מים שבכלים מתטמאים כו' אבל מים שבקרקעות כו' שנפלו לתוכן משקין טמאים ברצון הרי אלו טמאין. הנה במשנה לא נזכר שנפילתן לרצון, גם נראה שדומה לנפל המת דמיירי שלא לרצון וכן משמע מפירוש המשנה, אבל צריך להבין מ"ש ונראה כי רבנן אמרו לעשות מעלה במים שבקרקעות שלא יתטמאו אלא לרצון ולא יטמאו אלא כשנשתמש מהן ברצון, והיינו שהשוום לאוכלין שאינן מקבלין טומאה רק באופן שיבוא עליהם מים ברצון וגמירי דמשקין טמאים מטמאים גם שלא לרצון היינו דההכשר והטומאה בא כאחת לכן השוו חכמים שאעפ"י שמן המת אינם מתטמאים המשקים שבקרקעות שלא לרצון בכ"ז משקין טמאים מטמאים אותם שלא לרצון ג"כ ונכון: והנה במכשירין פ"ד תנן מי שירדו עליו גשמים אפילו אב הטומאה אינם בכי יותן, פירוש שהמי גשמים שעליו טהורים ולכן אינן מכשירין כיון שנפלו עליו שלא לרצון, וזה כוונת רבינו בפירוש המשנה דמאי ענין אב הטומאה להכשר לכן פירש שמשקין טמאים מכשירים אפילו שלא לרצון לכן קמ"ל שהן טהורין ואינן מכשירים שלא לרצון, והרע"ב פירש כי אעפ"י שהן טמאים בכ"ז אינן מכשירין, וז"א כי מפורש בכריתות (דף ט"ו) שהן טהורין כ"ז שלא ירדו מעל בגדיו, וזה כוונת רבינו לעיל פרק י"ב ה"ו ובזמן שהן טהורים אינן מכשירין שהרי אינם תלושים עליו לרצונו פירוש כ"ז שלא היו יורדין מע"ג בגדיו דאילו הן טמאים מטמאים אף שלא לרצון וז"פ ולשון רבינו בפירוש המשנה הטעה את הרע"ב ז"ל עיי"ש והבן: והנה בספ"ג דטבול יום פליגי ר"מ ורבנן במשקין היוצאין מטבול יום אם מכשירים שלא לרצון והלכה כחכמים ורבינו פסק כן משום שכיון שאינן מטמאין שטבול יום אינו רק פוסל משקה קודש ומשקה תרומה ומשקין היוצאין מהן כמשקין שנגע בהן וא"כ אינן מכשירין שדוקא במקום שהטומאה וההכשר באין כאחד הא כאן אינן מטמאין עיין פ"י ה"ו, ולפ"ז יש לאמר דר"מ לטעמיה שסובר בסוטה פרק כשם שטבול יום מטמא משקה ואוכל קודש, א"כ טבו"י שנגע במשקה קודש המה משקין טמאים לטמאות רביעי בקודש ואז המה מכשירים שלא לרצון אעפ"י שחיבת הקודש מכשיר בכ"ז משקין טמאים מקרי לכן אף משקין היוצאין ממנו מכשירים שלא לרצון כדין כל משקין טמאים דלא פליגי רבנן וזה נכון: