Ohr Sameach on Mishneh Torah, Creditor and Debtor Chapter 19
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
כבר האריכו הפוסקים דבגמרא איכא אוקימתא דבזה מצי אמר אי שתקיתו ושקליתו כדינייכו שקליתו ואי לא מהדרנא שטרא דזיבורית למריה ושקליתו כולכון מזיבורית, ומסיק דיכול לומר לנזקין אי בעית למישקל בינונית שקול ואי לא מהדרנא שטרא למריה ומוקי דוקא ביתמי. ורבינו והרי"ף לא הזכירו זה רק דנזקין גובין מן העדית ותירצו בזה לפי דרכם. ובדרך רבינו נראה דניחזי דאין הפירוש דהך דמהדרנא שטרא למריה דחזינא כאילו הדר שטרא למריה דמה זה טענה היא הלא יאמר פלוני הלא כבר קנית ומאי איכפת לי אי גבי בע"ח מינך לא בעינא למיהדר ומיזבן מינך. אכן האמת הוא, דטענה כי מהדרנא שטרא למריה הפירוש, דאם רוצה לתבעו וכמו גבי פלוגתא דאדמון בחד דאתי מכח ארבעה, הלא אם יחזרו ויקנו ממנו וימכרו לאחרים הלא לא מצי גבי מנייהו ואף בארבעה דאתי מכח חד מצי מדחי ליה כל אידך, א"כ נאמר דמצי אמר ליה מה דמכורה לי שדה של ראובן הוי כאילו מהדרנא שטרא למריה ומריה זבנא לאחר ומחזיק אחר בזכות מריה דמצי מדחי ליה, והוא כמעט קרוב לגדר קם דינא דכבר זכה ביה מריה דזבנא וזכותייהו קא זבנינא מהם, רק דר' ירמיה סבר הדר דינא, על זה מחלק במקום דמצי לחזור הדין, כגון אם יחזור וימכור ואחרי זה ימכור פלוני השדה לאיש אחר הלא לא מצי לתבוע ממנו, כן אנכי תמיד תראה כאילו זבנתי השדה אחרי דנפסוק על שדות פלוני שזכיתי מהן דאין לך לתבוע, ואנא זכותא דפלוני זבני דהוי כאילו מכורה מפלוני ליד אחר: וזה מוכרח לקמן בהלכה ח' שכתב המלוה ללוקח ראשון דין ודברים אין לי עמך ומכר לוקח לאיש אחר, דלא מצי אמר אי שתקת ואי לא מהדרנא שטרא למריה, דמכ"מ מכור הוי רק דהוי כאילו מכרו לאיש אחר, והלא פי' המשל"מ דהוי כאומר שמסלק זכותו רק כל זמן שהוא תחת ידו דוקא, דפחות שבלשונות תפסינן יעו"ש, וא"כ מה לי מכור לאיש זה מה לי מכור לאיש אחר לעולם גבי מיניה, ולמיהדר שטרא למריה דהוי כאילו ביד המוכרה לו זה לא יתכן ואין סברא דהא אינו אצל המוכר רק אצל לוקח שני, ורק גבי הך דאדמון דאילו מכרה לאיש אחר הלא תרווייהו מדחי ליה ורק אותו תבע משום דכבר זבין שאר השדות ותובע אותו ממ"נ, ע"ז משיב דחזינא כאילו מכרה פלוני לאיש אחר כיון דיכול להיות המציאות דפלוני יהא הדר וזבין מיניה ולמיהדר ולמיזבן לאחר, ואם תאמר דיאמר בלא מהדרנא שטרא הא מצינא למיזבן לאחרינא ונדחה אותך, זה אינו, דא"כ אם היה חד בעל מיצרא יאמר דמצי מזבין ז"א דהא משום זה ליפוק דרכא דאינש אחרינא, הלא כי יזבן לאחרינא ג"כ שקיל דמים עבור הדרך יותר ואם לא ימכור רק מה שיש לו בהם, הא כל זמן שלא מכרת, אצלך כל הדרך שיש לי, אבל בחד דאתא מכח ארבעה מצי אמר המוכרים אצלי היה להן זכות לסלק אותך לגמרי רק אצלי אתה תובע הלא מצינא מהדרנא וחשבת מה דמכורה אצלי כאילו הדר המוכר וזבנה לאחרינא: ופוק חזי בלשון רבינו בפרק ט"ו מטוען ז"ל, שהרי אומר לו עתה אם אחזיר לכל אחד שטרו אין אתה יכול לעבור על אחד מהן ואני קניתי מכל אחד מהן זכות שיש לו, הרי בפירוש כדברינו דמה שאני מוחזק בשדהו הוי כאילו מחזיק אינש אחרינא מזכות המוכר ולא שייך הדר דינא דהשתא מצינא למעבד כן, ועתה אם אעשה כן ג"כ יש לו אותו הזכות להאנשים שמכרו לי ומצי למוכרן לאחרינא ולמישקל כל הדרך כגון שימכרו לארבע ומאי פסידנא דאנא תפיסנא בהו הוי כאילו מכורים אצלי מזכותייהו ודוק: וכיון שכן הפירוש בגמרא כאן דמצי אמר מהדרנא שטרא למריה ומריה ימכור השדה לאחר הלא יהיו זיבורית הנמכרים באחרונה ותגבו כולכם מזיבורית, וכיון דמצינא למעבד כן תו מה שאני תפוס בשדה הזיבורית הוי כאילו קניתי אותה מהלוה באחרונה, דדינא דכולכו גם נזיקין גם בע"ח למיגבי מזיבורית דהוי כאילו הדר המוכר וקנה אותה ממני וזבנה לאינש אחרינא ואותו זכות יש לי על שדותי, דמה שאני תפוס בזיבורית הוי כאילו קניתיה מיד הלוה באחרונה ובמה הפסדתי במה דזבינתה לעדית באחרונה תדמה כאילו מכרתיה למוכר וזבנה לאינש אחרינא ומסלקינא כולכו להך שדה דזיבורית והוי השדה זיבורית כאילו היא מכורה אך כאילו מכורה באחרונה דהוי כאילו קנה אותה המוכר וזבנה לאחרינא, ובמה שאני לוקח אחד בזה לא מפסדנא. ומעתה נתבונן, הלא פירשו הב"ח ועוד אחרונים בדברי התוס' בסוגיא דאקני דף קנ"ז, דאף אם דאקני קנה ומכר משתעבד, מכל מקום אם יש להן משועבדים ממה דקנה תו לא מצי לדחותן לאותן נכסים דעליהן כתב דאקני ומכר אותן, כיון דאותן נכסים לא היו תחת שעבודו בשעת הלואה, ותו יקשה לן טובא א"כ מאי יאמר אי שתקת ואי לאו מהדרנא שטרא למריה דאין הפירוש דהוי כמו דבטלה המכר דבזה דהדר שטרא לא נתבטל המכר [ועיין רא"ש שביאר כן וכן משמע בב"ב (דף קסט) יעו"ש] רק דהוי כמו דהדר וקנה ובארנו דהוי כמכור לאחר אחרי שחזר ולקחה. וא"כ מה יועיל כי יחזור הלוה ויקנה אותה ממנו וימכור אותה לאיש אחר הלא יהיו הניזקין גובין מן העדית דקנה באחרונה ולא שייר נכסים ואם דהא נשאר זיבורית מה שקנה אחר ההלואה הלא לא מצי לסלקם לזיבורית או לשדה אחרינא דקנה אחר ההלואה ומכר. הן דלפי פירוש הפשוט דהוי כאילו הוא תחת יד המוכר זה שפיר דהיכי דהנכסים תחת ידו בני חורין ליכא למאן דאמר דלא מצי מדחי להך בני חורין אע"ג דהוי דאקני, אולם לפי מה שפרשנו דהוי כמכור צריך ביאור, ואח"כ הראוני בקצות שהרגיש בזה, אך במחכ"ת לא עיין דכשהיא אצל המוכר כו"ע סברי דאינו גובה ממשועבדים אף דהוי בשעת הלואה והבני חורין המה דאקני ומסולק קושייתו מהטור על הב"ח, רק אנחנו לדברי פסק רבינו לקמן דהוי כאילו הדר וקנה וזבנה לאיש אחר שפיר הקשינו דהא בזה סבר דלא מצי מסלק להו מהנכסים דהוי בעת הלואה לנכסים דקנה אחר ההלואה וזבנינהו ודוק: אמנם נראה דזה דוקא למאי דמסקינן במהדורא בתרא דלוה ולוה ואחר כך קנה דיחלוקו דחזינא דשעבודא דמלוה בהך נכסים חייל דוקא כי קנה אז בא השעבוד או מטעם דמצי הדר בדאקני כמו שפירשו הקדמונים, א"כ שפיר מצי גבי מהנכסים דאישתעבדו ליה בעת ההלואה ולא מצי לדחות לבעל חובו לאותן נכסים דקנה אחר ההלואה דלא אישתעבדו ליה דנהוי כמכור אצלו כל זמן שלא קנה דעדיין היה יכול לשעבדן לאיש אחר אם יחזור וילוה ממנו. אבל למאי דאמר במהדורא קמא דרב אשי דראשון קנה דחזינא כאילו מכורים הן מעכשיו לכשיקנה לראשון, ועל דעתייהו הלוה מעותיו והוי כאילו משועבדין לו לבדו ואינו יכול להפקיען משעבודו והוי כהנכסים שהיו בעת הלואה ממש בלא הבדל ודאי דמצי לדחותן דאנא הנחתי לך מקום לגבות הימנו מהנכסים דקנה אחר ההלואה, וא"כ סוגיא דילן אתי כמהדורא קמא דרב אשי וכשלחו מתם דראשון קנה ומצי אמר אי שתקת וא"ל מהדרנא שטרא למריה והוי כאילו קנה ומכר אח"ז והוי כנכסים שקנה אחר ההלואה ומכר לאיש אחר, אבל למאי דמסקינן במהדורא בתרא דרב אשי דיחלוקו א"כ לא מצי לסלק ליה לאותן נכסים שקנה אחר ההלואה ומנכסים דהוי בעת ההלואה הלא המה האחרונים הוא העדית דזבין באחרונה וא"כ מצי גבי מן העדית ולא שייך אי שתקת, ולכן השמיטו האוקימתא דאוקימנא ביתמי, ודוק היטב בכל מה שהעליתי בס"ד:
בהשגות האחד שאין זו החלילה אלא כשמכר [הלוקח] ראשון לשני באחריות כו'. ולא הבנתי מדוע ולמה צריך כאן אחריות הלא בשביל מה טורף הבע"ח בשביל ששעבד לו הלוה, ותו הלא טורף ממנו הלוקח ראשון דאיהו מכר ליה, והבע"ח סילק עצמו ממנו וכי טריף ליה לוקח ראשון הלא יגבה ממנו הלוקח השני אף כי זבין ליה שלא באחריות, דכל זכותו של לוקח ראשון מכר ללוקח שני ובשביל מה צריך אחריות, ואם נאמר דהוי כאילו קנה הלוקח ראשון מהבעל חוב כל זכותו שיש לו בה והבע"ח גבה אותה וכי גבי אותה לוקח שני רק בשביל אחריות גבי לה, ז"א דא"כ איך מצי גבי בע"ח משני, הא כבר נפטר הלוה שהוא המוכר ראשון ממנו דהוי כאילו גבה אותה בחובו וחזר ומכרה ללוקח, וכמו דאמר בירושלמי ריש פרק הכותב כל גרמא אמרה שאין אדם מאבד זכותו בלשון הזה [פירוש במתנה בשדהו בלשון דין ודברים אין לי עמך רק זהו סילוק שלא יכול לתבוע אותו] דאל"כ אפילו השניה לא תוציא מיד הלוקח, דכיון דהוא ענין הקנאת זכות הוי כאילו ראשונה גבתה שדה זו בכתובתה ומכרה ללוקח, וא"כ לא מציא שניה דהיא בע"ח מאוחר לגבות מן הלוקח דקנה זכות הראשונה ולמה אין הראשונה מוציאה מיד הלוקח שכן היא כותבת כל ערעור שיש בשדה זו אל יהי עמך כלום, הרי דלא הוי כאילו גבה אותה הבע"ח בחובו ומכר אותה ללוקח, רק דסלוקי סליק נפשיה מלמטען עם הלוקח הראשון כ"ז שתחת ידו, וכי גבה אותה תו מצי טריף לה הלוקח ראשון דמפני מה טורף אותה בשביל הלוה והלוה מכר ליה ולנגדו סליק מלמטען עמו, וכיון דבטלה גוביינא דבעל חוב אמר לוקח שני הלא זכותך זבנת אלי ואני לוקח ממך ומאי שייך אחריות כאן, והדבר פשוט דבלא שום אחריות מיירי כאן וצ"ע להבין דברי ההשגות, ועיין בהגה"ה סוף סימן רמ"א ובסמ"ע, והוא מדברי ירושלמי בהניזקין, וה"ה ללוקח באחריות שמכר לאחר שלא באחריות דאם טרפו מהלוקח שלא באחריות דמצי הראשון גבי מהמוכר וא"כ לגבי גביית הלוקח ראשון מהבע"ח אין נפק"מ אם יקח שני ממנו באחריות ולגבי גביית הלוקח שני כיון דהבע"ח אינו מסולק ונשאר החוב א"כ השדה זו גם היא מכורה לשני ואמאי לא מצי גבי מן הראשון, ובפרט דנראה דאין צריך אחריות גם לראשון ואכמ"ל ודוק: אולם התבוננתי, דבהלכות ערכין פרק ז' הלכה ט"ו בהשגות כתב דלימא לוקח שני דמה מכר ראשון לשני כל זכות שתבא לידו, וכאן לא זכר השגה זו. לכן נראה דהיה מפרש כאן דכמו דמשמע מלשון רבינו דהלוקח מכר שדה זו לאחר ואחר זה כתב הבע"ח ללוקח ראשון דו"ד אין לי עמך וקנו מידו. ולפ"ז לא מצי להקשות דנימא מה מכר ראשון לשני כ"ז שתבוא לידו וכאן הלא המלוה אינו יכול לטרוף מיד לוקח ראשון, ותו מכר זכותו לשני וגם מלוקח שני לא מצי למיטרף, דז"א דבעת המכירה הלא לא היה לו עדיין הזכות בזה דאז הוי מצי מלוה למיטרף מיניה, ורק אחר המכירה שמכר ללוקח שני אז כתב לראשון המלוה דו"ד אין לי עמך, ועל אותו הזכות שבא ליד לוקח ראשון אחר מכירה לא שייך הך טענה דמה מכר ראשון לשני כו', פוק חזי בערכין (דף לא) דפליגי ר"א ור"י דבכלות השנה למי חלוט הבית דר' אלעזר סבר דחלוט לראשון, וטעמו דלא שייך לומר מה מכר ראשון לשני כ"ז שתבא לידו משום דהזכות שנחלט אליו לא בא רק לאחר מכירתו שמכר לשני, ור' יוחנן דפליג לא פליג רק תמן דהזכות היה מעיקרא קודם שמכר דלא יכול לגאול רק עד שנה מיום קנייתו, אבל כאן שהמלוה כתב לו אחר שמכר דו"ד אין לי ולא היה לו זה הזכות בעת המכירה תו לא שייך לומר מה מכר ראשון לשני כו', ויעוין פ"ב מגזילה הלכה ה' בההמ"ג ואכמ"ל, ורק בהל' ערכין דשם על כרחין דמיא להקדש מיירי שכתב המלוה ללוקח דו"ד אין לי עמך קודם שמכר ללוקח שני דמיד לוקח ראשון לא מצי למיטרף ותו כי מכר אח"ז גובה מלוקח שני כמו בהקדש שגובה מיד הפודה, ע"ז השיג דיאמר מה מכר ראשון לשני כ"ז כו' דבעת המכר היה הזכות ללוקח ראשון, ועל הקדש גופיה לא שייך דלימא דמה מכר ראשון כו' דהא ההקדש רק אריא דרביע עלייהו פקע שעבוד הבע"ח וכי נפדה תו גובה הבע"ח דהא הבע"ח לא הקדיש כלום, אבל כאן דהמלוה כתב דו"ד אין לי שפיר מקשה, ותו כיון דכאן הבין הראב"ד בדברי רבינו דלאחר המכירה ללוקח שני כתב המלוה ללוקח ראשון דו"ד אין לי כו', תו יכול להיות דמשו"ה מפרש דמכר ללוקח שני באחריות דאל"ה לא הוי מצי טריף לוקח שני מלוקח ראשון אחרי שגבה אותה מהבע"ח. אמנם גם זה לא מחוור למעיין כיון ששעבוד הבע"ח לא פקע רק מלערער עליו סליק נפשיה ותו יטרוף הלוקח שני אף שלא באחריות דזכותו מצד הלוה המוכר אליו מכר לשני ועל זה האופן שהמלוה לא נפקע שעבודו מצי טריף מלוקח ראשון ודוק היטב: נסתפקתי באחד שהיה חייב לשמעון מנה והניח שני בתים, ובית אחד שכור לשמעון על משך איזה שנים ובא לגבות, מי מצי אמר לא ניחא לי לגבות מהך בית השכור לי כי לא יהיה לי פירות ממנו עד כלות משך השנים השכורים אצלי, כי בלא זה כבר סלקתי המעות על משך השנים האלו והוי כאילו הוא שכור ביד אחר, הלא לא מציתו לסלק לי בהבית השכורה לאחר שאמתין עד כלות משך זמנו, שאפילו אם אין הנכסים בעירו לא מצי לסלקו בנכסים אלו רק מנכסים שבעירו (חו"מ סימן קי"א סעיף י"א) או דילמא אמרי ליה הלא הבית הזה כבר שכור אצלך ונשיימה לך כפי מה ששוה הבית למכור לאחר אחרי נכיון דמי השנים השכורים לך, ולא בעינן לגבותך מבית השני ותהיה ידך שלטת בשני בתים, ומסתברא כהצד השני: אמנם מצאנו לרבותינו בעלי התוספות בב"ב (דף קלב) ד"ה למחצה ולשליש כו' שכתבו ואומר ר"י דרבותא קמ"ל כשנותן לה פירות שדה אחת שתי שנים כו' לא יוכלו היתומים לטעון כו' אלא גובה כתובתה כו' לפי שרוצה ליטול כתובתה מיד ובשדה שיש לה פירות אינה יכולה ליהנות מכתובתה עד שתי שנים כו', וזה כפי הצד הראשון שכתבנו. אך נראה דאין כוונתם דאם רצונה לגבות כתובתה תכריח היתומים כי יסלקו לה הכתובה באותה שדה שאין לה בה פירות, דזה לא מציא כמש"ב, רק מיירי באופן שאין רצונה לגבות כתובתה כלל יכולה לומר אם תגבו לי מהשדה שאין לי בה פירות טוב ואם לא תגבו לי מאותה שדה רק מהשדה שיש לי בה פירות אין אני רוצה לגבות כלל הכתובה ותשאר הכתובה חוב אצלכם ולא אפסיד מזונותי דלאנשי יהודה אם רצו לסלק כתובה מסלקין ותו אין לה מזונות, אבל כיון דלא סלקיתו לי משדה שאהנה בה תיכף אין רצוני לגבות כתובה כלל וממילא לא אפסיד מזונותי, הן אם לא יהיה לכם שדות אחרות ודאי דהויתון מצין לסלק לי באותה שדה שיש לי פירות ממנה לזמן כיון שאין לכם שדות אחרות, אבל כיון שיש לכם שדות אחרות אם בעיתון למיתן לי מה דאית לי מינה פירות תיכף שפיר ואי לא לא מציתון לסלק ולהפסיד מזונות דאית לי, ולפ"ז לא מיירי באשה ארוסה וגרושה כדמוקי לסיפא דאלו אין להם מזונות מיתמי בלא"ה אפילו אם לא יטלו כתובה, ועיין סימן ק"א לענין אם מגבינן שטרות כשיש לו נכסים אחרים, ברמ"א וש"ך שם מש"כ בזה ודוק: