Ohev Ger, Part I; Thirty Two Paths of Wisdom
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
הנתיב הרביעי גם הוא שנוי הלשון לכבוד מעלה, והוא לתקן לשון אחרים דרך כבוד, כלומר כל מאמר המסופר בתורה, יהיה האומרו מי שיהיה, אנקלוס מתחכם לתקן לשונו דרך כבוד כלפי מעלה, לבלתי תשמענה אזני עם הארץ לשון מגונה או לשון של טעות, ויוחק בזכרונם, בלי הבחנה בין טוב לרע, בין אמת לשקר, ובין דבור מחייב לדבור בתמיהה שהמכוון בו הפך הוראת מלותיו. הנה לבן אמר ליעקב למה גנבת את אלהי, ואנקלוס לא רצה להשמיע לשון אלהות אצל האלילים, אע"פ שהדבור מיוחס לאיש עובד אלילים, ואמר ית דחלתי. וכן החוטאים בעגל אמרו קום עשה לנו אלהים, כי כן דמו במחשבתם שיהיה בצורה הנעשית כח אלהי, ואנקלוס תרגם דחלן, לא רצה לשתף שם שמים עם דבר אחר. וכן ויקוב בן האשה הישראלית את השם ויקלל, ויקלל אינו אלא ספור דברי המגדף, ואע"פ כן לא רצה אנקלוס לתרגמו ולט כמשמעו, אבל תרגם וארגיז, שלא להוציא מפיו ולא להשמיע באזני עם הארץ לשון מגונה כלפי מעלה.
ומן הנתיב הזה גם כן, ואם הוא רחוק מן הנזכרים עד הנה כרחוק מזרח ממערב, הוא מה שאמר אברהם בדרך תמיהה השופט כל הארץ לא יעשה משפט, שענינו וכי אפשר שמי שהוא שופט כל הארץ לא יעשה משפט? לא, אלא ודאי השופט כל הארץ יעשה משפט; ואנקלוס הסיר התמיהה ופירש המכוון: דיין כל ארעא ברם יעבד דינא.