טהרת מצורע כו' (בין) בפני הבית ושלא בפני הבית כו'. רבינו בפירוש המשנה בסוף מסכת מסתפק אם בזמן הזה דאי אפשר להביא קרבנות לטהרו לגמרי אם עשה דוחה ל"ת דתגלחת כיון שלא יתכן הטהרה בשלימות ומביא מספרא דר"ט טהר בגבולין. אמנם בהלכות תרומות פ"ז כתב דבעינן כהן מיוחס ובזה"ז אין כהן מיוחס. ויתכן דנשתכח מאתנו מראה של שני תועלת כמו שנשתכח מראה התכלת והחלזון כן נשתכח התולעת שני ומראהו ולא יתכן טהרתו וטהרת בתים ופשוט:

ואין מטהרין שני מצורעין כאחת שאין עושין מצות חבילות. גמרא ערוכה סוטה (דף ח'). ולכאורה צריך מובן הא שנינו בתוספתא ברכות פ"ז היה מהלך להפריש תרומות ומעשרות אומר ברוך אשר קדשנו כו' להפריש תרומ"ע. והא אין עושין מצות חבילות. ויעוין ירושלמי דמאי על משנה דהרוצה להפריש תרומה ותרומ"ע ובירושלמי שם צריך לברך חמש ברכות כו'. ואולי תמן משום דתורם הכרי בכל המתנות שצריך להפריש ולהתיר לאכילה וכרי אחת חייב בכל הדברים אין זה חבילות, וצ"ע מברכות (דף מ"ט) דלמיחתם בשתים מושיע ישראל ובונה ירושלים אין עושין מצות חבילות וזה ענין יותר רחוק מלהפריש מכרי אחד חמש מתנות, אולם נראה לי ברור דהך דאין עושין מצות חבילות לא נאמר רק על מצות שבגופו או מצות כמו השקאת סוטה ועריפת שתי עגלות וטהרת שני מצורעין שהוא בכהן דלא שייך בזה שליח שהכהן העושה הוא המקיים המצוה, אבל תרומ"ע שהחיוב הוא על הבעלים והוא יכול להפריש ע"י שליח ולבלי עשות המצוה המוטלת עליו הוה"ד דאין בזה מצות חבילות כיון שנתנה התורה לו רשות לפרוק החבילה על אחר שאינו מצווה כלל בזה, ולכן מצאנו דמקדש לחמשה נשים כאחת אע"ג דגם זה מצוה, כיון דיכול לעשות ע"י שליח. ופוק חזי לשון רבינו בהלכות עבדים פ"ג, האדון הוא שרוצע כו' ולא שלוחו כו' ולא שליח ב"ד ואין רוצעין שני עבדים כו' שאין עושין מצות חבילות. פירוש בין שהאדון אינו רוצע שני עבדים כאחד בין שב"ד אחד אין רוצעין שני עבדים של שני אדונים משום שגם על הב"ד שייך אין עושין מצות חבילות, וכן בעגלה ערופה ומדדו הן ולא שלוחן, וא"כ במילה אם האב מצי למול שני תינוקות ע"י שני מוהלין תלוי אם מילה שעל האב מצוה איתא בשליחות יעוין קצות סימן שפ"ב ותשובות ר"ח אור זרוע סימן י"א, ויעוין מגן אברהם סימן קמ"ז ודבריו אינם מובנים לי בכמה דברים וביחוד מה שדיבר בהשקאת סוטה שרבינו פסק כר' יהודה ולכן אף בשני כהנים אין משקין יעו"ש ואכמ"ל: ולפ"ז חליצה בין מצד החולץ שאי אפשר ע"י שליח בין מצד הב"ד שנאמר וקראו לו ולא שלוחן אין חולצין שתי יבמות כאחד, כן נ"ל. ולפ"ז נראה דאם בעלים אחד מטהר שני בתים מנגעים בשני כהנים תלוי בהך דדריש בתו"כ ובא אשר לו הבית כו' שאינו עושה ע"י שליח יעו"ש בזקן וחולה דבפסיקתא זוטרתא הגירסא אפילו זקן וחולה, א"כ אינו יכול לטהר שתי בתים כיון דהחיוב עליו לא ע"י שליח. ויעוין שו"ת רשב"ץ חלק ב' סימן מ"ב שהעיר במילה בהך דאין עושין מצות חבילות יעו"ש, ולפ"ז א"ש דבשחיטת קדשים דמצוה בבעלים כמוש"כ רש"י פסחים (דף ז') ובכ"ז כיון דאיכא ע"י שליח בעי קרא דתזבח בריש פ"ב דחולין דאין אחד שוחט שני זבחים כאחד והוא מילא אוחרי דקפיד בקדשים וכמו לגבי הקטרה דמקטיר להו חדא חדא בסוף פרק תמיד נשחט ופשוט, ויעוין סוף הלכות תמידין ומוספין ודוק: ודע דכיו"ב בארתי במק"א לפי הטעם שכתבו דמשו"ה אשה לא מפקדא על מ"ע שהז"ג משום דמשועבדת היא או לאב או לבעל יתכן דדוקא מ"ע שאין לקיימה ע"י שליח, ולכן חשיב מזוזה ומעקה שבבית שהיא דרה מוכרח להיות מזוזה ומעקה לכן רק משום שאין הזמן גרמא, אבל מילה ובכורים ושריפת נותר דאפשר ע"י שליח לא פטרינן לה משום שהזמן גרמא רק במילה צריך קרא לפוטרה ואכמ"ל ודוק:

תוספתא סוף חולין לא יקח אדם קן אף לטהר בה את המצורע שנאמר ולקח, הנה על האם אמר להלן מפני שנעבדה בה עבירה וכאן על הבנים האפרוחים קאי שנאמר ואת הבנים תקח לך לכן אמר שלטהר בו המצורע אינו רשאי ליקח הבנים דכתיב ולקח למטהר שתי צפרים ולא אפרוחים, וכמו דכיו"ב מבואר בהלכות פרה דאין לוקחין עגל יעו"ש, כן הכא בשעת הלקיחה צריכים להיות צפרי דרור וצפור גדולה ולא אפרוח, ופרט דתנא דתוספתא יסבור דמשעת לקיחה הן נאסרין וכמו מכפר דבחוץ, לכן צריך להיות הלקיחה כשהן צפרים, וזה ברור בפירושה. ורבינו פסק כמאן דאמר דנאסרים משעת שחיטה לכן לא זכר זה ודוק: