והחזקת בו גר ותושב וחי עמך יְדוּר וְיִתּוֹתַב וייחי עמך (הרמב"ן יא"ר לסבונא סביוניטה ואנוירשא), וכן בתרגום יונתן ידור ויתותב ויתפרנס עמך. וכבר ימים רבים הייתי מצטער על טעמי הכתוב הזה, שלא שת אחד מהמפרשים לבו אליהם, והם לכאורה זרים מאד כי בא האתנח תחת ומטה ידו עמך, והיה ראוי שיבא תחת והחזקת בו, אם היה כפירוש המפרשים שהמקרא הזה כולל שני צווים, אחד וכי ימוך אחיך והחזקת בו, והשני על הגר, גר ותושב וחי עמך; והזרות השנית כי באו מלות גר ותושב בדרגא תביר, והיה משפטן במונח וזקף קטון אם היה גר ותושב נושא המאמר, ומלות וחי עמך הנשוא. ועתה כראותי הנוסחא הזאת בתרגום, נתחוורו הדברים לפני, וראיתי כי דעת אנקלוס לפי הנוסח הקדום (אשר הגיהו אותו האחרונים כמנהגם, למען השוותו אל העברי) היא עצמה דעת בעל הטעמים, והוא שאין הכתוב הזה כולל אלא צווי אחד, וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך הוא התנאי אשר יפול בו הצווי, והחזקה בו גר ותושב וחי עמך הוא הצווי, על כן בא האתנח בעמך, ומלות גר ותושב ענינן יהיה גר ויהיה תושב (כידוע בל"הק שהשמטת פעל היה רגילה מאד) כלומר יגור וישב, על כן באו בדרגא תביר, בהפסקה פחותה ממלת וחי, כי עמך שבסוף הפסוק מוסב על שלשתן, יגור עמך, ישב עמך, ויחיה עמך, ולפי דעתי זה לבדו עומק משמעות הכתוב הזה, ותמיהות הרבה יש לפירוש המפרשים, כי מה ענין התושב לכאן, ואחריו הוא אומר אל תקח מאתו? ודוק, כי לא אוכל להאריך.