והלכה כדברי פלוני ה"ז נביא השקר. המתבונן בדברי רבינו פה ובפתיחתו לפירוש המשנה ששם ביאר דבריו בשני פרקים אלו באורך יראה כי סברתו דמצאנו בתלמוד שפסקו הלכה כדברי ב"ה נגד ב"ש משום שהם היו נוחין זה לזה ושונין דברי חביריהן. וכן רב הלכה כמותו באיסורי משום שהיה רגיל בהוראות כמוש"כ הרא"ש פרק שור שנגח ד' וה' ושמואל כמותו בדיני משום דשכיח בבי ר"ג דשכיחי דיני ב"ב דף ס"ה. ואם כן כשחקרו איך לקבוע ההלכה כדברי מי ע"ז יצאת ב"ק ואמרה הלכה כב"ה, והלכה כר"א בכל מקום. משום שהב"ק נאמר על האדם, ולא על גוף דבר ההלכה פרטית, ולא על תנורו של עכנאי בפרטות, שזה שהאדם ראוי לקבוע הלכה כמותו, אין זה מופת פרטיי שכיון להאמת בדבר פלוני רק בכללות בכ"מ ראוי לפסוק כרב נגד שמואל באיסורי, וכיו"ב ובזה פליג ר' יהושע ואמר אין משגיחין בבת קול, אבל להכריע על הלכה פרטיית לאמר הלכה כפלוני, ע"ז נאמר לא בשמים היא וע"ז אמרו בתמורה ט"ז שהשיב יהושע כשאמרו לו שאל א"ל לא בשמים היא, ואם נביא אמר הלכה כפלוני ה"ז נביא שקר, אבל לפסוק איך ראוי לקבוע הלכה בכל מקום שזה אינו אימות עצמו, שהאם מפני שהוא רגיל בהוראות זכה לכוון האמת בכל דבריו באיסור והיתר ויעוין עקרים במאמר א' פרק י"ח, וע"ז יצאה ב"ק הלכה כב"ה וכו' כמו שפירשתי, כן נראה בכוונת רבינו ודוק.