Ohr Sameach on Mishneh Torah, Creditor and Debtor Chapter 16
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
במשל"מ הא דאמרינן בזרוק לי חובי והפטר כו' נ"ל דלסברת ר"י כו' דבמלוה בשטר מחילה בעי קנין, הכא מיירי במלוה ע"פ דאלו במלוה בשטר כו' לא מיפטר דהכא מדין מחילה נגעו בה כו'. והנה הגם דמדברי תוס' ורא"ש משמע כן, אבל באמת תלוי זה בפלוגתת הקדמונים באומר לחבירו זרוק מנה לים ואני אתחייב לך אם מחויב לשלם דבזה איכא דין ערב כיון שהוציא ממון על פיו מצי לחייב את עצמו, וזה המחלוקת נתבארה באורך ברשב"א ור"ן בפ"ק דקדושין (דף ח) והובא זה בהגהת רמ"א סימן ש"פ, א"כ כיון דחייב לשלם עבור שהוציא ממון על פיו אף שהממון לא בא לרשות בן דעת רק הושלכו לים ואפ"ה מתחייב זה בכך מדין ערב, והוי כמו תן מנה לפלוני ואתקדש אני לך, א"כ כיון דהוא חייב בממון שהוציא על פיו תו הוי כפרעון לגבי שטר ומהני המחילה, וכן הוא לשון הירושלמי פרק הזורק והא תנינן וכן לענין החוב א"ל שכן אם אמר לו זורקהו לים ויהא מחול לך מחול לו ודוק: עוד האריך המשל"מ לחקור בראובן שהיה לו חוב על שמעון ואמר ראובן ללוי שימחול החוב שיש לו על שמעון והלך לוי ומחל החוב אם חייב לוי לשלם דהוי כאומר קרע כסותי והאריך בזה, ומאוד תמוה חקירתו, דשם בקרע כסותי שבור כדי וכיו"ב הכל מעשים שאינו צריך לזה הפעולה שתקרא על שמו של המשלח בתורת שליחות, ולכן כל כמה שלא אמר והפטר איכא דמחייבי לשלם דבמה דהרשהו להזיק לא נפטר מלשלם והוי כאילו הזיק נכסיו בלא רשות, אבל כי ילך וימחול חוב שיש לראובן על שמעון הלא זה לאו כלום ומאן ציית ליה דמחיל האם בזה נמחל החוב, רק מה שאומר להלוה בשליחות המלוה על שם המלוה דמחל לו, וא"כ איהו בעצמו לאו מידי עביד ואיך יתכן לחייבו לשלם על מה שמחל המלוה ע"י שלוחו, זה פליאה וזרות עצומה להעלות על הדעת [ובודאי הרגיש רבינו בזה רק חסר הרבה] והא השליח עניא מאי קא עביד הלא איהו לא מחיל ולאו בידו למחול, רק המלוה מחיל חוב שיש לו על שמעון ע"י ואיך ישלם וזה לא יעלה על הדעת (נ"ב. ובאמת זו הוי הגמר' מכות ט"ז אי שויתי' שליח איהי קא מבטלא לי'). ואולם באומר לו שרוף שטרות שיש לי על פלוני אף ע"ג דלא אמר והפטר, נראה ג"כ דמיפטר לכולי עלמא דהא זה לאו מזיק ממון רק מתחייב מדינא דגרמי, ובדינא דגרמי כתבו בתוספות בכ"מ ובש"ך סימן שפ"ו קבע מסמרות דאין זה רק קנסא, ברור דהיכי דעל פי דבורו של המלוה עביד לא קנסוהו חכמים דאין זה דבר המצוי ואיהו דאפסיד אנפשיה והוי איהו הגורם, ומכש"כ לפי שיטת רבינו דבדינא דגרמי אינו רק במתכוין להזיק וכמו שהשיב לחכמי לוניל הובא במגדל עוז פרק ד' מנזקי ממון יעו"ש, ודאי דכיון דאיהו אומר לו אינו שייך לחייבו על מה דמזיק דאיהו סבור דרצון בעליו בכך. וראיתי במרדכי סוף פרק החובל, ונראה משם דעובדיה היה במחל לעו"ג אחד מן השותפין ואם מחל בלא רשות ונתן לו פטור תו אינו יכול לתבוע אותו הישראל בדיניהן יעו"ש. ובכה"ג דהמעשה בלא רשות המשלח והגם דאינו על שמו ג"כ נפקע החוב הוי כשורף שטר ובכה"ג לסניף אמר שם דלא מהני כ"ז שלא אמר לפטור, אבל בנידון המשל"מ ברור ופשוט כמש"פ, ועיין סימן קע"ו סעיף י"א בזה ודוק: בענין אי מהני תפיסה נגד שטר העלה הש"ך בספרו תקפו כהן דלא מהני תפיסה דשטר כגבוי דמי כ"ז דלא מסתפקא בגוף הדבר שהשטר עליו ואם תופס ממון שחייב בשטר על ספק תביעה שיש לו ממקום אחר לא מהני, והאו"ת העלה דשטר לא הוי כגבוי, ועיין פתח הבית סימן מ"א ענף י"ח שעמד על דברי הרשב"א שכתב בחידושיו לגיטין פ' הזורק גבי מחצה על מחצה בממון כגון שנים אומרים קרוב לו ושנים אומרים קרוב לזה דאמרו יחלוקו ולא אמרינן כיון שהחוב ידוע והספק הוא אם נפרע הוי איני יודע אם פרעתיך וחייב בתשלומין משום דאיכא רגלים לדבר דהרי נחית לפרוע וזרק לו המעות, ולא אמרינן המוציא מחבירו עליו הראיה משום דנגד זה איכא חזקת חוב שלא נפרע ולכך יחלוקו, והקשה דנאמר דתפיסה יהא מהני, היינו במספ"ל אם נפרע יהא מהני מה שתפס המעות ברשותו דלא גרע מתפס מעות בהלואה על חוב אחר היינו כשספק לו בחוב אחר ותפוס המעות אשר בהלואה הם ת"י. ובאמת אין זה ענין לתפיסה, דניחזי לשיטת הסוברים דמהני תפיסה הוא דוקא היכי שהספק לפנינו ואיכא דררא דממונא. הא כל היכי דליכא דררא דממונא לא מהני תפיסה אף קודם שנולד הספק וטוען ברי, ונחזי כאן בלא דררא דממונא שהספק לפנינו הוי הדין דאיני יודע אם פרעתיך חייב ומוציאין ממון מחזקתו, רק דהוי ספק לפנינו ודררא דממונא, אולם בלא הדררא דממונא היה הדין דחייב לשלם, וכיון שרק בצירוף הדררא דממונא הדין דיחלוקו איך יהא מהני תפיסה כיון שבלא הדררא דממונא לא מהני חזקת ממון שלו כלום והוי ספק רק ע"י צירוף דררא דממונא, ואיך יהא הדררא דממונא על שני דברים, לשויא ספק ולהיות מהני ביה תפיסה. והגע נא בעצמך למשל מי שמסר חבירו ומספקא אם דנין תקנת נגזל במסור והיה לו מעות בהלואה מאת המוסר לולא הדררא דממונא לא היה מועיל תפיסה והוי ככל ספק דהוי מוקמינן ממון בחזקת מריה ופטור חבירו ואיך יתפוס, אבל משום שהספק לפנינו מצי לתפוס, אבל כאן שבלא הדררא דממונא הוי קיי"ל דמוציאין ממון מיד המוחזק ולא הוי נחשב לספק כלל, ורק משום הדררא דממונא הוי ספק ואיך יועיל הדררא דממונא לעשותו ספק וגם לפסוק בו דין תפיסה ודוק: