בִגְלָאִי מי העיר ממזרח, מן אייתי בגלאי ממדנחא, העירותי מצפון, אייתי בגלאי, כתב המתרגמן: נ"ל שכלם לשון מהירות עכ"ל ולי נראה שאין הדבר כן, אך ענינם בגלוי ובפרסום, ובלשון סורי עִין בַגלֵא בגלוי ולעין כל.

בְטַן שורו עבר ולא יגעיל, תוריה מבטין, ובמדרש איכה, והיא בטנא תרתין, ענינו הרה משני ולדות, בָטנָא בסורי הרה, והמתרגמן פירש לשון הולדה, ואין זה מדוייק, והאמת כי השרש הזה משמש בלשון סורי גם על ההריון וגם על הלידה.

בְלַע כי יבין ואין מענה, דידע גיר ולא בליע, השרש הזה יורה בל' סורי (מלבד ענין בליעה הידוע) גם על קבלת המכות, כמו בתלמוד: קולפי טבי בלעי מאבימי, ופירוש התרגום הזה כך הוא: בדברים לא יוסר עבד, כי יבין מה שאומרים לו, אבל לא יקבל מהן מוסר, ולא ירגיש בהן כלל; והמתרגם מפרש ואין מענה מלשון עד מתי מאנת לענות מפני, ומלת גיר עיין פירושה למטה במקומה.

בְנַם בדניאל בנס וקצף שגיא, והבי"ת שרשית לדעת מנחם בן סרוק, ובעל המתרגמן מסייעו מתרגום קצף בגתן ותרש, בנסו וקצפו, וכן מצאתי ופנים נזעמים לשון סתר, מתורגם אפי כניסתא, בכ"ף, ואין ספק אצלי שהוא טעות, וצ"ל בְנִיסָתָא. וכן יחד עלי יתמלאון, כחדא עלי בְנָסָא מתמלאין, וכן בתרגום המיוחס ליונתן, ויקצוף פרעה על שני סריסיו, ובנס פרעה, והנם זועפים, והא אנון בניסין, ובחומש גדול שניהם נדפסו בכ"ף, ואינו אלא טעות.

בְצָא חופש כל חדרי בטן, בציא כלהון גוויה דכרסא, וכבוד מלכים חקור דבר, ויקרא דמלכי מן דבאצי מלתא; שרש בצא ידוע בלשון סורי כמו חקר וחפש בעברי, ותמצאהו בבן סירא (ו' כ"ט) ונ"ל כי מה שמצאנו בתרגום וכמטמונים תחפשנה, והיך סימתא תציציה, טעות הוא, ומשפטו תִבְצְיִהּ. ואת השרש הזה אדם לא זכר. אק"כ מצאתי לבעל המתרגמן שכתב כדברי בערך צַץ, וכתב עיין בשרש בַץ, ושורש זה לא נמצא בספרו, אולי המדפיסים השמיטוהו, אע"פ שהוגה על יד המחבר.