מָא המלה הזאת כשאחריה פעל הקשור עמה באות דל"ת, ענינה בל' סורי כַּאֲשֶר, ונ"ל כי כן ראוי לגרוס בתרגום משלי, ככלות בשרך ושארך, מא דיגמר בישרד וגושמך, ובספרים עד מה, ואין לו ענין, וכן ונמצא ישלם שבעתים, ומא דמשתכח פרע חד בשבעה, ובספרים וּמָן, ואיננו נכון. וכן מהשפילך לפני נדיב אשר ראו עיניך, מא דחזיין עיניך, כלומר תכף ומיד כאשר עיניך תראינה אותו, ישפילוך ויורידוך ממקומך לחלוק לו כבוד. ובספרים מָן, ואין לו ענין. ודע כי המלה הזאת (ובנותיה לְמָא דִילְמָא כְמָא) נמצאת בדניאל בה"א, כי דניאל היה מורגל בכתיבה העברית, שיש בה ה"א נחה, אבל בסורי אין הה"א נחה, ואם תכתוב מה בה"א, תהיה הקריאה מָהּ במפיק, לפיכך כותבים תמיד מָא באל"ף. ובתרגומים הנסחאות מתחלפות הרבה, אין אחת מהן שומרת משפט קבוע, רק פעמים באל"ף, פעמים בה"א. ונראה ליכי אחרי שכבר נתקבלו בתרגום אלפ"ין הרבה על דרך ל' סורי, שבדניאל נמצא ה"א במקומן, כגון תלתא, ארבעא, ושאר המספרים, וכן במקור למללא, לחבלא, וזולתם הרבה, וכן כל דילמא בתרגום באל"ף, ובעזרא הוא בה"א, די למה להוא קצף על מלכות מלכא ובנוהי (ומלבד זה כל ה"א הבנין שבדניאל ועזרא, תתחלף תמיד בתרגומים באל"ף), ראוי לכל אשר לא יחפוץ להיות פוסח על שתי הסעפים, שיכתוב תמיד מא למא כמא באל"ף.

מַיַק ידוע בל' סורי, ענינו לָעַג ומזה כל לץ תרגומו מְמַיְקָנָא, וכן הוא בל' סורי, ובספרינו המ"ם השנית נקודה חירק, והוא טעות, והמתרגמן עשה ממנו שרש ממק, ולא היה ולא נברא. ודע כי מן הענין הזה הוא מה שנמצא בתהלים, ימיקו וידברו ברע עושק, כלומר ילעיגו, וכן תרגם רמב"מן (ויח המנען) וכן תרגם המתרגם הקדמוני סומכוס (Symmacus), ואחריו היערונימוס בתרגומו המיוחד לו, וכן פירש המלה הזאת (ימיקו) החכם ( (Gesenius באוצר השרשים שלו, שרש מַיֵק.

מְכַר ומה' אשה משכלת, ומן אלהא מתמכרא אתתא לגברא, והמתרגמן נסתפק שמא טעות הוא, והוא לא ידע כי כן בסורי מְכַר ענינו נתינת אשה לאיש, וקוראים לארום מָכוּרָא, ולאירוסין מכוּיָא. ומזה כלי חמס מכרותיהם, מה שאמרו לשכם ונתנו את בנותינו לכם, לא היה אלא כלי ותחבולה של חמס.

מַן מָן, מָנָא, מָאן, מָאנָא, צדקו דברי המתרגמן כי תרגומו של מִי הוא מַן בלא אל"ף, ושאמנם מְאן, מָאנָא באל"ף, אינו אלא לשון כלי, וכן הוא בל' סורי. אך עוד אחרת היה לו להוסיף, ורבה היא, והוא כי תרגום של מִי הוא מַן בפתח, ותרגום של מָה הוא מָן או מָנָא בקמ"ץ, וזה ידוע הרבה בסורי, ומזה פירש החכם (Ludovicus de Dieu) ויאמרו איש אל אחיו מָן הוא, כי לא ידעו מה הוא, מָן הוא מַה הוא. הן אמת כי אין מָן ומָנָא מצוים הרבה בתרגום, אבל נמצאים לפעמים, כמו ומדת ימי מה היא, מָנָא אנון, לא ידעו במה יכשלו, לא ידעין בְמָנָא מתתקלין, כי לאתדע מה ילד יום, דלא ידעת מָנָא יליד יומא, וכלם משובשים בספרים.

מַרָחָא בל' סורי עז פנים (audax, impudcns), ונמצא בתרגום משלי, זד יהיר לץ שמו, ממיקנא מַרָחָא זידנא שמיה, והמלות הפוכות, וצ"ל זידנא מרחא ממיקנא שמיה. וכן מדרכיו ישבע סוג לב, מן אורחתיה נסבע מַן דְמַרַח לביה, ובל' סורי יש ממנו פעל, אַמרַח (audere).

מַרְטוּט מעדה בגד ביום קרה, דשקיל מרטוטא מן חבריה, קח בגדו כי ערב זר, מתנסיב מרטוטיה, המתרגמן פירש לשון סמרטוטין, והוא שבוש עצום, אבל היא מלה ידועה בסורי, ענינה בגד; וכסה חמס על לבושו, תרגום סורי ועַולָא בּמַרטוּטֵהּ לָא נכַסֵא.