מי שניקב סחוס אזנו בכרשינה בין [נקב] עגול בין נקב ארוך אם מצטרף לכרשינה הר"ז מום. כן כתב רבינו בפירוש המשנה מלא כרשינה שיעור גרגר כרשינה ואפילו היה הנקב לאורך או על איזה צורה שיהי' שמצטרף ממנו לכרשינה הר"ז מום. ונראה דבגמרא בעא מינה רב הושעיא מרב הונא רבה, כרשינה הנכנסת והיוצאת או כרשינה [העומדת] א"ל זו כו' כיו"ב שמעתי דתנן השדרה והגולגלת שחסרו כו' כמלא מקדח ובה"א כשינטל מן החי וימות [ויתיב] רב חסדא וקמיבעי ליה כו' ואיתמר רב ספרא א"ל כו' אישתיק וא"ל רב חסדא שמא מקדח וחיסומו שנינו וא"ל רב תחליפא כו' מקדח וחיסומו, ופרש"י כיוצא בו שמעתי מסיפא נפ"ל דקאמר מקדח וחיסומו שנינו דהיינו נכנס ויוצא, וזה כמו שפירש להלן על מקדח וחיסומו דלאחר שנעשה החור מצדדין את המקדח ונוטל מצידי הנקב ומרחיבין הנקב כדי שיכנס ויוצא המקדח בריוח והיינו חיסום שנוטל מה שחיסם וסותם את הנקב ואינו מניח ליכנוס המקדח ברוחב. ופרש"י תמוה. והאמת כי הגמרא כוונה להא דתנן במסכת כלים פי"ג משנה ד' המעצד והאיזמל כו' והמקדח שנפגמו כו' ניטל חיסומן טהורין ופירשו הר"מ והר"ש בשם גאון בחודו של מקדח נותנין ברזל טוב וחוסמין פיהן שיהא חד לחתוך יפה והקצה שידביקו בו הוא יותר חד ונקרא חיסום להיותו עפ"י הברזל ומונע את המקדח מהבקיעה יעו"ש, וזה שאמר מקדח וחיסומו לפי שבלא החיסום הוא אינו ראוי למלאכתו ולכן אינו כלי ופליאה עצומה על רש"י איך לא זכר המשנה הזאת, אמנם לפי מה שמורה שטחיות השמועה דכיוצא בו שמעתי דהוא פשיטות לשאלתו אם כרשינה הוי הנכנסת ויוצאת א"כ אם נפרש דחיסומו כמו בכלים שם אין זו דמיון כלל דתמן בלא החיסום הוא אינו כלי גמור עדיין לכן הוי מקדח וחיסומו ומאי ענין לכאן ולכן פירש"י מה שפירש. [אח"כ ראיתי בפירוש רב האי גאון לסדר טהרות שנדפס מחדש וכתב שם בכלים על משנה זו כדאיתא בברכות וט"ס נפל שם שנראה שכוון לבכורות יעו"ש ושמחתי מאוד]: אולם כאשר נתבונן בזה נתפלא מאוד, דלפ"ז קא פשיט רב הונא רבה לר' הושעיא מעובדא דרב חסדא ורב תחליפא בר אבדימי תלמידו דשמואל, ורב חסדא הוי תלמיד שאין רבו צריך לו לרב הונא (סוף פרק ואלו מציאות) ואף רב תחליפא דהוא תלמיד שמואל רב הונא גדול ממנו, וזה פלא. (נ"ב. עיין רש"י ב"מ דף מ' ד"ה וכן אמר רבה יעו"ש.) אמנם רש"י כתב ה"ג ויתיב רב חסדא ואיתמר רב ספרא כו' [ולפ"ז היה מזכיר רב הונא את רב ספרא וגם זה פלא] ומזה מורה דלפני רש"י היה הגירסא יתיב רב חסדא והוא ענין בפני עצמו, והסוגיא מביאה דרך אגב לבאר משנה דאהלות כדרך הגמרא בכמה מקומות, אבל א"כ במה הוי כיוצא בה שמעתי דמורה ע"כ דהוי הבעיא של רב הושעיא מרב הונא כדרך שכתב רבינו אם הוי הכרשינה במקום אחד וזה נכנסת ויוצאת או אפילו ארוך אם מצטרף לכרשינה הוי מום וקא פשיט כיוצא בו שמעתי דתנן השדרה והגולגלת שחסרו כמה כו' כמלא מקדח, והפירוש דשם תנינן בהדיא ומייתי לה בפרק אלו טריפות (דף מ"ה) ובגולגלות שיש בה נקב אחד ארוך אפילו נקבים הרבה מצרפין למלא מקדח כו', וה"נ אעפ"י שכתוב במשנה מלא כרשינה הפירוש אפילו ארוך או על איזה צורה שיהי' ולא שיהי' הכרשינה כמדתו ממש שיהא נכנס בתוך החלל כרשינה. ולפ"ז נראה דרבינו הוי גריס הנכנסה ויוצאה או כרשינה [המרודדת] וכיו"ב בעי בפרק אלו טריפות (דף מ"ו) כזית מרודד מהו, וזהו פירושו המחוור, ואע"ג דלא מייתי הברייתא סמכי עלה דהוי ידוע להון, ומדמו מום לטריפות דבחי הוה חסרון, וזה עומק כוונת רבינו ודוק בכ"ז:

הזקן שהגיע להיות רותת ורועד כו'. נ"ב אבל זקן לבד כשר אף לכה"ג, משנה פ"ג דיומא ולקמן פ"ב מעבודת יוהכ"פ הזכיר רבינו חולה והוא כ"ז שאינו רותת יעו"ש: