עיין ההמ"ג, ולעיל פי"ז במשל"מ ד"ה שוב האיר כו'. והנה מסוגיא דפרק הבא ע"י דף ס' אנוסת עצמו ומפותת עצמו כו' אמר ר"ה ומוציא בגט כו' א"ל והא כו' בוגרת ומוכת עץ לא ישא ואם נשא נשוי, אלמא סופה להיות בוגרת תחתיו ה"נ סופה להיות בעולה תחתיו קשיא, ונראה דמאי קשיא דאם כן בבעולת חבירו ג"כ אמאי מוציא בגט נאמר דהואיל וסופה להיות בעולה תחתיו לא יוציא, וצ"ל דהא אין סופה להיות רק בעולת עצמו אבל לא בעולה מחבירו אף דשם בעולת חבירו אין מוסיף דבר בשם האיסור, דעל בעולה דמוזהר אין נפק"מ בין בעולת עצמו לבעולת חבירו, א"כ גם בבעולת עצמו לא קשה דהא סופה להיות בעולה בתורת נשואין לא בעולה מזנות אף דמה דהיא בעולה בתורת אישות אין נפק"מ להוסיף האיסור בשם בעולה, והניחא לשיטת רבוותא בתוספות דולד אנוסת עצמו ודאי אינו חלל א"ש דמקשה דכיון דאין נפ"מ בין בעולה בתורת אישות לבעולה שלא בתפיסת קדושין רק בנזות וכי"ב בשם האיסור בתולה ולא בעולה א"כ יש להכשיר הואיל וסופה להיות בעולה תחתיו שלא יוציא, אבל כאן בבעולת חבירו הרי מה דהיא בעולה מחבירו מוסיף בהאיסור דהואי חללה והולד חלל, לכן לא שייך לאמר הואיל וסופה להיות בעולה תחתיו, אבל לשיטת רבינו דלא מפליג בין אנוסת עצמו לאנוסת חבירו קשה, ונ"ל דמש"ה אמר קשיא ולא תיובתא משום דאית לה פירוקא והתירוץ כמוש"ב: ולפ"ז נ"ל לפרש השמועה בפ"ק דקדושין איבעיא להו תחילת ביאה קונה כו' למאי נפ"מ כו' אי נמי לכהן גדול דקא קני בתולה בביאה מאי, דהקשו רבוותא הא אמרינן דהיכי דאישתני גופה קודם נשואין קיחה דנשואין בעינן ואסורה להנשא לכה"ג אי אמרינן ביאה אירוסין עושה יעו"ש בתוס' פרק הבא ע"י, עוד קשה טובא כיון דאם פריש שיקנה בתחלת ביאה מהני, א"כ ודאי המתקדשת לכה"ג דלית להו היתרא, אם לא דלא יקנה לה בתחלת ביאה, הוי כמו דפירש כמוש"כ המשל"מ פ"א מהלכות מכירה, ולפ"ז א"ש כיון דאם תחילת ביאה קונה א"כ נעשית ארוסה בתחלת הביאה ואין הכי נמי דהנשואין יהא באיסור דכי אם בתולה מעמיו יקח בתולה ולא בעולה בעת קיחה דנשואין, אבל אם נשא אותה אחר זה אז שוב לא יוציאו מידו משום דהויא בעילת עצמו באירוסין דהוי כמו בוגרת ומוכת עץ דסופה להיות בעולה תחתיו דארוסה מותרת להארוס מן התורה ולא הוה עלה שם בעילת זנות כלל, אבל אם נאמר דסוף ביאה קונה הרי היא בעולה ממנו שלא בתפיסת קדושין ואין סופה להיות בעולה תחתיו רק על ידי בעילת קדושין שכבר הוא אשתו, וא"כ הדין באם כנס אותה אח"ז שוב מוציא כמו בעילת עצמו מזנות אם כנס דקיי"ל דמוציא בגט דבר תורה, וא"כ על האיסור דנשואין ליכא נפ"מ כלל דבין כך וב"כ אסור לישא אותה, רק הנפק"מ אחר זה אם עבר ונשא אותה אי מוציאה בגט או לא, ולא שייך לומר דהוי כפירש שדעתו לקנות בתחלת ביאה כיון דבין כך ובין כך איסורא עבד. אמנם רבינו פסק דאירס בעולה ונתמנה כה"ג יכנוס, ובאירס בתולה ואח"ז בעלה שלא בתורת נשואין לא הזכיר רבינו, ואם סובר דבזה לא יכנוס הפירוש מחוור, וזה ברור אצלי, דאין לומר דאין סופה להיות בעולה תחתיו רק ע"י נשואין, דהנשואין אינו מוסיף כלום בקשר האישות וכמו שאמרו שהארוסה גמורה לבעלה, ורק הנשואין הוא ענין צדדי כמו ירושה וטומאה והפרת נדרים עד דבעי בשילהי גיטין אם זה הוי שיור בגט באומר חוץ מהפנ"ד כו' ובוודאי כשהיתה בעולה אחר אירוסין ממנו אם כנס אחרי זה אינו מוציא דהא סופה להיות בעולה תחתיו ע"י אישות ותורת קדושין ודוק:

עיין הרב המגיד, ומפורש כן בסוף פרק נושאין על האנוסה ואלא בגרושה כו' בשלמא לשני לא ליטמא כו' שמא בן הראשון וכשר הוא רש"י שם, הרי דמפורש דאין העובר חלל במה שאמו נתחללה ע"י ביאת כהן בגרושה, ומזה מפורש דספק חלל אסור לטמא למתים כמו"ש בה"י ופשוט:

פירוש דבחלוצה הוי איסור בכהונה וכמו דיש חלל מאיסור כהונה ד"ת כן יש חלל מדבריהם, אבל בשניות דלא שייך לאיסור כהונה ולא שייך לומר רק דבביאה ראשונה תהא זונה, זה לא שייך דענין זונה לרבינו אינו תלוי בסיבת האיסור דהרי הנרבעת לבהמה ונדה כשרה ולא נעשית זונה, וחלל לאשתו דביאת היתר הוה עושה אותה זונה, א"כ כיון שאין האיסור לבד גורם לשם זונה לא שייך לומר בשניות דהוי מדבריהם דנעשית זונה מדבריהם דרק לאיסור גזרו חכמים אבל לא לעשותה זונה ופשוט:

מפורש סוטה דף ו'. ומטמא למתים, יבמות שם, סנהדרין פ"ק דף ה':