Ohr Sameach on Mishneh Torah, Creditor and Debtor Chapter 27
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
יעויין בכס"מ בשם ריב"ש שתמה דמחילה בלא שטר מהני והשטר אינו רק לראיה אמאי לא מועיל כשטרי קנין, ולענ"ד המעיין בלשון רבינו יראה טעמו דקיבוץ דייני דפרסאי בהסכם השופט שלהן חיישינן שמא נכתבו ע"פ דיניהן ואנסו לקיים את דיניהן וא"כ הוי אונס גמור ואין ההודאה כלום וכן אנסוהו למחול כיון דאנסוהו שלא כדין רק עפ"י דין דייני פרסאי, לכן דייק רבינו שיתן המעות בפניהם ויכתבו בשטר מנה פלוני לפלוני כך וכך דמי המכר, דכיון שנתן מעות אף אם אנסוהו לקנות ג"כ מועיל כמש"כ רבינו פרק י' מהלכות מכירה, שאל"כ נאמן לומר שלא נתן לו מעות וכמש"כ ההמ"ג שם, אבל בשטרי פשרות אע"ג דרבינו מדמה פשרה למכר, זה בישראל דבשביל טענת הטוען עליו מוחל לו מה שהוא תובע ממנו, אבל כאן דילמא הטענות שעליו המה רק לפי דין הדייני פרסאי וא"כ הוי מחילה באונס ולא מועיל, כן נראה ברור:
בהגהות מיימוני כתב מוהר"מ ז"ל הנ"מ דבר חדש או שסותר לגמרי כו' והאריך בזה הרב בש"ך סימן מ"ד סק"ב להשיג שאין דעת כל הפוסקים כן, ובמחכ"ת הגדולה אישתמיטתיה דזה מחלוקת רשב"ם ותוספות פרק יש נוחלין דף קל"ו דאי כתב בסוף השטר וקנינא חזינן דיפוי כח הוי לקנות מהיום, והתוספות השיגו דהא אין למידין משיטה אחרונה ובודאי דהרשב"ם כוון לסברת הר"מ כיון שאינו רק פירוש למדין משיטה אחרונה יעו"ש, וזה נכון, ולחנם הרחיק הש"ך דברי הגהות מיימוני: ובזה מסולק מה שערער הרמב"ן על סדרי גיטין הקדמונים שלא היה כתוב הרי את מותרת לכל אדם, דסמכי על הך דכתבינן להתנסבא לכל גבר, דאימור שייר בזנות דבזה בעי בגמרא דלא הוי כריתות ויעוין ר"ן פרק המגרש. ולפי דברי הר"מ דלפרש למדין משיטה אחרונה והכא כתוב בסוף הגט ודין די יהוי כו' ספר תרוכין וגט פטורין כדת משה וישראל, ואם מן הדין לא הוי כריתות הרי אינו גט פטורין לפי דת משה וישראל וגמיר דיגרשה לכל מה דמעכב בהגט עפ"י דת משה היינו שתהא מותרת לכל אדם אף לזנות, והגם כי כתוב בסוף שיטה אחרונה למדין לפרש מה שנאמר למעלה. ואולי מה"ט שינו סדר הנאמר במשנה לכתוב ודין בסוף ודלא כמש"כ במשנה ודין קודם למהך להתנסבא כו', ויעוין בתוספות דף קס"ב ד"ה לפי ובסמ"ג סוף הלכות גירושין, וזה נכון מאוד ודוק:
