Ohr Sameach on Mishneh Torah, Defilement by a Corpse Chapter 1
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
וקו"ח הדברים כו'. לזה כוונו רבנן בתוס' פרק העור והרוטב (דף קכ"ו) למ"ד כו' דגולל ודופק מהלכה איכא למימר דהכי גמירי לה, פירוש דכיון דטומאת גולל ודופק מהלכה ידענא תו אין למידין קו"ח מהלכה וכיון דטומאת משא לא ידענא רק מקו"ח אין דנין בהלכה ופשוט:
וכן נ"ל שאם נגע בצפרניו או בשיניו נטמא כו'. הנה לפי מה דמפרש רבינו לקמן משנה דואלו אין חוצצין כו' דעל כולהו קאי לא טמא ולא מטמא ואע"ג שאינן חוצצין ובטלין אל הגוף מכל מקום לא טמא כו' וכאן תנן צפורן המדולדלת, משמע דאינו מדולדלת טמא ומטמא דהוי כמו הגוף בעצמו, והא דשער של קטן אינו מטמא יעוין ברא"ש משום דסופו ליפול כשיגדל ומסולק בזה השגת ראב"ד ויעוין ירושלמי פסחים פ"ג ה"ב בגליון הש"ס שם, וראה לקמן הלכות משכב ומושב פ"ח הי"א וי"ל שטומאה זו מדבריהם כו'. והראיה מהך משנה דמקואות פרק ט' לפירוש רבינו מחוור כמו שנתבאר ויעוין מכילתא פרשה בא פט"ו שחזר הבשר וחפה העטרה כו' אינו חוצץ לטומאה ודוק:
ואין העו"ג מטמא(ין) באהל ודבר זה קבלה כו'. הנה בהלכות אבל פ"ג ה"ד כתב רבינו ושם בארנו שאין עו"ג מטמאים באהל ולפיכך קברותיהם טהורים ומותר לכהן ליכנוס לשם ולדרוך על קברותיהם ואינו אסור אלא שיגע בטומאה או שישאנה כמו שביארנו שם, והגר"א באדרת אליהו פ' חוקת כתב בקבר, קבר שלפני הדיבור או של עו"ג מטמאים במגע ולא באוהל פירוש שכנגד המת מלמעלה אם נגע בקבר אז הוא טמא מחמת מגע דטומאה בוקעת ועולה, אבל כשנוגע שלא כנגד המת אזי אינו טמא שאינו מטמא באהל עכ"ל, הנה גילה לנו רבינו דמה דטמא מחמת טומאה בוקעת ועולה הוי כמו מגע, וכוונתו ע"כ במה דטמא משום טומאה בוקעת הוא באין בו פותח טפח אבל ביש בו פותח טפח היכי דטמא מחמת קבר סתום זה אינו מטמא בקברי עו"ג דזה נכלל בבקבר דרישא דגבי אוהל עי"ש באדרת אליהו. ועפ"י שיטתו זאת הגיה בהגהותיו לנזיר (דף נ"ג) דהגירסא שלפנינו קשה להולמה דאיתא לפנינו או בקבר זה קבר סתום דאמר מר טומאה בוקעת ועולה כו' וזה תמוה כמוש"כ תוס' שם בכדי נקטה דהא קבר דהכא מטמא אפילו שלא כנגד הטומאה ואח"כ דמייתי הך דלענין נגיעה או בקבר אמר ר"ל זה קבר שלפני הדיבור עיין בתוס' שם, ורבינו הגר"א הגיה שם דאחר תיבות שלפני הדיבור צ"ל דאמר מר טומאה בוקעת ועולה כו' פירוש אע"ג דבאוהל לא מטמא מ"מ בהך דטומאה בוקעת והוא באין בו פותח טפח ומאהיל מלמעלה מטמאים אם נגע על הקבר הא אם האהיל על הקבר אעפ"י שאין בו פותח טפח והוא כנגד המת ג"כ טהור, דהדבר שע"פ המת