אחרי בואי בחסד ה' פה פאדובה העיר המהוללה, ובא הנה לשרת בקדש להרביץ תורה עמי בישיבה אשר הוקמה בעיר הזאת בנדבת קהלות הקדש ובחמלת אדוננו הקיסר יר"ה, זה דודי וזה רעי כמה"חר הלל דע לאַ טאָררע מעיר טורין, והראיתי לו מלאכתי זאת, הגד הגיד לי כי המצא ימצא בעירו החומש דפוס בילוניא שנת רמ"ב אשר הזכרתי למעלה, ומאהבתו תורה ותושיה נדבה רוחו אותו להפיל תחנתו ותחנתי לפני קצת בחורי חמד חבריו ותלמידיו אשר בעיר ההיא, למען יעיינו בתרגום החומש ההוא ויבדקוהו בכל המקומות אשר ארשום לפניהם; ויאותו האנשים לעבוד העבודה הזאת, וזה פריה.

פרשת בראשית ועוף יעופף, בדפוס בולוניא יפרח (ביוד). בצלם אלהים, וכן בדמות אלהים, קרא ותרגום. לכם יהיה לאכלה, לכון יהון. אף כי אמר אלהים, בקושטא אמר. קניתי איש את ה', מן קדם ה'. מפרי האדמה מנחה, קרבנא, וכן ואל מנחתו, ובקרבניה. לקחת את דמי אחיך, וקבלת. כל הורג קין, כל קטוליא. ואיננו, וליתוהי ארי אמית יתיה ה'. וירא ה' כי רבה, וחזא. רק רע כל היום, כל יומא.

נח נפצה כל הארץ, אתבדרו בכל ארעא. ונשרפה, ונשרופינון. לראות את העיר, לאתפרעא על עובד קרתא.

לך לך ויחלק עליהם לילה, בליליא. אשר עבר, דעדא. וגם נתתי ממנה, אתן.

וירא אם נא מצאתי חן בעיניך, קדמך. ואל הבקר, ולבית תורי. עשו כלה ואם לא אדעה, אעביד עמהון גמירא אם תייבין ואם לא אתפרע יהשופט כל הארץ, דדין כל ארעא ברם יעבד דינא. ויאמר לוט אליהם אל נא אדני, ה'. כסות עינים, כסות דיקר. מי מלל לאברהם, מהימן דאמר לאברהם וקיים, ויטע אשל ניצבא, אלהים יראה לו השה, קדם ה' גלי אימרא, וירא והנה איל, והא דכירא.

חי שרה אל, באר המים עם בירא, לדבר אל לבי, בלבי, ואלכה לאדוני, לות רבוני, בא מבוא על במתוהי.

תולדות כאדרת ככלן, יודע ציד, נח שידכן (בדלת). ופרינו בארץ ויפשיננא, ונשלחך בשלום ונשלחנך, אורריך ארור ומברכיך ברוך, ליטוך ומבריכך, ובפרשת בלעם בריכך וליטוך, ברכני גם אני אף לי.

ויצא עם אשר תמצא, אתר.

וישלח וכן לא יעשה, לא כשר דיתעביד, יעשה את אחותנו, יעביד ית. נגלו אליו האלהים, אתגלי ליה ה'.

וישב כי ארדאל בני, לות. את עיניה אל יוסף, ביוסף, פתרונים פושרן חלמי. ענבים, הוו ענבין.

מקץ ופרעה חולם, חלם, וחמש, ויזרזון. ויצברו ויוצמן, חי פרעה, חיי, ויחרדו איש אל אחיו, באחיו. ושמעון איננו, לא הוה בא. העוד לכם אח, העוד כען. השלום אביכם, לאבוכון. ויתמהו האנשים איש אל רעהו, בחבריה. מצא את עון עבדיך, אשתכח חובא דעבדך.

ויחי הנה אביך חולה, מרע. כי ישית אביו, משוי. בעורף אויביך, יתברון, על צידון, עד, איש אשר כברכתו, גבר כברכתיה.

שמות המילדת וילדו, ילדן. היליכי קרא ותרגום. כי אין איש, אנש. אהיה אשר אהיה, אהי על מאן דאהי. נקרה עלינו, אתגלי. תכביד העבודה, תתקף. אין נגרע, מתמנע. למה תעשה כה. מתעבד.

וארא כבד לב פרעה, אתיקר. מעם פרעה דערוב, מלות.

בא כי רעה נגד פניכם, כנוסח יא"ר וסביוניטה. אשר אחר הריחים, די בבית ריחיא. ויקם פרעה לילה, בליליא. וכי יגור אתך גר, עמכון.

בשלח לא ימיש, לא עדי וגו' ואף לא וגו'. רמה בים (בשני המקומות) רמא, ומבחר שלישיו, ושפר. מי כמכה נאדר, לית אלא את אדיר. מכון לשבתך, אתר לבית שכינתך, ימלוך לעולם ועד, מלכותיה לעלם וגו'. כי שמע את תלונותיכם, שמיען קדמוהי יתי.