הטור בסימן מ"ד הוסיף והנ"מ כו' אבל יש בו אויר שיטה כשר ולא חיישינן שמא הניחו אויר שני שיטין והוסיף מה שרצה בשיטה ונשאר עוד שיטה אויר, שחזקה על העדים שעשו כהוגן, והקשה הש"ך ושאר אחרונים, דא"כ אפילו במחק באמצע השטר יפסל שמא הוסיף באותה שיטה שיש ריוח בין הכתב והעדים, ואם תאמר דהיכי דכתוב שריר וקיים למדין משיטה אחרונה, א"כ ניחוש שמא הניחו השטר בלא שריר וקיים והם הוסיפו וזייפו בו עוד שריר וקיים, כיון דהשטר כתוב בלא שריר וקיים כשר בפשוט, שפיר ניחוש שמא איהו זייף והוסיף שו"ק, ובאמת דחוק לומר דר' יוחנן דאמר תלויה מקויימת כשירה מחק פסול ואע"פ שמקויים ולא אמרו מחק פסול אלא במקום שריר וקיים וכשיעור שו"ק, דוקא במקושר ולמ"ד בין קשר לקשר מבראי. אולם נראה לדעתי דר' יוחנן אמר גם בפשוט ולטעמיה אזיל דבפרק ב' דגיטין תנן אין כותבין לא על הנייר המחוק כו' מפני שהוא יכול להזדייף ור"א מכשיר משום דסבר עדי מסירה כרתי ולכן כשר בדבר שיכול להזדייף, ופסק רבינו שם כר' אלעזר [ור"י אמר תמן דר"א הכשיר אפילו בשטרות בדבר שיכול להזדייף], וכתב בפרק א' מגרושין הלכה י"ח הרחיק את העדים מן הכתב מלא שני שיטין פסול כו' בד"א כשהיה הגט יוצא כו' אבל אם מסרו לה בעדים אע"פ שהן מרוחקין הרבה כו' ואע"פ שאין חתום עליו עד כשר כו', א"כ הכא חיישינן שנמסר השטר בעדים והרחיקו העדי חתימה שני שיטין מן הכתב, ובא בעל השטר וזייף והוסיף באותה שיטה לקיים מה שמחק, וזה דוקא בדחזינא דהמחק בסוף השטר בתר במנא דכשר למיקניה ביה, אז אמרינן דהשטר נמסר בעדי מסירה והעדי חתימה הרחיקו שני שיטין, ובשיטה שלפני אחרונה זייף והוסיף, אבל אם אינו נמחק במקום שריר וקיים או אין בו שעור שו"ק לא חיישינן שנמסר בעידי מסירה והעדים הרחיקו שני שיטין וכשר, ומיירי דוקא שהרחיקו העדים שיטה אחת אויר, והקיום הוא בשיטה שלפני האויר ודלא כהטור, אבל לרבינו א"א לפרש כן דבשטרות פסק כר' אלעזר דלא הכשיר ר"א רק בגיטין אבל בשטרות בעינן דבר שאינו יכול להזדייף אעפ"י שנמסר לפני עדי מסירה ועיין ההמ"ג פרק ד' מגרושין הלכה י"ז, וכן כתב מפורש לעיל הלכה ב' שטר כו' שמסרו כו' בפני שני עדים מישראל ויהיה כתיקון שטר ישראל שאינו יכול להזדייף כו' א"כ בהרחיקו שני שיטין אף בעדי מסירה פסול וא"כ הדרא קושיא לדוכתה, וצ"ל כהגר"א בביאוריו דאם יש עדים שמתחילה כתבו העדים בתוך השטר שו"ק למדין משיטה אחרונה, אבל צ"ע הא אם יש עדים שלא הרחיקו העדים אף שיטה אחת מן הכתב בכ"ז אין למידין כיון דאין מוכח מתוך השטר והוי מפי כתבם ואין תורת שטר על שיטה זו, א"כ ה"ה בבאו עדים והעידו שהיה כתוב שו"ק, בכ"ז אין דנין משיטה אחרונה. אך אפשר דרבינו מיירי בנמסר השטר ע"י עדי מסירה דאז אפילו אין על השטר עדים כלל כשר, רק בעינן שלא יוכל להזדייף, וכיון שאמרו שהיה כתוב בו שו"ק הרי לא יוכל להזדייף, וגם זה דחוק ועדיפא טפי מש"כ בלחם משנה עיי"ש ודוק בזה: