Ohel Ya'akov on Torah, Yitro
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך כו'.
הנראה בבאור המאמר בהקדים דברי הנביא הכזה יהיה צום אבחרהו יום ענות אדם נפשו כו', הלא פרס לרעב לחמך ועניים מרודים תביא בית (ישעיה נ"ח, ה'-ו'). ובמדרש: ועניים מרודים אלו בעלי בתים שירדו מכבודם ומנכסיהם. מי גרם להם שיהיו עניים, על ידי שלא פשטו ידיהם לעניים ועל ידי שלא עשו רצון אביהם שבשמים (ויקרא רבה פרשה ל"ד, י"ג). הנה מה מאד ראוי לשום לב בזה א'. מה ראה הנביא ע"ה ומה הגיע אליו להיות מונה והולך כל כך תוארי האביונים למחלקותיהם ולכלם בשם יקרא, ומדוע לא אמר בדרך כלל אם רעב אחיך האכילהו, ואם צמא השקהו, וכי תראה ערום תכסהו, וזה יכלול העניים המרודים והבלתי מרודים. וביותר יש להתעורר בזה שסיימו ז"ל מי גרם להם שיהיו עניים כו', שאין זה כלל מענין המאמר לחקור פה בסיבת עניים ומרודים, הלא הענין כלו מדבר בצדקה ואדרבה בכדי להרהיב עוז בנפש האדם שיחרד על קיומה היה מהנכון לדבר בענין הצדקה ממעלת העניים וחביבותם בעיני ה' יתברך ולא בגנותם, והם ז"ל חקרו פה מי גרם להם כו', על ידי שלא פשטו ידיהם לעניים כו', אתמהא!
אמנם אחרי ההשקפה הנאותה הנה כוונה עמוקה לרז"ל בזה והוא בהזכיר עוד דבריהם ז"ל בסמוך אז יבקע כשחר אורך, וארוכתך מהרה תצמח, אמר ר' ירמיה בן אלעזר אפילו אותה שכתוב בה והארכת ימים מהרה תצמח (שם שם, ט"ו). והמאמר פלאי ואין מהצורך להעיר בו.
אמנם הבנת הענין הוא כי ידוע שהאדם צריך למוסר ותוכחה להוכיח אותו על פניו, והנה בקבלת התוכחה יחלק העם לחצי, יש שלא יתן לבו לקחת מוסר בלתי מן המצר אם יפגענו בעונש ויסורים כענין שנאמר במנשה וכהצר לו חלה את פני ה' אלהיו ויכנע מאד כו' (דברי הימים ב' ל"ג, י"ב), ויש שיקבל מוסר לעצמו על ידי התבוננותו בעונשי אחרים העושים כמעשהו כמו שזכר החסיד ז"ל בחובת הלבבות וזה לשונו (שער התשובה פ"ו) והג' כשהוא רואה נסיון הבורא וחוזק עונשו למי שהלך בדרך לצאת מעבודתו יוסר בו וישוב אל ה' וכענין מה שכתוב לץ תכה ופתי יערים (משלי י"ט, כ"ה). ובאמת זאת היתה עצת החכם ע"ה ביום טובה היה בטוב וביום רעה ראה כו' (קהלת ז', י"ד), כלומר כי הוא מלמד את האדם דעת, כי גם בהיותו בחסנו ויקרו ובטוב שלותו יש לו לפקוח עיניו לראות ברעה המוצאת את הזולת ולקבל המוסר על ידו, ולא יצטרך להתייסר בעצמו, וזהו גם כן מה שכתוב טוב ללכת אל בית אבל מלכת אל בית המשתה והחי יתן אל לבו (שם שם, ב'). ואולי זהו הרצון במאמר המשורר ע"ה אשרי משכיל אל דל ביום רעה כו' (תהלים מ"א, ב'), כלומר שמשכיל את נפשו בקבלת המוסר עם ראותו מכאובי הדלים והתבוננותו בעניים ומרודם. וזהו שאמר ה' ישמרהו ויחייהו ואושר בארץ כו', כלומר לא תאונה אליו כל מקרה ופגע למען החרידו ולהעיר אותו אל המוסר כי יקח מוסר על ידי עונש זולתו, וזהו שסיים ה' יסעדנו על ערש דוי כו'. (ולא אמר דויו לכינוי על בעל המכאוב) כלומר על ערש דוי של מי שיהיה, כי גם על ידי הזולת יתפעל בנפשו והיה ה' למסעד לו, וזהו כל משכבו הפכת בחליו כלומר בחליו של איש אחר.
