כּאָא פעל ידוע בסורי, ענינו כמו גער בעברי, ומזה בעון אשר ידע כי מקללים להם בניו ולא כהה בם, ותרגומו ולא כהא בהון, ונראה לי כי מה שמצאנו בתרגום לא שמע גערה, לא מקבל בַעֲתָא אינו אלא טעות, ומשפטו כְאָתָא, או כָאתָא כמו שכותבים בסורי.

כְּבֵן הצפינות והרדידים, כתריא וכבינתא, המתרגמן הביאו ולא פירשו, גם הערוך הביאו, והביא לו חברים מן התלמוד, תנתן כבינתי לבתי, וזולתו, והוא לשון ידוע בסורי, ענינו חָגַר, אלי כבתולה חגורת שק, תרגום סורי. אֵלָי אַיך בּתוּלתָּא דַכבִינָא סַקָא.

כְּבַר וימת תחתיו מפני הרעב, תרגם יונתן כבר מית באתריה מן קדם כפנא, הוא ל' סורי, ענינו אוּלַי, כמו אולי יתעשת האלהים לנו ולא נאבד, תרגום סורי כבַר נפַצֵין אַלָהָא ולָא נִאבַד.

כַּכְרִיתָא הוא תרגום של נֹפֶת, ונגזר מן כִכָר, מענין חלות של דבש, וחלה וככר קרובים בענין, והוא ידוע בסורי, ותמצאהו בבן סירא (כ"ד כ"ב), והערוך והמתרגמן גורסים ככדיתא בדל"ת, והוא טעות, ובספרים נמצא תמיד כבריתא והוא תרגום של גפרית.

כְּמַר ידוע בסורי, ענינו נֶעְצַב, ומזה לדעתי כעם לאביו בן כסיל, ברא סכלא מכמיר אבוי, ובספרים מכביר, ואין לו ענין.

כסס בסורי אֶתכסֵס ענינו הוּכַח, אַכֵּס הוכיח, מַכסְנָא מוכיח, מַכסָנוּתָא תוכחה, והנו"ן נוספת ולא מן השרש, וכן תמצא בבן סירא (סי' י"ט פסו' י"ח י"ט וך') שלש פעמי' אַכֵּס שענינו הוכיח. והלשון הזה מצוי מאד בתרגו' כתובי', הוכח לחכ' ויאהבך, אַכֳס לחכימא. ולפעמים תבא נו"ן אחר הסמ"ך, והיא בעבור הכנוי, כמו אשרי הגבר אשר תיסרנו יה, די תַכְסְנִינֵהּ יה, דוגמת ישיזבנכון וחבריו. אפס כי הנסחאות מתחלפות ומשובשות הרבה ברוב המקומות שבא בהם השרש הזה, מחסרון ידיעת הסופרים בדקדוק לשון ארמית. לא יאהב לץ הוכח לו, מתורגם למאן דמכסם ליה, במ"ם בסוף, ואין ספק שאין לה מקום, אלא או שהיא יתרה, והגירסא דְמַכֵּס, או שהיא במקום סמ"ך, והגירסא דמכסס. ומתרגום איוב יראה פעמים הרבה כאלו השרש כסן, כמו הנה יסרת רבים, הא כְּסַנְתָּ סגיעין, וכן בתהלים לפי גירסת המתרגמן אל באפך תוכיחני תכסין יתי, ונראה לי שכל זה טעות סופרים, והנכון להשיבם כלם על דרך בנין הפעיל מן הכפולים.

כְּרָא ידוע בסורי, ענינו עצבון, חלשות וחולי, ומזה אתכרית רוחי אנא דניאל, אמתת הוראתו, נעצב ונחלש ונחלה רוחי; והמפרשים הלכו בו איש לדרכו. ודע כי בבנינים הדגושים (כַרִי, אֶתְּכַרִי) ישמש השרש הזה בל' סורי להוראת הקצור, ומזה אצלם שם התאר כַּרְיָא ענינו עצב, ולפעמים ענינו קצר. ומזה בתרגום (משלי י"ד) קצר אפים, וקצר רוח, מאן דכריא רוחיה.

כְּרָה הכוני בל חליתי מחונני ולא איכרהית, ענינו בסורי ענין חולי, כמו הקודם, וממנו כּרִיחָא חולה (ובתלמוד כל כריהי דמערבא) וכן כּוְרחָנָא חולי, ומזה בתרגום, רוח איש יכלכל מחלהו, רוחיה דגברא תסובר כורהניה, כן היא גירסת הערוך, אבל בספרים בורהניה, ואינו אלא שבוש. והמתרגמן נשתבש והביאו בשרש כרח בחי"ת, וכתב שכן מצא בערוך, והוא שקר. ואמת הוא כי בספרים הכוני בל חליתי, ולא איכרחית, בחי"ת, והוא טעות.

כַּשִיר ויד חרוצים תעשיר, וידא דכשירי מעתרא להון, אשת חיל אתתא כשירתא, בל' סורי ענינו חרוץ, והמתרגמן עירבם עם שונות של כשרון ויושר, וענינים נבדלים המה.