וכן פחות מכביצה אוכלים שאינן מוכשרין אינם חשובים אצלו כו'. רבינו לטעמיה אזיל דסובר פחות מכביצה נמי מקבל טומאה מן התורה א"כ קשה אמאי מחלק בין כביצה אוכלין לפחות מכביצה ע"כ פירש דפחות מכביצה לא חשיב לאינשי ומבטלין אותו בלב שלם. וא"ש מה דלא משני הגמרא על הך דשמואל בפרק לא יחפור הך דרקיק בפחות מכביצה משום דע"כ שמואל מיירי דהך רקיק הוי כביצה ולא מבטל ליה, וכן מצאנו סברת רבינו בחידושי הרמב"ן, ולרבותינו בתוס' דפירשו דפחות מכביצה מקבל טומאה מה"ת ואפ"ה כתבו שם דהו"מ לשנויי בשאין בו כביצה, משום דלשיטתם אינו מקבל הכשר פחות מכביצה כמוש"כ בשבת (דף צ"א): והנה הראב"ד בהשגות מפרש הא דבעי שיבטלן היינו דוקא בחלון שהוא ד' טפחים הא בחור טפח סגי בכ"ד והוא משום דסובר דלא כרבינו דפחות מכביצה מקבל טומאה וא"כ זהו הנפק"מ בין כביצה לפחות מכביצה הא ע"כ כאן בהוכשרו מיירי וא"כ אמאי מיעט פחות מביצה ולא סבר סברת רבינו דפחות מביצה מבטלי אינשי וע"כ כשהתריפו ואמאי לא מקשה הגמרא מהך משנה ועוד דדוחק הוא למעיין, ע"כ יצא לידון בדבר החדש דבחור טפח ממעט אף אם לא מבטל ליה והתם קתני ממעטין מטפח. ומיושב מה דמקשה הגמרא ותיפוק ליה דהוי דבר המקבל טומאה דתמהו תוספות דאם מבטלו תו לא מקבל טומאה דבית שסככו בזרעים בטלה טומאתן [ותירוצם יעוין בסוכה (דף י"ד) דפליגי ע"ז] ע"כ מפרש מאי אריא משום דאינו מבטל ואינו ממעט בחלון דיש בו ד' תיפוק ליה כיון דלא מבטלו א"כ הוי מקבל טומאה ותו אמאי אינו חוצץ אף בחור טפח ג"כ ואמאי נקט שמואל דאינו ממעט בחלון דוקא בשרחב ד' אבל בחור טפח משמע דממעט, וזה שיטה חדשה ומחוורה למעיין ועיין כסף משנה ודוק: