Ohev Ger, Part I; Thirty Two Paths of Wisdom
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
הנתיב השמנה ועשרים תוספת לשון עם שנוי הענין, לכבוד מעלה, לתקן כל מאמר המסופר בתורה, שיהיה דרך כבוד כלפי מעלה. ויהי כאשר התעו אותי אלהים מבית אבי והוה כד טעו עממיא בתר עובדי ידיהון יתי קריב ה' לדחלתיה מבית אבא, שנה הענין והוסיף לשון, לתקן לשון הצדק, שלא נשמעהו מיחס אל האל ית' לכחו תועה ממקום למקום, ושלא נשמעהו קורא עצמו תועה בהיותו עוזב ארץ מולדתו במצות המקום, כאלו הוא תוהה על הראשונות חלילה, אע"פ שהוא אמר כן להיותו מדבר עם מלך נכרי, כי לא רצה להתפאר שגלה מארצו במצות האל; הלא תראה שאמר התעו לשון רבים, כי ידע שאין דעת הנכרי ההוא סובלת סוד היחוד. ואנקלוס שהיה מסדרת תרגומו לישראל, או לנכרים יודעי ישראל ואמונתם, התחכם להסב הלשון דרך כבוד כלפי מעלה, עם ביאור האמת כפי מה שהוא, ולא כפי מה שהיה לשון הצדיק בדברו עם הנכרי. גם בעל הטעמים נטה בפסוק זה מדרך הפשט, כי ראה דברי הצדיק קשים לאזן שומעת, ומשפילים מעלת קדושתו ואמונתו התמימה, והוא הסב פני הדבר בדרך אחרת, ועשה אלהים מבית אבי כמו אלהי בית אבי, כלומר כשהכריחוני גלולי בית אבי לעזוב ארץ מולדתי וללכת תועה: וכל אלה תקונים רחוקים מאמתת כוונת המדבר עליו השלום.
וכן שלח נא ביד תשלח ביד מאן דכשר דתשלח, שלא יהיה מיאונו של משה נראה כסרבנות, אלא מהיותו מחזיק את עצמו בלתי ראוי לאותה שליחות. וכן עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלהים ארי רב ה' ולית אלה בר מניה, הוסיף לשון ושנה הענין, כי יתרו לא כפר עדיין במציאות אלהים אחרים, רק הודה שאלהי ישראל גדול מכלם, ואנקלוס ברח כמשפטו מלהשמיע רבוי, אפילו בפי אחרים. ורממב"ן כתב על זה "ואנקלוס הוסיף "נופך משלו" אבל אין זה תוספת נופך, כי אם שנוי הכוונה, שלא לתת מכשול לפני עם הארץ.