ובל יטמא כהן למתים. נראה דחלוקין דהמקפת ומגלחת איש פטורה ואשה המטמאה כהן והכהן שוגג דבזה כתב רבינו בהלכות אבל פרק ג' הלכה ה' דהמטמא לוקה אינו נפ"מ בין ישראל לאשה דשניהם לוקין ובזה מיושב מה דנתקשו בתוס' ב"מ ל' וביבמות ה' דפשוט דאין עשה דהשבת אבדה דוחה ל"ת ועשה דטומאת כהן אע"ג דהוו עשה ול"ת שאינן שוין בכל ונילף מעשה דמצורע דדחי לאו ועשה דתגלחת ולפ"ז אתי שפיר דלא הוו כאינו שוה בכל כיון דהמטמא לכהן יהיה מי שיהיה הן איש או אשה לוקה ועדיפא מהך שכתבו תוס' בעשה ול"ת דאלמנה לכה"ג הואיל ועל האשה איכא לאו דלא יקחו. ודו"ק.

שני בתי דינין כו'. יעוין בכסף משנה בשם רד"ך. והנה מצאתי עוד פעם דפליגי אביי ורבא ולטעמייהו אזלי והוא בהוריות פ' ב' גבי הורה כהן משיח דסבר אביי למימר דיתבי בשני מקומות וקא מורו בתרי איסורי וא"ל רבא אטו שני מקומות גרמי כו' משום דכיון דמיירי דשניהן מפולין, אם כן כי הורו בשני איסורים כמו חלב ודם אם בחלב מורה הכהן משיח שמותר בעל הקרב והם מורים דאסור אז אינו רשאי לעשות כדבריו משום לא תתגודדו אף שמורה לעצמו אסור לעשות כדבריו וכי עשה שלא כדין אין זה שגגת הוראה לחייבו פר רק כשגגת מעשה לכן אמר אביי דמיירי בשני מקומות דאז הוי מצי להורות כדבריו ורבא אזיל לטעמי' דאף במקום אחד רשאי להורות בשתי בתי דינין כל ב"ד כדבריו לכן כי הורה בפרט מהחלב דמותר אף שב"ד מורין להחמיר הוי שגגת הוראה ומביא פר בפני עצמו ודו"ק. ושם פסק רבינו כרבא יעוי"ש ועיין שו"ת ר"מ אלשיך סי' נ"ט בזה.

אחד ישראל ואחד כהן ששרט על המת אינו לוקה אלא אחת. נ"ב נתבאר יפה בספר המצות מצות ל"ת סימן ק"ע באורך ובראיות חזקות יעוי"ש. ויעוי' נזיר דף מ"א ע"ב בתוס' תוד"ה ואי כתב ועוד כיון דגלי רחמנא בזקנו דדחי עשה דגלוח כו' דכהנים כו' הוה"ד שידחה ב' לאוין ועשה כו' כו'. דדעתם ג"כ דגלוח זקן בכהן אינו רק לאו אחד ונכפלה האזהרה בתורה גבי גלוח זקן בכהנים משום שכן היו עושים כהני העו"ג וזה באור דבריו ריש הלכה ז' דרך כהני עו"ג הי' שמשום זה נכפל האזהרה גבי כהנים.