רְאשָנָא באורך אפים יפותה קצין, בנגירות רוחא משתרגג ראשנא, כן היא הגירסא לדעתי, והיא מלה מצויה בסורי, משרש רִאש (בעברי רֹאֹש) ענינה שר וראש. והמתרגמן פירשו מל' אל תתודע לרשות.

רְדָא ונוזלים מתוך בארך, ורדיא מן בירך, כתב המתרגמן לא ידעתי מהו, והנה בסורי השרש הזה ידוע, ענינו הליכה, והושאל לנזילת המים, וכן תמצא בבן סירא (מ' י"ב) בּוּרכתֵה אַיך נַהרָא רַדיָא. ואולי מזה ויהודה עוד רד עם אל, מתהלך את האלהים. אבל יונתן בן עוזיאל היה קורא סב֤בוּני ב֙כח֙ש אפר֔ים ובמר֖מה בֽית־ישֹר֣אל ויהו֑דה עַד־֣רַד עַם־אֵ֔ל וְעָ֥ם קד֖שִים נאמֽן.

רוַז ותעלוזנה כליותי, וְנִרְוְזַן כלייתי, הוא בדל"ת בספרים, והמתרגמן הביאו ברי"ש בערך רזן, ולא הבין כי הנו"ן לצורך שמוש להורות על הרבים, ושרש רוַז ידוע מאד בסורי, ענין ששון ושמחה, והו"ו איננה נחה.

רַוְרְבָנָא ויסירו אביר, ויעדו רַוְרְבָנָא, בי שרים ישורו, מטולתי רַוְרְבָנֵי מִתְרַוְרְבִין, הם בספרים בדל"ת, והמתרגמן פירשם ל' דַּרְבָּן, ואינו אלא שבוש, אבל הוא המנהג בל' סורי להחליף במלת רברבא ובנותיה הבי"ת הראשונה בו"ו (בן סירא ג' ט').

רְטַן וחובר חבר, ורטין רטן, המתרגמן פירשו ל' כשוף, ואינו כן, אבל ענינו בסורי דבור בלחש, וכן בתלמוד רטין מגושא ולא ידע מאי רטין, ומזה ילקח להורות על הדבור בתלונה, כמו בבן סירא (ט"ז י"א, וכ"ו ו').

רִכְשָא (רֶכֶש) המתרגמן פירש מין גמלים, ובעל הערוך פירש סוסים, וכן הוא בלי ספק, והוא ידוע בל' סורי.

רַמְרַם חרפת אדם ובזוי עם, סביל חסודי בני נשא ומתרמרמותא דעממי, הבנין המרובע הזה נוהג הרבה בל' סורי בשרש רוּם וגם בשרשים אחרים (עיין בן סירא ל"ח ג'), ומזה מה שמצאתי באחת משירות המשורר הסורי הקדמוני מָרי אַפרֵים אשר הזכרתי למעלה, ונקרא שמה מִאמרָא עַל רֶחמַת יוּלפָנָא, כלומר מאמר על אהבת הלמוד (והוא בעל כ"ב בתים, כל בית בעל שמנה טורים, וכל טור בעל שבע תנועות, ובכל בית אחת מאותיות האלפ"א בית"א, שנויה שתי פעמים, אחת בראש הבית ואחת באמצעו) ולהיותו למוד ראוי לבחורים לחקו על לוח לבם, אמרתי אביאהו הנה, וזה לשונו: הִוי בַטליוּתָךְ מַכִיכָא, דַבסַיבוּתָךְ תֶּתרַמרַם. ומזה לפי דעתי כל מקום שנמצא בתרגום כתובים ירורם יתרורם, הנכון להגיהם כלם במ"ם, ירמרם, יתרמרם.

רְנָא ידוע בל' סורי, ענינו לשון הגיון ומחשבה (בן סירא א' י"ט, ו' ל"ט, י"ד, כ"ב, נ' כ"ד), ומזה בתרגום כי אמת יהגה חכי, מטול דקושטא רָנֵא פומי (ובספרים הוא בדל"ת, ואין לו ענין), לב צדיק יהגה לענות, לבא דצדיקא ירני הימנותא (ובספרים יאני), כי שוד יהגה לבם, מטול דדוונא רני לבהון (ובספרים בדל"ת), וכן ולאומים יהגו ריק, ואומיא רנין סריקותא (ובספרים מרנין והוא טעות), וכן לדעתי ראוי להגיה ובתורתו יהגה ובאוריתיה רני במקום מרנין שבספרים, כי הסופרים לא הכירו השרש הזה, והחליפוהו עם לשון רננה, ואחריהם נפתה המתרגמן, והם שני ענינים נבדלים זה מזה מאד. ופן יאמר אדם: שמא הגירסא הנכונה דנא בדל"ת, כמו שהוא בקצת מקומות מן התרגום, ואולי טעות נפל בספרי לשון סורי שהחליפו דל"ת ברי"ש - לכן ראיתי להביא הנה בית אחד ממאמר מר אפרים על רחמת יולפנא הנ"ל, והוא בית הרי"ש (ולפניו בית הקו"ף ואחריו בית השי"ן) וזה לשונו:

רנִי בּמַעַלתָּך דַלעַלמָא. וַּבמַפַקתָּך תּוּב מֶנֶה דמֶן לָא מֶדֵם הוַית אנָשָא. והָוֵית מֶנשֵלי לָא מֶדֵם רנִי בּסַגִיאֵא דַקדָמַיך. מַלכֵא רָמֵא ועַשִינֵא וַחזִי דַּפטַרוּ מֶן עַלמָא. ואַנתּ אַכוַתהוּן פָטַר אַנתּ

ענינו: הסתכל בביאתך אל העולם, וביציאתך עוד ממנו; כי מן לא דבר היית אדם, ותשוב פתאום ללא דבר: התבונן ברבים אשר לפניך, מלכים רמים ותקיפים; וראה כי נפטרו מן העולם, ואתה כמוהם תפטר.

הנה לך שתי פעמים מלת רנִי באות הרי"ש, להוראת ההתבוננות וההסתכלות, והתבאר כי גזרת דָנִי בדל"ת אינה אלא שבוש.

רְסַס ושמן שלישית ההין לָרֹס את הסלת, פירש רד"ק לשון זלוף, מן רסיסי לילה, ונכון, וכן ענינו בסורי, ותמצאהו בבן סירא (כ"ח י"א), ובתרגום נפתי משכבי, רַסֵּת על ערשי, ואולי מזה בלשון רומי (ros) שענינו טל.

רְעַל וברכים כושלות אמצו, ורכובין דרעלן חסינו, ידוע בסורי, ענינו רעדה, ואולי מזה והברושים הרעלו, וכן תרעלה, דבר שמביא רעדה באברים.