יתרו אחר שלוחיה, דפטרה. ממלכת כהנים, מלכין כהנין. ואל ידבר עמנו אלהים, יתמלל עמנא מן קדם ה', כי חרבך, דלא.

משפטים או אל המזוזה, דלות. את העני עמך, לעניא דעמך. ונקי וצדיק ודנפק זכאי, והמותי, ואשגש.

תרומה מעשה רוקם, עובד ציור.

תצוה לא יקרע, דלא.

כי תשא יהיה זה לי, קדמי. ממלח טהור קדש, לקדשא. ואמלא אותו רוח אלהים, רוח מן קדם ה'. על הרעה לעמך, דמללתא. על הרעה אשר דבר, דמליל. מלאו ידכם היום, כנוסח סביוניטא. וקראתי בשם ה', ויקרא בשם ה', דה'. מקנך תזכר, תקדש דכרין.

ויקהל ואכנש. על הנשים, עם.

פקודי ויכתבו עליו מכתב פתוחי חותם, וכתבו עלוה. כתב מפרש קדש דה' (בדל"ת, לא בלמ"ד).

ויקרא אל מקום הדשן, באתיר דמוקרין (ברי"ש). מרחשת, רדתא (רי"ש ודל"ת). אל הכהן אל המזבח, לכהנא למדבחא. ישפוך, קרא ותרגום. או עשק, קרא ותרגום.

שמיני אל אהרן, עם. איננו מפריס, לא יפריס, לא הפריסה, שלשתם לא סדיקא. ואת הנץ, ונצא. ואת התנשמת, ובוותא.

כי תזריע וטמא טמא יקרא, ולא תסתאבון לא תסתאבון (השני בלא ו"ו).

אחרי מות את כל עונותם, חוביהון. ומזרעך, קרא ותרגום. ונכרתו הנפשות העושות, וישתצין נפשתא דיעבדן.

קדשים ואל הידעונים, וזכורו. את אשה דוה, ית אתא טומאה.

אמור או תבלול בעינו, בעינוהי. כנעוריה כרביותה. כי בסכת הושבתי, ענני (אפס כי אין התרגום מנוקיד בדפוס בולוניא, ואין הכרע אם הנו"ן האחרונה בחירק או בצירי). כל השומעים, דשמעו.

בהר סיני כשכיר שנה בשנה, שנא בשנא.

בחקותי חמשה מאה, למאה. תקומה, קרא ותרגום. אשר מעלו בי, דשקרו במימרי. זרע חומר, בית זרע.

במדבר איש למשפחותיו. לזרעיתיה.

נשא תהיה כל עבודת, יהי. ואיש את קדשיו, קדשוהי. וקנא את אשתו, הראשון ויקני, והשני וקני. למרים, ללוט. ברכת כהנים אין בה תרגום. ויהי המקריב, דקריב.

בהעלותך לתור להם, לאתקנא. או דכו, ודצבי. הרגני נא הרוג, מקטל. סביבות האהל, סחור סחור. אליו אתודע, להון. בכל ביתי נאמן הוא, בכל עמי בית ישראל (זה נוסח פרטי, לא מצאתיו בספר אחר, ונכון הוא).

שלח לך נראה אתה ה', שכינת יקרך ה'. יגדל נא כח ה', קדמך ה'. וזרעו יורישנה, יתרכונה. כי דבר ה' בזה, ארי על פתגמא.

קרח ושימו עליהן קטרת, ושוו עליהון קטרת (נראה שאין בו בוסמין, ואם הדבר כן, הוא כנסח הרמ"בן, וכבר ראינו החומש הזה מסייע להרמ"בן בפרשת שמות). האיש אחד יחטא, הגברא. ופצתה האדמה, ותפתח. רקועי פחים, טסין רדידין. והנה פרח, והא יעא. אני חלקך, מתנן דיהבית לך.

חקת ולמה הבאתם, איתיתון. וימאן אדום נתון, למשבק. והביט אל נחש, בחויא.

בלק כי מאן ה' לתתי, ארי רעוא מן קדם ה' דלא למשבקי, ותלחץ אל הקיר, ואדחקת לכתלא (וכן נכון) וישלח לבלעם, ושלח. וברך ולא אשיבנה, לשון רבים. אל המדבר פניו, לקבל עגלא דעבדו ישראל במדברא אפוהי. בנו בעור בר בעור. מי יקימנו לית דיקימיניה. וענו עבר, וישעבדון לבעל פעור, לפלחי בעלא פעור.

פנחס משפחת הפוני, יזרע מפוה. עצרת תהיה לכם, כנישין תהון לכון:

מטות אחד נפש, חדא. אצעדה וצמיד, ושבבין (בשני בית"ין). עטרות ודיבון וגו' קרא ותרגום. אשר הכה ה', ית יתבהא. כי תשובון מאחריו, מבתר פולחניה. ואת ממלכת עוג, מלכות עוג. אתהן חוות יאיר, יתהון.

מסעי מעיים, קרא ותרגום. תקחו לנחול, תדברון, ימית את הרוצח בפגעו בו, אין כאן מלות מן דינא. לפי עדים. על פום. עשו בנות צלפחד, עבדא.

דברים אחל תת פחדך, זועתך. עיר מתים, קרויא גבריא.

ואתחנן ואמצהו, וכן ואמץ, בע"ין. כי תדרשנו, תבעי מן קדמוהי. או הנסה, נסין דעבד ה'. פוקד עון אבות, בתר חובי אבהתהון, ואתה פה עמוד, הכא קום.

עקב כי תאמר בלבבך, דילמא. וזהב עליהם, די עליהון. זה ארבעים שנה, דנן. ראיתי את העם הזה, גלי קדמי עמא הדין. אשר תזרע את זרעך, דזרעת. ועד הים האחרון, מערבאה.

ראה ותחת כל עץ רענן, עבוף. רק קדשיך, קודשך. ודם זבחיך ישפך, ישתפך. לא תתגודדו, תתהמתון (בה"א). היוצא השדה, דיפק חקלא שנה בשנה. מאחד אחיך. חד מאחך. כי אהבך, רחמך.

שופטים צדק תרדוף, תהי רדיף. והוצאת את האיש ההוא אל שעריך, לקרוך. כי יפלא, יתכסי. או אל השופט, מן דיינא. לבד ממכריו, דיהי בשבתא (נוסח חדש, ואיננו רחוק, אלא שאיננו מדויק, שהיה לו לומר דתהי). לא תגור ממנו, תדחלון. לכרות העץ, אעא. מצור, קרקומין (בשני קופ"ין).

תצא יפת תאר, רוו. משפט הבכורה, חזיא בכורותא. בננו זה, ברנא. להתעלם, לכסיותה. יבא להם, ידכון. מקרה לילה, מקרי. ושפטום, וידינונון (ביו"ד, ושלש נונ"ין, ונכון). לא חפצתי, רעינא.

כי תבא עליון, עלאי. יקימך ה' לו, קדמוהי. לא תסוך, תשוף. לאות ולמופת, לאת ולמופת. והצר לך, ויעיק. מהתענג, ממפנקו. ועבדת שם, ותפלח. לאויביך, לבעלי דבביכון.

נצבים אם יהיה נדחך, אם יהוין גלותך.

וילך ביום ההוא, בעדנא ההוא. והיה לאכול, למבז.

האזינו דור עקש, דאשני עובדוהי. שאל אביך, לאבוך.

הברכה והם תכו, מדברין. חסיד, דאשתכח חסיד קדמך. ושפוני טמוני חול, וסימן דמטמרן בחלא יתגלין להון.

זה כלל הנסחאות אשר מצאתי ראויות להזכר בנסחאות הדפוס הראשון הזה,, ובמקומות אשר לא הבאתי הנה, תדע כי מסכים הוא עם רוב הספרים. ומההגהות אשר הבאתי למעלה שנראה לי להגיה מלבי, אחת מהן מצאתי לה סמך בדפוס בולוניא, והיא ונקדש בכבודי, ויתקדש. ביו"ד.

וטרם הפרדי מאנקלוס עוד זאת אגיד, כי מצאתי לבעל מנחה בלולה פרשת יתרו שדקדק בלשון התרגום להגיהו, וז"ל: לא תרצח, בכל התרגומים נמצא לא תקטול נפש, ולדעתי טעות סופר הוא, כי אין הריגה בלי הוצאת נפש, אך נתחלף בלא תגנוב שראוי להיות תרגומו לא תגנוב נפש, שכן בגונב נפשות הכתוב מדבר. עכ"ל, ונראה לי שאין זה מוכרח, כי גם היות לא תגנב בגונב נפשות איננו מוכרח לפי הפשט; ואולי הוצרך אנקלוס לתרגם לא תקטול נפש, כי אין בארמית פעל שיהיה כחו ככח רצח בעברית. כי קטל הוא תרגום של הרג, וגם שליח בית דין יקרא הורג ואין ספק שלא יקרא רוצח, מפני שהורג ברשות, ע"כ התחכם. אנקלוס להוסיף מלת נפש, לומר לא תקטול מי שיש לו נפש, מי שיש לו דמים, פרט למחוייב על פי בית דין שאין לו דמים.

והשבח והתהלה, לנורא עלילה, ואוהב גר לתת לו לחם ושמלה, אשר הביאני אל המנוחה ואל הנחלה, בעיר הזאת ההוללה, מנורת זהב כלה, חכמות בחוצותיה תרנה, ברחובותיה תתן קולה. אתה ה' רחמיך ממני לא תכלא, כל יגיעי לא ימצאו לי עון ומכשלה, ורוחי העמלה, באהבה ובגילה, תחוס עינך עליה לחמלה, תרצה עמלה, ותברך פעלה, ונתנה את יבולה, רפואות תעלה, והיתה מסלה, לעם סגלה, ילך אל נמלה, ומלאה הארץ דעה את ה' כמים יכסו מצולה.

פה פאדובה בעשור לחדש אחד עשר שנת התק"ץ.

שד"ל המשתדל