Ohr Sameach on Mishneh Torah, First Fruits and other Gifts to Priests Outside the Sanctuary Chapter 5
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
שהרי נשרפה הראשונה אעפ"י כו' טומאה ידועה לכל. נ"ב פירוש שאינה טמאה רק בטומאת ארץ העממים דהוי דרבנן:
ומכזיב עד אמנה כו' כשהי' הדבר מקודם. נ"ב פירוש אעפ"י שעכשיו טמאים טומאת מת והוי טומאה ידועה בכ"ז מפרישין שני' כמו שהיה ודוק:
חלת חו"ל כו' לפיכך אם היה שם כהן קטן כו' ונאכלת לקטן כו'. ושם בגמרא, ואי ליכא כהן קטן שקלא לה בריש מסא ושדיא בתנורא. ונראה דאסור להנות הנאה של כלוי מחלה טמאה לזרים וכן כתב הרמ"א סוף סימן שכ"ב וי"א כששורפין החלה עושין לה היסק בפ"ע דישראל אסור להנות ממנה עכ"ל. נמצא כאן דשדיא בתנורא ומרבה בגחלים ואיכא לה הנייה מועטת לכן שקלא לה בריש מסיא דמיחרכא, ומה דנהנית ממה שמתרבין הגחלים מהחלה מפסדת במה דמיחרך ריש מסיא ונשרף המרדא, וכמו שכיוצא בזה אמרו בפרק כל הצלמים (דף מח) מה שמשביח בנבייה פוגם בצל כן ה"נ מה שמשבחת בגחלים פוגמת במרדא ופשוט. והנה בספר חדש הורה בחלה שנדבקה בכלי חרס רותחת דלא מהני הגעלה אע"ג דפסק בש"ך סימן שכ"ג סק"ד דמועיל הגעלה בכ"ח כיון שאין לו עיקר מה"ת עפ"י דברי הירושלמי, אבל כאן גם בכלי שטף הא בעי ליבון דאפייה צריך ליבון וכלים הצריכים ליבון לא מהני הגעלה. ולא דק בזה דהתוספות פ"ק דחולין (דף ח') ד"ה שליבנה באור כתבו בשם ר"ת דאם אינו סופו להשתמש רק ברותחין סגי בהגעלה דכל מה שסופו לפלוט ברותחין שוב פולט בהגעלה ראשונה, ומדחו דדילמא כיון שנשתמש בו ע"י האור אינו יוצא מידי דופיו לעולם בהגעלה ופולט תמיד מידי דהוה אכלי חרס שאינו יוצא מידי דופיו לעולם יעו"ש וכיון שכאן מהני בכלי חרס הגעלה תו מועיל גם במה שצריך ליבון אם סופו להשתמש ברותחין ואימתי כתבו האחרונים גם בחלה להצריך ליבון, בסופו להשתמש ע"י האור דמה שסופו לצאת ע"י האור לא התחיל לצאת כלל ופשוט:
שאינה מדמעת. רבים חולקים ע"ז וכן פסק רמ"א. והנה בשאלות יעב"ץ ח"ב סימן צ"ט הביא עובדא שנתערבה החלה לעיסה והורה המורה מתחלה שיעשה עיסה אחרת כשיעור חלה ויצרפנה לזו המעורבת כו' ויפריש ממנה חלה אח"כ, אך כאשר זה הי' אי אפשר הורה כפסק השו"ע שישאל עלי', וע"ז צוח המחבר דעל מדומע איך שייך שיפריש מעיסה אחרת יעו"ש. ונראה ברור טעמו דחש לקושיית הט"ז מכמה משניות דנתערב תרומה טמאה ירקבו ועוד ולזה פירש דאין זה פתח גמור שלא ניחא לי' בהפרשת חלה זו דהא אם ישאל על הפרשתו הדרא לטבלה וצריך לחזור ולהפריש ואימור יחזור ויפריש הראשונה כיון דנתערבו ואינו ניכר לכן זה לא הוי פתח, לכן הורה שיאפה עוד עיסה ואחר זה ישאל על העיסה שהפריש ויפריש מעיסה אחרת וזה חרטה גמורה שאינו רוצה שיוקדש לחלה עיסה זו רק עיסה אחרת ודוק. וזו היתה כוונתו של המורה הגאון בעל כנסת יחזקאל מהמבורג. אמנם לדעתי יתכן דבכל תרומה שנתערבה כשכבר אכלו מהשיריים הנתרם מהן תו לא מצי להישאל על נדרו היינו הפרשת תרומה דאישתכח דאכל טבל שבעון מיתה ובודאי משום הפסד ממון לא ניחא ליה לאכול איסור חמור כזה, ועל כרחין דיתערב קודם שיאכל מהשיריים זה לא שכיח והוי הך תערובות כנולד ואין פותחין בו, אבל בחלת חו"ל דאוכל ואח"כ מפריש א"כ גם כי אכל מהשיריים מצי להישאל ולחזור ולהפריש, דדבר זה דיתערב אף אחר שאכל השיריים מצוי ולכן פותחין בו. ונכון: