Ohr Sameach on Mishneh Torah, Creditor and Debtor Chapter 2
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
האריך רבינו להורות לנו דהשבועה שאנו משביעין אותו להבא הוא אינו מעיקר התקנה רק על ידי גלגול ולכן אין בע"ח שני יכול להשביעו להבא אחרי כי כבר נשבע שאין לו, וכן אם ידוע שאין לו תו לא משבעינן אותו להבא, אמנם עיקר השבועה הוא כדי להפיס דעתו של בעל השטר, ומעין הא דתקנו גבי עד אחד מעיד שהוא פרוע, ולכן אף אם ידוע לדיין שאין לו אם אינו ידוע להמלוה והוא מסתפק בזה אינו נח דעתו לכן ישבע שאין לו אם לא שהוחזק התובע שאינו מסתפק בעניות זה כו' ע"ז אין משביעין אותו כי באמת בירור גמור אין כאן דיש מתרושש ולו הון רב, רק תלה רבינו כפי שנראה לדיין בדעת התובע אם הוא מסופק בעניותו של זה או לא ודוק:
מסתפקנא טובא במי שהיה לו שטר על יוסף ב"ש והיו שני יוסף ב"ש בעיר דלא מצי לגבות מכל חד, דכל אחד יאמר אני לא לויתי ממך, ואפילו אם אומר איני יודע אם נתחייבתי לא מפקינן מיניה דהוי ככל ברי ושמא דלא מפקינן ממונא מחזקתיה והשטר לא מוכיח מידי, ולפ"ז בהיה יוסף ב"ש אחד חייב מעות לחבירו יוסף ב"ש מי מצי ראובן לאפוקי בשטרא דכתיב ביה יוסף ב"ש סתם לאפוקי ממונא מיוסף ב"ש השני, דיאמר ממנ"פ, אם האי שטר ממך גבינא ממך עבור חוב דידך, ואם השטר מיוסף ב"ש חברך הלא מגיע לי מאתך מדר"נ דאתה חייב לחברך יוסף ב"ש והוא חייב לי ומשתעבדת לי מדר"נ, או דילמא מצי אמר, דחבירי הוא החייב לך בשטר זה, ומדר"נ לא מצית מפקת ממני, דאימת נאמר דינא דר"נ דוקא באם מיפטר לוי מחוב שהיה חייב לראובן ע"י המעות שנותן לשמעון עבור מה שתובע שמעון מראובן, אבל כאן דלא יפטר יוסף ב"ש מחבריה ע"י המעות שנתן לראובן, דיוסף ב"ש חבירו יתבע ממנו המעות, ואם יאמר הלא כבר פרעתי לראובן עבור שטר דילך, יאמר השטר היה שלך וא"כ הוי אינו יודע אם פרעתיך דהוא לא טעין רק שמא השטר מחברי ולגבי ראובן הוי איני יודע אם נתחייבתי, אבל לגבי יוסף ב"ש חבריה הוי א"י אם פרעתיך ויתחייב לשלם, מי נאמר ע"ז שעבודא דר"נ, ומסתברא דכיון דלא מיפטר משעבוד דחבריה א"כ תו לא שייך שעבודא דר"ן: אבל מדברי תוספות ב"ק (דף ע) ד"ה אמטלטלין דכפריה דכתבו דלמ"ד דאין כותבין הרשאה אפילו אמטלטלין דלא כפריה, איך מוקי ההיא דבכורות בנתנו שני ב"א לכהן אחד ומת אחד תוך ל' יום אם יחזיר חמש סלעים ואם בלא הרשאה איך מגבי הלא מצי מדחי לכל חדא, ותירצו דאחד חייב לחבירו ומפקי מדר"נ, וזה פלא, דנתבונן אח"כ כשיתבע האחד את חבירו בב"ד ויטעון הלא כבר החזיר לך הכהן מעותיך יאמר חבריה דילמא בן בכורי היה המת וחמשה סלעים שלי לקחתי, והוי איני יודע אם פרעתיך, ואע"ג דחבריה ג"כ טעין איני יודע ששם הספק לפנינו שנתערבו הבכורים וא"י של מי מת, בכ"ז בספק פרעון כי האי שנינו בגיטין פרק הזורק, וכן לענין החוב מחצה על מחצה שניהן יחלוקו ומוקי לה בשתי כתי עדים, ופירש בחידושי הרשב"א דאף ע"ג דבכה"ג איני יודע אם פרעתיך חייב [וביאר בהגהות משל"מ בשם בעל מחנה אפרים בפרק ד' מהלכות שאלה כיון דלא הו"ל למידע למלוה חייב אף דשניהן מסופקין] הכא הספק לפנינו ויחלוקו, ותו איך מצי טעין אף פרוטה מכהן דיאמר דאם גבית ממנו פרוטה הלא לא אפטר רק מחצי פרוטה דיפסקו יחלוקו ותו א"כ בכל מידי דגבית לא שייך שעבודא דר"ן כיון דלהלוה האמיתי שאתה גובה עבורו מדר"ן לא מיפטר מינך רק בפלגא מגוביינא ואיך מתחייבנא לשלם לך חמש סלעים ובזה לא יופטר הבע"ח שלך רק ב' ופלגא להפסיד מעות שבזכותי שאין עליהן שעבוד עבור דר"ן לא מתחייבנא ודוק: ולמה שחקרנו נראה דאין שום מקום ספק כיון דחבריה יוסף ב"ש יגבה ממנו עוד הפעם לא שייך ע"ז דר"ן כלל, ואפילו בזה האופן שאם שני יוסף ב"ש היה להם שט"ח על אחר ופלוני אפיק שובר שכתוב בו סתם יוסף ב"ש, ומחד יוסף ב"ש מגיע לחבריה ויטען יוסף ב"ש המלוה מן האחר ממנ"פ או דשטר שלי בחזקתו או דמשעבדת לי מדר"ן שאתה חייב לפלוני ומפלוני מגיע לי, אפ"ה לא שייך שעבודא דר"ן אף ע"ג דהאחר לא ישלם ממון יותר ממה שמגיע ממנו, בכ"ז כיון דיוסף ב"ש חבריה לא יפטר ממנו ובאופן דלא טעין אידך יוסף ב"ש הלוה ברי שהשובר לא על שלי נכתב, א"כ יהיה אינו יודע אם פרעתיך ויתחייב לך לשלם ולא יופטר בפרעוני לך א"כ לא שייך שעבודא דר"ן. וכוונת תוס' הוא דבכה"ג מצי מיירי דחבריה אמר לכהן בפרעונך לידי יופטר חבירי הלוה ממני וכיון דיהיה נפטר בקבלתו המעות מהכהן, א"כ שייך שעבודא דר"ן, ואף כי זה קיצור בדברי התוס' בכ"ז הוא הברור לדעתי דבכה"ג לא מגבינן מדר"ן ודוק:
ההמ"ג הסכים בדעת רבינו כסברת הרמב"ן דחזקה דתחת יד אדם הוא שלו ולא אמרינן מיגו במקום חזקה כזו, ועיין משל"מ שכתב דחזקה דתחת יד אדם הוא שלו לא הוזכרה בש"ס. ובאמת צ"ב, דא"כ דאפילו במקום דאין ממון בידו רק שטר אמרינן דשטרא מעליא הוי דחזקה דתחת ידו הוי שלו, א"כ מודה בשטר שכתבו דצריך לקיימו אמאי נאמן לומר פרוע מיגו דמזויף, הא חזקה מה שתחת יד אדם הוי שלו והוי שטרא מעליא ונמצא מיגו במקום חזקה, וכן קשה במפקיד אצל חבירו בשטר דנאמן לומר החזרתי במיגו דנאנסו, הא חזקה מה שת"י אדם הוי שלו, וא"כ האי שטר דבעי להיות תחת יד מי שהוא על כרחין שלא החזיר החפץ, וכבר עמד ע"ז בקצות, ומזה הכריח כמש"כ הש"ך סימן מ"ז דדוקא בדבר שגופו ממון אמרינן דכל מה שתחת יד האדם בחזקת שהוא שלו, הא בשטר דאין גוף ממון בידו רק הראיה אמרינן ע"י מיגו דפרוע, או לחלק בין אמנה לפרוע שהשטר לפרעון עומד, לכן דברי רבינו שסתם פרוע הוא אינו נאמן צ"ב רב: והנראה לי ברור, דחזקה דמה שת"י אדם הוא שלו, היא חזקה אשר לא מצאנוה בש"ס רק מקורה מהך דאומר אמנה היא אף ע"ג דאיכא מיגו דאי בעי קלתיה ואי בעי הוי מחיל ליה וכיו"ב, ולכן ברירא דמילתא דאין ה"נ דזו לא עדיפא מחזקת ממון דהמוציא מחבירו עליו הראיה, ולכך בסימנים לא מפקינן ממונא עיין מש"כ תוספות חולין צ"ו, ולא כך נאמרה חזקה מה שת"י אדם הוא שלו, דאימור רוצה לגזול ממון אחרים וגזול הוא בידו, רק כך צריך לומר חזקה דתפיסת האדם בחפץ או בשטר כל מה שתחת ידי תפיסתו מוכחת שלצורך עצמו הוא מחזיק בה ובחזקת ממונו, רק דא מצי להיות שמחזיקה לעצמו בתורת גזילה ואין זה ברור וחזקה על המעשה בממון זה, דע"ז אין בירור, דאימור אינו שלו, ורק כמו כל חזקת ממון שבכל מקום, דאיננה חזקה מכרעת ומבררת אופן הענין, רק דלא מצינן לאפוקי מחזקתו [עיין בקונטרס הספיקות כלל א'], רק דא ברור שהתפיסה של אדם בחפץ או בשטר מוכיח שלצורך עצמו הוא אוחז בה ותפיסתו בה מברר בירור גמור שבחזקת שהוא שלו מחזיקה, וכן אמרינן חזקה מה שת"י אדם הוא לחזקת שהוא שלו, ואם כה, בע"ח שאומר על מה שת"י פקדון הן בידי או שכורין או שאולין ואינו מחזיקם בממונו רק בחזקת בעליה ולמיהדר לבעלים קא בעי ולאפוקה מידו, ע"ז אמרינן דשקר בפיו, ודאי בחזקת שהן שלו מונחים תחת ידו ותפיסתו והוי כמאן דלא אמר כלום, וכאילו מת והממון מונח ת"י היורשים דנחית המלוה וגובה ואי אמר אחר שלי הן לא משגחינן ביה, כן השתא אמירתו לא משגחינן ביה והוא ככל ממונו המונח ת"י ורשותו, האם נחוש שמא שאולין הן בידו או כיו"ב ע"י שכירות ופקדון, דמה שאומר שרוצה להחזירן לבעלים זה שקר, דתפיסתו מבררת שהוא רוצה להחזיקן לעצמו וכמו כל חפציו וממונו אשר ת"י, כן בשטר שאומר אמנה או פרוע לא משגחינן על אמירתו דאיהו אמר דרוצה להחזירן לבעלים, וזה שקר מוחלט שתפיסתו בשטר מוכיח שלגבות עמו קא בעי והוי כאילו לא אמר כלום דגובה שמעון מן לוי בשטר שנמצא ביד ראובן שטר מקוים, ויפה אמר המשל"מ שחזקה זו לא נזכרה בש"ס, שבאמת אין זו חזקה כלל רק כפי מה שבארתי בס"ד דמה שהוא תחת ידו הוא בחזקת שהוא שלו ולא למיהב לאחרינא. ולפ"ז א"ש הקושיא ממודה בשטר שכתבו דצריך לקיימו, דתמן המלוה שאוחז השטר הלא אמר ששטר מעליא הוא ורוצה לגבות בו, וכן בשטר פקדון דרוצה המפקיד בעל השטר לגבות בו, ורק על המעשה קא מספקא לן איך הוי, ע"ז אין מברר שת"י הוא שלו דאימור אינו שלו ורוצה לגזול ממון אחרים, רק חזקה דשטרך בידי מאי בעי ע"ז מהני מיגו, ועיין מש"כ רבנן בתוספות ב"ב בסוגיא דאין אדם פורע תוך זמנו, וזה ברור בס"ד: ופוק חזי למרא דהאי סברא הרמב"ן ז"ל, ואמר בחידושיו לפרק חזקת בנסכא דר' אבא דאם הוי מצי אמר החזרתי היה נאמן לומר דידי חטפתי מיגו דהוי אמר החזרתי, אף ע"ג דהוי נגד חזקה דת"י אדם הוא שלו ואין אומרים מיגו במקום חזקה זו, וכן כתב ההמ"ג בפרק ד' מגזילה, הנך רואה ברור דהפירוש כמש"ב דהחזקה מה שת"י אדם הוא תופס בחזקת שלו ולא להוציאם מידו, אבל אין ה"נ יכול להיות דממון אחרים בידו וחזקה זו אינה בירור שהממון שלו, רק שאמירתו שקר והוי כאילו לא אמר, הן דהגר"א והפרישה העלו בשיטת רבינו בפרק ד' מה"ג דאינו נאמן לומר דידי חטפתי מיגו דאי בעי אמר לא חטפתי אלא אחד דהוי מיגו במקום חזקה עיין סימן שס"ד, שם העיקר דכיון דאיכא עדים דחטף מרשות הבעלים ודרך גזילה באו לידו חזקה דגזול הוא בידו, דומה למש"כ רבינו הלכה י"ב שם, שכל הנכנס לבית חבירו שלא בפניו כו' ה"ז בחזקת גזלן וכש"כ ע"י חטיפה בעדים, ועיין ירושלמי סוף שבועת הדיינין עיי"ש. ועיין ש"ך סימן רנ"ה ודבריו נכונים לפמש"ב: וכיון שזכינו לזה אנהיר עיינין בהא שנתקשו להקת האחרונים ובראשם הנוב"י סימן ל"ז וסימן מ"ג איך חיישינן לשאלה הא חזקה כל מה שת"י אדם הוא שלו וא"כ המה ודאי בגדיו, ואם תאמר דאין קנין למת לכן חזקת תפיסה ג"כ לא מהני וקרוב לזה כתבו תוס' בב"מ בסוגיא דרכוב ומנהיג, זה אינו דאטו לבש אותם כעת, הלא גם מחיים היה לבוש בהן ואז היה מוחזק ואנו דנין שחזקה מה שת"י אדם הוא שלו ואיך חיישינן לשאלה, אמנם כ"ז כפי מה שהבינו האחרונים חזקה זו כפשוטה, אולם לפי ההסבר שלי לק"מ, דשם דלענין איסורא חיישינן לשאלה היינו על אופן המעשה וזה יתכן להיות דהוא שאול בידו ואינו שלו, דבלא דבריו ובלא אמירתו כלל חיישינן שמא שאול הוא ת"י, רק כל עיקר החזקה הוא על דבריו שאומר שתפיסתו הוא להוציא מת"י והוא תופסן בחזקת אינו שלו לא מהימן לחוב לאחרינא בזה, וזה פשוט: והנה בסוף הלכות שלוחין ושותפין, טען שמעון שיש ללוי עליו חוב בזו השותפות מנה אם היה בידו כדי החוב והיה יכול ליתנו ללוי נאמן ונותנין החוב ואח"כ מחשבין, אף ע"ג דחזקה מה שת"י הוא שלו. נראה משום דאינו טוען שהחפצים הוא של פלוני, רק שאומר שחייב לפלוני מנה, וראיתי לש"ך בסימן צ"ט ס"ק ה' שבנה יסוד מדברי רבינו לסברא זו, וסוף דבריו, וכן אם יצא שט"ח על לוי בשם שמעון בק' דינרין מממון השותפות כתב בהשגות שאם השטר ביד שמעון נאמן לומר נפרעתי, היינו מטעם מיגו, אע"ג דבמקום חזקה לא מהני מיגו, וכפי הנראה דסבר דבשטר שאין גופו ממון לא אמרינן חזקה זו, אולם אין ראיה דנגד חלקו שבשותפות ודאי נאמן מטעם הודאת בע"ד, רק על חלק של שותפו, א"כ לא שייך חזקה דמה שת"י הוא שלו, דאטו הוא תופס עבורו הלא פלגא דחבריה פקדון הוא אצלו, ושל חבירו השותף הוא ובמאי שייך חזקה דתפיסתו מוכחת שלצרכו ולשלו הוא מחזיקו, הלא אינו שלו רק לצורך השותפות מחזיקו, וכמו דאינו שלו כן אפשר דאינו של השותף רק נפרע מהבע"ח, וליכא רק חזקה דשטרא בידך מאי בעי ובמקום חזקה זו מהני מיגו כמבואר פ' המוכר אה"ב דנאמן לטעון החזרתי מיגו דנאנסו, וזה ברור: ובמשל"מ בהלכה זו, עוד כתב הרא"ש כו' וזה סותר כו' הוי נכסי מלוג כו' ואין לחלק בין שטר שלותה כשהיא פנויה כו', במחכ"ת, הטור סימן קי"ח באהע"ז ביאר היטב דהוי כנכסי מלוג ושטר הקודם גובה ממנו וכן בשו"ע סעיף ט', ומה שיש לדבר בזה דמורכב מדין שעבודא דר"נ ומנכסי מלוג לכן לא הוי כמטלטלין נכסי מלוג, דמדר"נ כופין להגבות קרקע וגובה בעהש"ט מן הבעל דהוי לוקח ופשוט, ומש"כ דאין משביעין אשת איש כן הביא רבינו ירוחם בשמו והוא כההגמ"י בשם ר"ה אות ט' והבית יוסף סימן צ"ו האריך בזה והב"ח הביא תשובה זו, וטעם זקנים הוא: