יְעָא ידוע בסורי, נגזר מן יָצָא, כמו ארעא מן ארץ, ומזה בתרגום והנה פרח מטה אהרן לבית לוי, והא יעא, וכבר כתבתי מזה באוהב גר, והמתרגמן הביאו בשרש נע, והוא טעות. ודע כי מן השרש הזה ומן הענין הזה הוא מה שנמצא בתרגום כתובים ויפיח כזבים לא ימלט (משלי י״ט:ה׳) וּדְמַוְועֵי כדבותא לא נתמליט, ושני הוו"ין שבמלת ודמוועי, והפתח שתחת המ"ם, כל זה על דרך לשון סורי, והיה משפטו וּדְמועֵי בחולם, אלא שהסוריים מבטאים החולם אַו, כמו שביארתי למעלה. ומזה תמצא למאחרים על היין, להלין דמווחרין על חמרא, מַוְחֲרִין על דרך ל' סורי, במקור מוֹחֲרִין, ועוד אחרים תמצא בתרגום כתובים, בשני וו"ין במקום ו"ו חולם, על דרך קריאת הסוריים. ומשרש יעא מצאתי עוד בתרגום יום ליום יביע אומר, יומא ליומא מוסיף וּמַבְעֵי מימרא, אין ספק שהוא טעות, ומשפטו וּמַוְועֵי, ובדפוס רע"ו מצאתי וּמוֹעִי. וכן פי לדיק ינוב חכמה, פומיה דצדיקא מודעיה חכמה, אין ספק שהוא שבוש, ומשפטו מַוְועֵי.

יְצַף ידוע בתרגום ובסורי, ענינו דאג, כמו אדאג מחטאתי אתיצף מן חטאי, ובבן סירא (י"ח כ') גבַר חַכִימָא נִאצַף לְהָלֵין כֻלהֵין. ודע כי אות האל"ף שבמלת נאצף במקום יו"ד היא עומדת, וזה שגור בסורי, כמו נארת (יירש) במקום נִירַת. ובבן סירא (ל' כ"ז, ל"א ב', ול"ו י"ט) מצצאי צֶפתָא בלא יו"ד על דרך דעת שנה עצה וחבריהם מבעלי פ"א יו"ד. אבל בפסוק בכל עצב יהיה מותר, בכל מאן דאצפא לך, נראה לי טעות, כי לא תתחלף היו"ד באל"ף רק כשהיא נחה, ואולי הנכון להגיה בכל מָא דְיוּצָפָא לָךְ.