת בתבל ארצו ושעשועי את בני אדם.

והוא ממש מאמר דוד המלך ע"ה אודה ה' כו', ידוע כי ההבדל בין גדול ובין רם כך הוא, מאמר גדול יסוב על אותו שהוא מלמעלה עד למטה, ומאמר רם יסוב על אותו שהוא רק למעלה אבל למטה אינו מאומה. וזהו שהפליג אודה ה' בכל לבב בסוד ישרים ועדה, כלל בזה כל סוגי המדרגות וביאר ואמר - גדולים מעשי ה' כלומר להיותם בבחינת גדולים ונמצאים גם בבחינות רמות גם בבחינות אשר למטה מהם על כך המה דרושים לכל חפציהם היינו כי כל החפץ יוכל למלא את ידו מדרושיה ועניניה. וביאר עוד ואמר כי מלבד אשר הוד והדר פעלו הוא סוד התורה שכלו הוד והדר מה שהוא נחמד וערב בעליונים וצדקתו עומדת לעד כלומר גם זה נמצא בה שהיא פועלת צדק ויושר בבני אדם ונותנת חיים לעושיה בעולם הזה:

ובזה נבוא אל הענין כי כבר נודע כי התורה כלולה מארבע פנים, והם פשט, רמז, דרוש, סוד, והנה אצל הקב"ה היתה רק בסוד וברוחניות אש שחורה על גבי אש לבנה, אמנם ברצונו יתברך לתתה לבני אדם בעלי הגשמיים היה מהצורך שתתלבש כביכול בענין גם בכדי שיהיה בכח האדם לקבלה על כן העתיקה יתברך מאופן לאופן עד שעלה ממנה חלק הפשוט. וזהו שרמזו ז"ל במדרש הנ"ל כשבקש לומר תורה לישראל אמרה ארבע פעמים בינו לבין עצמו עד שלא אמרה לישראל שנאמר אז ראה ויספרה כו', ואחר כך ויאמר לאדם, רצונם בזה על השתלשלות המדרגות ממעלה למטה מסוד לדרוש ומדרוש לרמז ומרמז לפשט עד שהיה יכולת ביד בני אדם קצרי יד לקבלה. והנה באין ספק לא העתיק יתברך את התורה אל דרך הפשט עד עת נתינתה כהוראת מלת אז, וכמובא במדרש וידבר אלהים את כל הדברים האלה ואחר כך לאמר לישראל, ואם כן עדנה לא ידעו המלאכים למעלה כי אם מהפנים הקודמים שכלו רוחניי ודק מה שהוא יאות אך לבעלי הרוחניים, ועל כן כאשר שאלו על משה לאמר מה לילוד אשה בינינו, והקב"ה השיב להם לקבל תורה בא, באותה שעה התפלאו המלאכים ואמרו חמדה גנוזה שגנוזה לך תתקע"ד דורות כו', אתה מבקש ליתנה לבשר ודם כי הם חשבו שהקב"ה נותן התורה למטה כלה כמות שהיא למעלה. וזהו שאמרו אשר תנה הודך על השמים, כלומר לא יתכן לתת הוד אור התורה ומצפוניה וסודותיה בלתי על השמים, ומה אנוש כי תזכרנו כו', ועל זה השיב משה ואמר לפניו רבונו של עולם תורה שאתה נותן לי מה כתיב בה, רמז בדבריו כי אליו לא ניתנה בפנים שידעו הם בלתי בפנים מתחדשים היינו המובן הפשטיי הראוי לבני אדם. וזהו שדייק תורה שאתה נותן לי מה כתיב בה לא יהיה לך כלום בין העמים אתם שרויים לא תרצח לא תגנוב כו', מה שהוא אצליהם כמו זר וזהו מיד הודו לו כו'.

והדמיון בזה לאחד שנגנב ממנו בגד של משי ובלכתו בבתי העיר לחפש גניבתו בא אצל אחד וראה בגד מקופל תולה על יתד ונדמה לו שהוא שלו, כי על ידי היותו מקופל לא ראה פני הבגד מאיזה מין הוא, ויאמר אל הבעל הבית מה לבגדי אצלך, ויתלוצץ עליו בעל הבגד לאמר שלי הוא, ויהי הוא מתעבר עמו וזה משיב לו על כל דבר בכמה ראיות כי לא גנוב הוא אתו, וירא כי לא יכול לו אז אמר הלא תגיד מאיזה מין היה בגדך הנגנב, אמר של משי וילך ויפתח את כנפי הבגד ויראהו כי הוא של צמר ומיד לא מצא עוד מענה בפיו וירף ממנו.