והנה הנביא ישעיה ע"ה מצא עוד דרך ישר לפני איש היותר מוכשר והיותר מוצלח לפעול בלבו היראה והתוכחה והוא להביא אל ביתו עניים מרודים שירדו מכבודם על לא שמרם מצות ה' כראוי, שמדרכם לספר תמיד ולהצדיק דין שמים ולהתוודות על דרכיהם ומעלליהם הרעים שנהגו בהם בזמן הצלחתם, כמו שהתודה אדוני בזק ויאמר אדוני בזק שבעים מלכים בהונות ידיהם ורגליהם מקוצצים היו מלקטים תחת שלחני כאשר עשיתי כן שילם לי אלוקים (שופטים א', ז'), ומעתה המשך המאמר כך הוא כי מתחלה בא להקטין ענוי נפשם בצום ותענית, ואמר הכזה יהיה צום אבחרהו יום ענות אדם נפשו כו', ונתן עצה היותר מועלת ומסוגלת ואמר הלא פרס לרעב לחמך, ועניים מרודים תביא בית כו', לומר כי על ידיהם יבוא האדם אל המוסר ויראת ה' על נקלה יותר מע"י ענוי הצום והתענית, וזהו שביארו ז"ל ועניים מרודים אלו בעלי בתים שירדו מכבודם ומנכסיהם, מי גרם להם שיהיו עניים על ידי שלא פשטו ידיהם לעניים כו', כלומר כל זה יתברר לו על ידי התמדתם בספורי עשרם וגדולתם שהיה להם בימים מקדם והפלגת ירידתם עתה על ידי עונותיהם הרבים.¹ ויקנה בשעה קלה (על ידי החרטות והוידויים ששומע מפיהם). אותה הפעולה שקנו הם בימים ארוכים. וזהו שסיים אז יבקע כשחר אורך, וארוכתך מהרה תצמח, ובא מדרשם אפילו אותה שכתוב בה אריכות ימים מהרה תצמח, כלומר מה שחקרו הם באריכות ימיהם יתגלה לך מהרה גם בילדותך:
footnotes: ¹ וזהו שכוון המשורר ע"ה במאמר הנ"ל אשרי משכיל אל דל ביום רעה כו', רוצה לומר הוא משכיל ומתבונן בפגיעת ומקרי הדלים על מה ולמה הם באים (כענין הכתוב על מה עשה ה' ככה כו' מה חרי האף כו' (דברים כ"ט, כ"ב), וזהו אשרי משכיל אל דל כלומר משכיל בסבות המקרים שאירעו את הדל כי על ידי זה יעשה חשבון עם נפשו פן יש גם בו שורש פורה ומסבב מקרים כאלה וישוב אל אלהיו ויתודה את חטאתו, וזהו ה' ישמרהו ויחייהו כו' וכנ"ל בפנים:
ועל דרך זה עצמו יהיה הדבר בענין כבוד אב ואם כי כבר זכרנו שכבוד אב ואם הוא יתד גדול ונאמן שכל עיקר שלימות האנושי תלוי בו, כי בהיות האב יקר ונכבד בעיני בנו יאבה ויאמין לכל מה שיורנו מהאמונות הנכוחות והדעות המקובלות וכמו שכתוב שאל אביך ויגדך כו', ועל דרך כלל כל דרכי התורה והאמונה מכונים בשם ירושה כמאמר תורה צוה לנו משה מורשה, והוא לכוונה גדולה, כי הנה ידוע שאינו דומה עשיר שנתעשר זה ימים לא כבירים לעשיר מתולדתו שזה יש לו כלים ותכשיטים הרבה מאד מחמת אריכות זמן אסיפת ממונו וכל עוד שיתארך זמנו יתרבה עשרו וסגולתו, מה שאין כן השני, אולם היורש רכוש גדול מאביו וישיג בילדותו מה שאסף אביו בכל ימיו מילדותו עד זקנתו, הנה אריכות ימי מורישו המה המזכים אותו למצוא כל הון יקר בכמעט קטן. וכדבר הזה מצאנו גם כן בתכלית ואושר האמתי כי הבא בימים באין ספק הוא יותר שלם בחכמה מהעלם הרך וכמו שאמר אליהוא בן ברכאל אמרתי ימים ידברו ורב שנים יודיעו חכמה (איוב ל"ב, ז'). ועל כן האדם אשר יארכו לו הימים ובכל יום יוסיף חכמה וירבה דעת הנה אחר כך יבוא בנו ולבו יקבץ דעת כל מה שקנה אביו בימים הרבים ויקויים בו מליצת המשורר נער הייתי גם זקנתי (תהלים ל"ז, כ"ה) כלומר גם בנערותו יקרא זקן על קנין החכמה והמדע שהשיג מאת אביו שהוסיף בה עד עת זקנותו.
וזהו שהסמיך הכתוב אריכות ימים אצל כבוד אב ואמר כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך, לומר כי כשיכבד הבן את אביו ויחבב את דבריו ויקבל ממנו מה שיורנו מן המושכלות שעמד עליהם עד זקנה ושיבה יהיו ימיו ארוכים. ויהיה ענין למען יאריכון ימיך על דרך שביארו ז"ל וכל ימי הזקנים אשר האריכו ימים אחרי יהושע (יהושע כ"ד, ל"א) ימים האריכו שנים לא האריכו (שבת ק"ה, ב'), ולשון רש"י ז"ל: ימים האריכו שבלו ימיהם בטוב דחשוב אריכות ימים כו', וכאמרם בגמרא כי מיפטרי רבנן מהדדי בפומבדיתא אמרי הכי מחיה חיים יתן לך חיים ארוכים וטובים ומתוקנים (יומא ע"א, א'). וכל זה אינו מדבר מאריכות זמן החיים בלתי מהצלחת וסגולת הימים ורכוש הקנינים שהוא קובץ בהם כי כבר ידוע שלפעמים יהיו הימים ארוכים וקצרים ולפעמים קצרים וארוכים. וזהו אורך ימים בימינה (משלי ג', ט"ז) ממש כשדה קטנה ותבואותיה מרובים משל גדולה וזהו למען יאריכון ימיך כלומר בפעולתם, וזהו ההבדל בין מאמר זה לבין למען ירבו ימיכם כי שם משמעו כפשוטו ומוסב על משך הזמן, והבן: