הַוּ מלה ידועה מאד בל' סורי, וענינה כמלת אוֹתוֹ בל' חכמים, וכמו ההוא בל"הק, כגון גַברָא הַו, אותו האיש, האיש ההוא; ומדרך ל' סורי לבא המלה הזאת ואחריה אות ד, והוראתה הוראת מִי, כמו טָב הוּ הַו דמָאֵת דלָא בנַיָא מֶן הַו דַהוַו לֵה בנַיָא סַגִיאֵא דעַולָא (בן סירא ט"ז ד') טוב הוא מי שימות בלא בנים, מאשר לו בנים רבים בני בליעל. וכן בתרגום כתובים תמצא, ממתכבד וחסר לחם, מִן הַו דמתיקר וחסיר לחמא, וכן מחלק שלל את גאים, מִן הַו דמפליג עדיתא עם גיותני, וכן מעקש דרכים והוא עשיר, מִן הַו דמעקמן אורחתיה והוא עתיר. והמלה הזאת משובשת בספרים, והמתרגמן לא הזכירה.

הֲוָונָא, נגיד חסר תבונות, חסיר הוונא, המתרגמן הביאו ולא פירשו, והיא מלה ידועה בל' סורי, ענינה בינה והשכל, ומזה לֶבְא מהַונָא בן סירא (כ"ב י"ז) לב נבון ומשכיל.

הָכֵן ידוע בסורי, ענינו כֵן, ונמצא בתרגום משלי, בפסוק כי כמו שער בנפשו כן הוא; ובל' סורי אומרים ג"כ בתוספת אל"ף הָכַנָא, והענין אחד, וזה נמצא לרוב בתרגום כתובים, אלא שמנוקד הֲיִכְנַא, והוא שבוש.

הָלֵין ידוע בסורי, ענינו אֵלֶּה, ונמצא בתרגום משלי, למאחרים על היין, לְהֲלֵין דמוחרין על חמרא, גם אלה לחכמים, הָלֵין לחכימי, והיא מלה מצויה ג"כ אצל בעלי המסורת, והמתרגמן לא הזכירה.