כן הדבר בהמלאכים כי באו בטענה להוכיח כי ראוי אליהם התורה יותר מלבשר ודם הבלתי מכירים הודה ויקר תפארתה ואמרו תנה הודך על השמים, ואפשר שהיה גם כן ביד משה להוכיו ההיפך כי אליו היא יותר מוצלחת מאל המלאכים וכמוזכר למעלה אבל למען לא יהיה לו עמהם דין ודברים ולבלתי יתווכחו עמו עוד אמר תורה שאתה נותן לי מה כתיב בה, לומר כי לא לקח מחלק הראוי אליהם, אז מיד לא נשאר להם שום טענה. וזהו מיד הודו לו וחזרו ואמרו בעצמם ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ, כלומר אחרי התוודע להם כי בכח התורה לפעול גם צדקות בארץ ולזכות את קרוצי חומר אמרו מה טוב ומה נעים גורלה ומה אדיר שמך גם בארץ. וזהו שסיימו ואלו תנה הודך על השמים לא כתיב לומר שלא היה להם לישאל עוד תנה הודך כו', כי הוא נשאר למעלה בחיק יתברך שמו וכמדובר:

ובזה נבין דבריהם ז"ל שם בסמוך אמר רבי יהושע בן לוי בשעה שירד משה מלפני הקב"ה בא שטן ואמר לפניו רבונו של עולם תורה היכן היא, אמר לו נתתיה לארץ, הלך אצל ארץ אמר לה תורה היכן היא, אמרה לו אלהים הבין דרכה כו', עד אמר לו לך אצל בן עמרם הלך אצל משה אמר לו תורה שנתן לך הקב"ה היכן היא אמר לו וכי מה אני שנתן לי הקב"ה תורה (שבת פ"ט, א'). אשר מהראוי לשום לב וכי משה ע"ה הוציא חלילה שקר מפיו, לאמר וכי מה אני שנתן לי הקדוש ב"ה תורה הלא באמת לקח אותה. אבל לדברנו יתכן כי באין ספק כוונת שאלת השטן היתה דוגמת שאלת המלאכים ששאלו התורה באותו אופן שהיא למעלה, ועל זה השיבה אותו הארץ אלהים הבין דרכה, כלומר גם כי הפנים הפשוטים ניתנו בארץ עם כל זה החלק שאתה שואל אין מי שידע בלתי אלהים לבדו. וזה גם כן תשובת משה וכי מה אני שנתן לי הקב"ה תורה, והוא מוסב על חלק הנסתר והנעלם הנשאר בשמים.

עוד נאמר בתשובת השאלה הנזכרת לעיל (מה ראו המלאכים לעכב התורה שתשאר בעליונים בשכבר ידוע כי עיקר התורה הוא אך בעבור ישראל שקדמו במחשבה וכאמרם ז"ל מחשבתן של ישראל קדמה לכל דבר משל למלך שהיה נשוי למטרונה אחת ולא הוה לו ממנה בן פעם אחת נמצא המלך עובר בשוק אמר טלו מילנין וקלמין זו לבני והיו הכל אומרים בן אין לו והוא אומר טלו מילנין וקלמין זו לבני, חזרו ואמור המלך אסטרוגוס גדול הוא אילולי שצפה המלך שהוא עתיד להעמיד ממנה בן לא היה אומר, כך אלולי שצפה הקב"ה שאחר עשרים ושש דורות עתידים ישראל לקבל את התורה לא היה כותב בתורה צו את בני ישראל, דבר אל בני ישראל (בראשית רבה א', ד'), ואם כן הלא לעינים ראו כי ישראל זכו בה מכבר). עם מה שאמרו ז"ל במדרש: זה שאמר הכתוב בני אם תקח אמרי ומצותי תצפון אתך (משלי ב', א') מהו אם תקח אמרי, אמר רב הונא בשם ר' אמא אמר הקב"ה לישראל בני לא תהא תורתי עליכם כאדם שיש לו בת בוגרת והוא מבקש להכניס אותה אצל מי שמוצא, מהו אם תקח אמרי, אם יהא לכם זכות אתם מקבלים את תורתי שמלאכי השרת נתאוו לה, ולא נתתי אותה להם, מנין שנאמר מלאכי צבאות ידודון ידודון (תהלים ס"ח, י"ג) (דברים רבה פרשה ז', ט').

