לא יהיה לך אלהים אחרים על פני,¹וחוץ לדרכנו נראה לבאר על דרך מאמר (שבת נ"ה א') אין מיתה בלא חטא ואין יסורים בלא עון ואם כן מי אשר לו גם חטאים גם עונות הוא עצמו ימות בעבור החטאים והעונות נשארים אל בניו לסבול יסורים המגיעים על העונות וזהו אבותינו חטאו ואינם ואנחנו עונותיהם סבלנו. וימים רבים אחרי כתבי זאת הגיה לידי ספר לקוטי תורה מהאר"י הקדוש ז"ל ומצאתי זאת בלקוטי דניאל והוסיף לבאר בזה מאמר (דניאל ט') כי בחטאינו ובעונות אבותינו כו' רצה לומר בחטאים אשר חטאנו אנחנו ובעונות אשר עשו אבותינו והחטאים של האבות לא הזכיר וכן בנינו יסבלו עונותינו וחטאים שלהם. ובזה יתורץ מאמר לא יומתו אבות על בנים כו' איש בחטאו יומתו היינו השוגג יסבול בעצמו אך המזיד יסבלו גם הבנים:גם מאמר (תהלים ע"ט) אל תזכור לנו עונות ראשונים מהר יקדמונו רחמיך כי דלונו מאד. למשל אחד חייב לחבירו ת' אדומים וזה תובע אותו הקרן עם הרוחים התחיל להתנצל אדוני יודע כי אין בידי לשלם בפעם אחת הקרן והרוחים אשלם מעט מעט סלע בכל שבוע, הנה תשלומין כאלה אינם תשלומין כי הרוחים יעלו בכל שבוע יותר ממה שנותן בכל שבוע ולא יהיה סוף לדבר. כן אדם העומד באמצע ימיו ורוצה לעשות תשובה לפרוע חובותיו ולפרוע כל החוב בפעם אחת אי אפשר רק מעט מעט להתענות מספר התעניות הקצובים וכדומה מן הסיגופים, ובזה הלואי שיגיע לפרעון הרוחים כי האדם חוטא בתמידות והקרן והרוחים בעמדם יעמדו, וזהו שאנו מבקשים אל תזכר לנו עונות ראשונים לא תדרוש מאתנו לשלם לך השטר חוב והרוחים רק מהר יקדמונו רחמיך לוותר הרוחים, והיינו שתתן לנו לב טהור מעתה שלא יצמחו עוד רוחים בכל יום כתפלת יהי רצון שלא אחטא עוד כי דלונו מאד ואין לנו לשלם הכל ביחד. והנה כבר בארנו מאמר (איוב ל"ד) כי פועל אדם ישלם לו וכאורח איש ימציאנו (עיין אהל יעקב ויקרא על מאמר אם הכהן המשיח) כי יש הולך דרך והוא תועה בשדה עוקם את עצמו וסר מן הדרך הישר איש זה לא קלקל לאחרים מאומה כי אם לעצמו. אמנם בהזדמן ענין זה אל סוחר גדול הנוסע עם עשרים עגלות טעונות משא לעיפה כאשר הוא יעקם דרכו ויסע ערך פרסה אחת כבר פעל בזה אשר גם אחרים יתעו גם כן בתהו לא דרך כי יראו לפניהם דרך כבושה הנעשה על ידי הסוחר הנ"ל והסוחר הזה קלקל לעצמו וקלקל לאחרים גם כן. וזהו כי פועל אדם ישולם לו היינו מה שיעשה האדם ההמוני. וכאורח איש היינו כאשר יחטא אדם גדול המתואר איש הוא יעשה אורח ברגליו ודרך כבושה לרבים שגגת תלמוד עולה זדגון וזהו וכאורח איע ימציאנו, ומעתה הנה רשע בן רשע ראוי הוא להקל בענשו ולהחמיר בעונש אביו כי עשה דרך כבושה לבנו וגורם הבן אל האב להכביד עליו את הדין. וזהו חטאנו עם אבותינו (ופירוש מלת עם כמו ממרים הייתם עם ה') גם העוינו הרשענו כי העבירות אשר בין אדם למקום כל חטא הוא בחשבון אחד אבל בחטאים אשר בין אדם לחבירו כמו גניבה גזילה יש בחטא הגניבה שני חטאים. א' בין אדם למקום כי הקב"ה הזהיר לא תגנוב לא תגזול, ב' מה שחטא לחבירו וזהו חטאנו עם אבותינו שהגדלנו העונש על אבותינו כי הרשע סיבב להביא עונש על אביו על ידי מעשים רעים אשר עשה הוא והוא חוטא נגד אביו, גם העווינו הרשענו בין אדם למקום. וזהו מאמר (ישעיה ס"ה) עונותיכם ועוונות אבותיכם יחדיו אמר ה' אשר קטרו על ההרים ועל הגבעות חרפוני ומדותי פעולתם ראשונה אל חיקם, רוצה לומר כי הרעות אשר עשו הם בעצמם ימדוד להם פעולתם ראשונה ואחר כך יעשה חשבון גם עם האבות הגורמים חטא בניהם עד כי נחשב להם כאלו חטאו כפלים. המורם מדברינו כי האב חייב יותר מן הבן כי הבן כמעט מוכרח מטבעו רק עם כל זאת מעונש לא יפטור את עצמו ועונש זה גרם לו אביו והדבר נראה כאלו הוא נענש בעד אביו, למשל אחד היה בעל תאווה לץ היין הומה שכר והרגיל את בנו בכל מדותיו ויגדל הנער והגיע אליו כל מחלה וכל מכה כי היה מתגולל בקיאו ברחובות קריה וכאשר התעורר משנתו בכה ואמר אוי לי על שברי אבי היה בעוכרי הוא הכפישני באפר כן הרשע הזה אם נענש על חטאו נראה כאלו נענש על חטא אביו, וזהו שנאמר כאן כשאוחזין מעשה אבותיהם בידיהם אז פוקד עון אבות על בנים שכל עונשם הוא בעד האבות. ילקוט: אחרים שמאחרים את הטובה מלבא בעולם.

footnotes: ¹ לא תשתחוה להם כו' פוקד עון אבות כו' על שלשים כו'. ובגמרא (ברכות ז') כתיב פוקד עון אבות על בנים וכתיב ובנים לא יומתו על אבות כאן כשאוחזין מעשה אבותיהם בידיהם כו'. והדבר צריך טעם וכי בעבור כן יגיע להם עונש כפול הלא ראוי להקל גם עונש חטא עצמם כי הורגלו מאבותיהם וכמו שכתב השל"ה ז"ל על מאמר וזכרתי את בריתי יעקוב שהוא באמצע התוכחה כי גם זה בין התוכחות כי אין מענישים כל כך רשע הנולד מגזע מכוערת כמו שמענישים את הנולד מגזע ישרה בבית גדולים וטובים. אבל נקדים לבאר תחלה מאמר (איכה ה') אבותינו חטאו ואינם ואנחנו עונותיהם סבלנו

עיין בחלק הראשון (ב', ב') כי שם ביארנוהו על נכון: