תְּהָא תוהא על הראשונות, ידוע, וכן הוא בל' סורי, ענין חרטה, ומזה ואחר נדרים לבקר, ובתר הכי תהיא ליה נפשיה, אחר שנדר מתחרט, ובספרים תדיא בדל"ת, והוא שבוש בלי ספק. ובפסוק קמתי אני לפתוח לדודי, תהית על עובדי, התחרטתי על מעשי, והמתרגמן פירשו לשון תמיהה, ועליו התמיהה.

זה שיעור מה שראיתי להביא כעת לפני הקורא המשכיל אוהב תושיה, להראותו כי לא דבר רק התועלת הוא לנו למוד לשון סורי, הן להבנת התרגומים ולהגהתם, הן להבנת לשון התלמוד, ולפעמים ג"כ להבנת ל"הק; וכבר זה דרכי מימים רבים, שלא לבקש במלאכות אשר אתחיל, לבא עד תכליתן, כי ידעתי רבים לבקשת השלמות אשר אין בידם להגיע אליה, ימנעו עצמם מעשות המעט אשר בידם לעשותו, וזו גדולה ורבה בתחבולות העצלות, כי תסית ותאמר: מה לך בן אדם להתחיל במלאכה גדולה וארוכה כזאת, ומי יודע היספיקו לך כל ימי חייך להשלימה, או שמא לא תפנה, ותצטרך לעזבה - ומתוך כך בן אדם מתרפה ויושב ובטל. ומה טוב שיאמר האדם אל לבו: אם אני אעשה מעט, אולי אדם אחר יתעורר להוסיף על המעט הזה עוד מעט משלו, וישוטטו רבים ותרבה הדעת; ופעמים רבות, הרבה עשה מי שהתחיל, גם אם לא הרבה עשה, כי נקל להוסיף על אשר הוחל, ורבים מבני אדם יעצרו כח לעלות לראש ההר כשיראו אדם אחד ההולך לפניהם, ואין לאל ידם לכבוש להם דרך חדשה נתיב לא ידעוהו ראשונים.