טִבָא ומוציא דבה, ומפיק טיבא, וכבר הזכרתי באוהב גר כי ויבא יוסף את דבתם רעה, בתרגומים המדוייקים ית טיבהון בישא, ועתה אוסיף כי היא מלה ידועה בסורי, ושרשה טבב, ומזה אצלם אֶתטַבַב עשה לו שם, טַבֵּב פירסם והודיע לכל, טבִיב מפורסם, ומזה בלשון חכמים ואודיע טיבך בעולם.

טכס המתרגמן פירש לשון קשוט ותכשיט, והאמת שהלשון נגזר ממלה יונית (taxis) שענינה סדר ומערכה (ומזה אצלנו טכסיסי מלכות) ומזה בל' סורי פעל טַכֵס על הסדור הטוב וההכנה וההנהגה הישרה, ואומרים מטַכסַי למי שמכלכל דבריו במשפט, ותאר הפעל מטַכסָאִית בסדר הגון, ובדרך השאלה אומרים טָכסָא על קצת התכשיטים.

טִימֵי המתרגמן פירש מעות, והערוך דמים, ואינו כן, אבל היא מלה יונית, ומצויה מאד גם בסורי, וענינה מחיר וערך, וכן בדברי רז"ל מרגניתא דלית לה טימי, שאין לה ערך.

טְעָא ידוע בל' סורי, בענין שכחה, ותמצאהו בבן סירא (ג' י"ב ול"ט כ"ח), ומזה בתרגום, ואת ברית אלהיה שכחה, טְעַת, וכן ישתה וישכח רישו, ונשתון ונטעון מסכינותהון, וכן ואל תטוש תורת אמך, ולא תטעי; וגם השרש הזה לא הביאו המתרגמן להוראה זאת.

טרף שרש זה ידועה הוראתו בארמי, ותחלת הנחתו על הנדנוד והחבטה, כאמרם טרפה בכותל, ומזה בל' סורי מַטרוִפִיתָא ענינו הרף עין (batter d'ochio) וכן בלשון ערבי טַרְפַת עַיְנִין, ומזה בתרגום אף היא כחתף תארוב, וְהֵיךְ מַטְרַף עַיְנָא כֳּמְנָא (וקרוב לזה פירש רש"י כחתף פתאום), והמתרגמן לא הביאו, ומלת כמנא משובשת בספרים.