ובאור הדברים על פי משל לגדול אחד שהיה רב ומורה בעיר גדולה כמה שנים ולעת זקנותו רצה לבקש לו מנוח, לבלתי יטרד עוד בעסקי ההמון הגדול הזה ובמשפטיהם הרבים הכבדים ממנו, ועלה בדעתו לכתוב לעיר קטנה הסמוכה אליו שיקבלוהו עליהם למורה, כי שם ישב מרגוע בהיות אנשים בה מעט, וקרא לראשי עירו וישאל אותם לחוות דעתם אם הם מסכימים עמו על הדבר הזה, ויאמרו לו רבינו כטוב לפניך עשה, ויכתוב אל ראשי העיר ההוא לאמר אם תאבו קבלוני נא אצלכם למורה, והם נאספו יחד ויאמרו טוב הדבר, ויבחרו מהם אנשים ויקחו עגלות וישלחו לשם לשאת אותו ואת ביתו, ויהי כבוא העגלות ויתקבצו גדולי העיר ולא נתנו אותו לנסוע מעמהם, ויאמר אליהם הלא שאלתי את פיכם תחלה והסכימה דעתכם על הדבר, ועתה מה לכם להתנגד, ויאמרו אליו רבינו חלילה לנו מעשות כדבר הזה, הנה העגלות לפניך קום ולך כאות נפשך, ויהי הבעלי העגלה אוסרים מרכבתו והם באים והכו אותם הכה ופצוע וינתקו המוסרות לאמר את רבינו הגדול אתם באים לקחת מאתנו, שוא לכם שוא וילכו הבעלי העגלה לבית הרב ויספרו לו את אשר עשו להם אנשי העיר, וישלח ויקרא אותם אליו ויאמר אליהם הלא תגידו מה לכם להתעבר עם האנשים האלה הלא הם בתם לבבם ובנקיון כפם באו הנה אחרי כי השלמתם לעצתי, ויאמרו לו רבינו אבל עליך לדעת כי בכוונה עשינו כן למען הפק טובתך לאמר הנה אתה כתבת אל אנשי עירם שיקבלו אותך אצליהם, ומי יודע מה הם אומרים ללבבם אולי הם דומים כי גדולי עירנו שאטו בך לגרש אותך מעמנו על ידי איזה סבה ועל ידי כן תהיה נקלה בעיניהם לאמר מי זה הוא הבא לגור ולשפוט שפוט, על כן יעצנו לעשות כה למען יראו הם כמה נכבדת בעינינו וכמה יקרת עד שלא נתרצה לתתך הלוך מעמנו כי אם בקושי גדול, וידעו מעתה כמה להזהר בכבודך שכל עיקר מה ששלחנו אותך מפה הוא מסבת חפצנו למלא רצון רבינו להרגיעו מרובי העסקים המזדמנים בעיר רבת עם.

הנמשל כי התורה הקדושה עת עלה ברצונו יתברך לתתה למטה בארץ ולזכות בני האדם מורכבי החומר והצורה, הנה המלאכים גם כי ידעו כי התורה היא אך בעבור ישראל עם כל זה התאמצו לחמוד יפיה בלבם ואמרו תנה הודך על השמים, לכוונה גדולה כי חשו המלאכים (היודעים יקרת התורה וחין ערכה יותר מבני אדם השפלים) פן אחרי שיקבלוה תהיה אצלם כמו גר בארץ, לאמר אם היתה חשובה מדוע נתנוה העליונים לרדת מטה. (ומה גם כל הנפלאות הגדולות שעשה יתברך עמהם במצרים ועל הים, שהיו כלם על תנאי שיעבדו אלהים על ההר הזה ושיקבלו תורתו ואם שיש בה סגולת הטוב לא היה מהצורך להרהיב כל כך נפש המקבלה כי מי פתי שלא יאבה בסגולת מלכים). על כן עשו בכוונה בעלות משה למרום לקבל התורה בקשו לפגוע בו וחזקו דברים עליו, לאמר תנה הודך על השמים מה אנוש כו', למען ידעו ישראל כמה היא חמודה בעליונים בלתי למען זכות אותם נתנה למטה, ועל ידי כן ידעו להזהר בכבודה והדרה. וזהו דברי המדרש בני לא תהא תורתי עליכם כאדם שיש לו בת בוגרת כו', שמלאכי השרת נתאוו לה כו'. וזהו גם כן ביאור הכתוב המובא במדרש בנושא דרושנו עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות באדם כלומר לקוח מה ששייך ומוכן לבני אדם היה מהצורך למשה להתאבק עם המלאכים לקחתה בצדיה ושביה וכמדובר: