נגר ידוע בסורי, ענינו אריכות, כמו בבן סירא (ט' י"ב) ולָא תַגַר עַמָה שוּעִיתָךְ, ולא תאריך עמה שיחתך, אל תרבה עמה שיחה; ומזה כל לשון אורך אפים מתורגם בסורי נגירות רוחא, ארך אפים ורב חסד, תרגום סורי נַגִירָא רוּחֵה וסַגִיאָא טַיבוּתֵה, ובבן סירא (ב' ג') וַבמַכסָנוּתָא אַגַר רוּחָךְ. ומזה בתרגום שונא בצע יאריך ימים, ואינא דסני טולמיא נגרון יומוי, זה לבדו מצאתי כתקונו ברי"ש, ואלה מצאתי מוטעים, אורך ימים בימינה, נוגדא דיומתא בימינה, ארך אפים רב תבונה, מן דנגידא רוחה, וארך אפים ישקיט ריב, ונגיד רוחא, שכל אדם האריך אפו, נגידות רוחיה, כל אלה בדל"ת, וצריך להגיהם ברי"ש; והמתרגמן לא הביא מזה דבר לא בדל"ת ולא ברי"ש. והשרש הזה משמש ג"כ בל' סורי בענין נזילת המים ונביעתם מן המעין, וזה ידוע גם בל"הק, וכמים הנגרים ארצה, וכן הביא בעל הערוך מן התלמוד (בבא בתרא י"ב) תרי נגרי פירוש נחלים, וכן פירש"י יאורים, ומזה יש ללמוד כי מה שהביא המתרגמן כערבים על יבלי מים, על נגדין דמיא, וכן ועל יובל ישלח שרשיו, וזולתם, שהביא בדל"ת, אינם אלא ברי"ש. ומזה במסרה פרשת במדבר למ"ד לגלגלותם מגירא מכל למ"ד, בעל אור תורה נדחק הרבה לפרש מלת מגירא לשון אריכות, שהלמ"ד ההיא צריכה שתהיה ארוכה משאר למד"ין, וכמה היה הצדיק ההוא שמח ועלז, אם היה מוצא שכן אמתת הוראתה בארמי, אם נדגיש הגימ"ל ויהיה שרשה נגד.

נְסַס או נַס, ונכתב ג"כ בשי"ן נְּשֹשֹ או נש, ידוע בסורי, ענינו חולשה ורפיון כח, ומזה בתרגום ויתעצבו האנשים ונסיסו גבריא, וכן והנם זועפים, והא אנון נסיסין, כי כן זועפים מלשון סר וזעף, שענינו נעצב ונדכה, ואין לו ענין עם בנס וקצף שבדניאל, שהוא ענין זעם וקצף, והם שני ענינים נבדלים זה מזה מאד, וטעה בזה המדקדק הקדמוני דונש בן לברט (והלכו אחריו רש"י וראב"ע ורד"ק) ברצותו לפרש בנס וקצף מלשון נסיסין, והבי"ת שמושית, והאמת בלא ספק שהם שרשים נבדלים זה מזה בצורתם ובהוראתם, ובי"ת בנס שרשית, כדברי מנחם בן סרוק. ושמא ישיבני הקורא המשכיל לאמר: והלא למעלה הראיתני כי והנם זועפים בתרגום המיוחס ליונתן, והא אנון בניסין, א"כ נסיסין ובניסין ענין אחד להם. לזאת אשיב: לעולם כי שני השרשים נבדלים זה מזה בהוראה, אפס כי המתרגם ההוא לא דק, וחשב כי פירוש זועפים כמו זועמים, ואנקלוס היטב לראות יותר ממנו, ופירש אמתת הכוונה.

נתל כבר העיר המתרגמן כי לשון נתינה בעבר, בינוני וצווי יבא משרש יהב, ובמקור ועתיד יבא משרש נתן, וזה נכון, אבל בל' סורי תתחלף הנו"ן האחרונה בלמ"ד, ויאמרו אֶּתֵל תֶּתֵּל נֶתֵּל במקום אתון תתן יתן, וכן תמצא בבן סירא (סימן ט' פסוק ב' וו', וסימן י' פסוק ח' וסימן י"א פסוק ט'), וזה נמצא שתי פעמים במשלי כ"ו, אל תען כסיל כאולתו, לא תתל פתגמא לסכלא היך שטיותיה, דליו שוקים מפסח, אין תתל הלכתא לחגירא, ולא הביאם המתרגמן.