בפחות מטפח הוי כנוגע אותו דבר במת ומי שנוגע באותו דבר הוא מדין מגע הא האהיל עליו טהור דזה ג"כ בכלל אוהל וז"ב לשיטת רבינו: אולם מקור נאמן לסברת רבינו דהוי כמגע הוא מסוגיא ערוכה פרק העור והרוטב דאמר לענין צירוף נגיעה ואוהל דלא מצטרפי וקא מייתי משנה דמצטרפי אמר ר"ז בטומאה רצוצה בין ב' מגדלים עסקינן ואין ביניהן פותח טפח דכולה חד נגיעה הוי, ופרש"י אפילו הוא מאהיל למעלה מן הבשר הרבה כגון שהיו המגדלים גבוהים והטומאה למטה והוא מאהיל סמוך לראשיהן קרוי נגיעה כיון דהל"מ דטומאה רצוצה כו' הוי כמאן דמלי טומאה כל חלל שבין שני המגדלים עכ"ל חזינא דהוי מדין מגע וע"ז פירש רבינו שיטתו. ויש להתעקש בזה דאינו רק לענין צירוף וכמו דלמה דמסיק דאוהל הוי כמגע וכן לאביי פחות מטפח, אולם הך דנזיר מחוור מאוד וסברה גדולה מהך סוגיא דהעור והרוטב. ומיושב לפ"ז הך דאמר בירושלמי דגולגלתו של ארונה היבוסי מצאו תחת המזבח היינו דהיה במקום שאין בו פותח טפח ורצוצה כמגע ומטמא אף קבר עו"ג: (נ"ב ויעוי' משל"מ הל' בית הבחירה פרק א' הלכה ט'). ועוד נראה קצת ראיה לזה מהך דפרק דם שחיטה (דף כ"א) דמשני על הא דאמרינן דדם מהלכי שתים שאין בהן טומאה קלה ובבהמה יש בהן טומאה קלה דאי הוי כזית גם נבילה מטמאה ומתרץ רב חנניה שחיפהו בבצק והבצק משלימו לכביצה לאפוקי מת דאע"ג דחיפהו בבצק דטומאה חמורה בוקעת ועולה, דקשה א"כ הא לר' שמעון ליכא הוכחה דבמת עו"ג הא אינו מטמא באוהל והוי כנבילה ותו איכא טומאה קלה באדם, ואם תאמר דבישראל מיהו ליכא טומאה קלה ז"א דא"כ כי קאמר מה עוף ובהמה שיש בהן טומאה חמורה והלא עוף טמא ליכא ביה טומאה חמורה וע"כ דעוף יש במינו טומאה חמורה, א"כ הוה"ד באדם יש במינו טומאה קלה והוא במת עו"ג שאינו מטמא באהל אם חפהו בבצק והויא כנבילה, וע"כ דטומאה חמורה בוקעת ועולה הויא מדין מגע וטמא ג"כ בעו"ג וא"כ ליכא טומאה קלה באדם כלל. אולם יש לאמר דלר"ש י"ל טעם פשוט כיון דסבר בפ"ק דבכורות דכל אוכל שאינו ראוי להאכיל להאחרים אינו אוכל לטמא טומאת אוכלין א"כ בשר מת שאינו ראוי להאכיל לאחרים דהוא אסור בהנאה אינו חשוב אוכל לטומאת אוכלין א"כ לית ביה טומאה קלה כלל, וצ"ל דכל הני אוקימתות הוא לרבנן דסברי דשור הנסקל כו' מקבל טומאת אוכלין ולדידהו שפיר מוקי ר' חנינא משום דהם סברי מת עו"ג מטמא באוהל, ועיין במשל"מ בהלכות אבל פי"ד שכתב כן. אמנם לפי מה דמסיק שם המשל"מ דמת עו"ג מותר בהנאה הוא סעד נכון לשיטתו של הגר"א ז"ל ולפ"ז צריך כהן בזה"ז ליזהר גם ממתי עו"ג באופן שיש משום טומאה בוקעת ועולה דהוי טומאה רצוצה ובעל נפש יחוש לזה ודוק: