הנתיב השנים ועשרים תוספת לשון עם שמירת הענין, לכבוד התורה, לבאר הסתום. ולימים ושנים ולממני בהון יומין ושנין, הוא ביאור הענין. וכן ועץ הדעת טוב ורע ואילן דאכלין פירוהי חכמין בין טב לביש. אבי יושב אהל ומקנה רבהון דיתבי משכנין ומרי בעיר, פירש הענין, כי בעברי הלשון קצר, כי משמעות יושב אהל ומקנה יושב אהל ויושב מקנה, והוא פירש יושבי אהלים ובעלי מקנה. וכן לוטש כל חורש נחשת וברזל רבהון דכל ידעי עיבידת נחשא ופרזלא. וכן כי איש הרגתי לפצעי וגו' לא גברא קטלית דבדיליה אנא סביל חובין וכו', פירש מלת כי דרך תמיהה, והוסיף לשון לביאור הכוונה. וכן כי מלאה הארץ חמס מפניהם מן קדם עובדיהון בישיא. וכן לא אוסיף לקלל עוד את האדמה בעבור האדם בדיל חובי אנשא. וכן ומיד האדם מיד איש אחיו מיד גבר דישוד ית דמא דאחוהי. וכן איש האדמה גבר פלח בארעא. וכן באדם דמו ישפך בסהדין על מימר דייניא דמיה יתשד, פירש אמתת הענין, שלא ידמה שמיתתו בכל אדם. וכן אל עמק השדים הוא ים המלח הוא אתר ימא דמלחא, כי עדיין לא היה ים המלח, אבל הוא המקום אשר נהפך אחר זמן והיה ים המלח. וכן ומצות אפה ויאכלו ופטיר אפה להון, להודיע שאפה לכבודם, לא שלא היה לחם בביתו. וכן אין זה כי אם בית אלהים לית דין אתר הדיוט אלא וכו'. וכן הבה את אשתי כי מלאו ימי יומי פולחני. וכן כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו דיתיליד ליהודאי. וכן ויהי הענן והחשך ויאר את הלילה והוה עננא וקבלא למצראי ולישראל נהר כל ליליא. וכן כי בדבר אשר זדו עליהם ארי בפתגמא דחשיבו מצראי למידן ית ישראל ביה דנינון. וכן וגם את המת יחצון ואף ית דמי מיתא יפלגון. וכן מי לה' אלי מאן דחליא דה' ייתון לותי. וכן ולא ילין חלב חגי עד בקר בר ממדבחא, פירש הענין, שלא יעכב הקטרת החלב עד הבקר, אבל משנתנו על המזבח כבר יצא ידי חובתו. וכן בלחם הקלוקל במנא הדין דמכליה קליל. וכן קח את כל ראשי העם והוקע אותם ודון וקטול דחייב קטול. וכן ולארץ לא יכופר לדם אשר שופך בה לדם זכאי דאתשד בה. וכן לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה לתותב ערל, שלא ידמה שתנתן לגר צדק. וכן דברי ריבות בשעריך פתגמי פלוגת דינא בקירוך, פירש הענין, שיהיו הריבות בדבר של דין ומשפט, לא ריבות של מה בכך, כרוב הריבות הנמשכות מרוב דברים, ורש"י פירש שיהיו חכמי העיר חולקין בדבר, והרמב"ן כתב שזו דעת אנקלוס ושאמנם איננה נכונה; ואמת הוא שאין הפירוש ההוא נכון, כי לא יצדק לשון ריב על מחלוקת החכמים שאינם נוגעים בדבר, אך אמת הוא שלא זו דעת אנקלוס, כי לא אמר בתרע בית דינך, אלא בקירוך, א"כ אין כוונתו אלא על ריבות אנשי העיר, לא על מחלוקת החכמים; ופירוש רש"י הוא גם כן אמת בעצמו, שאין ראוי לבא לפני בית דין הגדול אלא א"כ יהיו חכמי העיר חולקים זה עם זה, וזה אמנם נלמד ממה שאמרה תורה כי יפלא ממך דבר, ולא ממה שאמרה דברי ריבות בשעריך. וכן כפר לעמך ישראל הוסיף כהנייא ימרון, פירש הענין, שאם היה הדבור לזקני העיר, לא יובן טעם ונגשו הכהנים האמור לפניו. וכן שמע ה' קול יהודה ואל עמו תביאנו קביל ה' צלותיה דיהודה במפקיה לקרבא ולעמיה תתיביניה בשלם, הוא פירוש הענין מה שהעברי מקצר.