ישראל ששכר פרה מכהן מאכילה תרומה. ברור דאם מזונותיה על ישראל רשאי ישראל לקנות כרשיני תרומה ולהאכילה אבל ביש לו תרומה שצריך ליתן לכהן אינו מקיים מצות נתינה דהוי כמוכר תרומה לכהן כמוש"כ ר"י בתוס' יבמות (דף ס"ז) וזה דלא כהרא"ש והרע"ב בפירושם שכתבו דהוי כאילו זכה כהן כו'. ולפ"ז א"ש בתוספתא פ"י דתרומות פרתו של ישראל שילדה בכור ה"ז מאכילה כרשיני תרומה רשב"ג אומר ולא עוד אלא שזכו לה כרשינין, פירוש דת"ק אמר דקונה כרשיני תרומה ומאכילה ורשב"ג מוסיף דאף כרשינין שצריכין ליתנם לכהן מאכילין לזה הבכור, ועיין פ"ג דמעילה ולד מעושרת כו' ובתוספתא שם עיין היטב:

ואוצר אדם כרשיני [תרומה] לתוך שובכו כו'. פשוט דבישראל מיירי אבל כהן אפילו במתכוין שרי להאכיל ליוני שובכו, אע"ג דאין בהן קנין אלא מפני דרכי שלום בכ"ז גם תרומת כרשינין הוי רק מגזירה דדוד יעוין לעיל פ"ב ומהני לזה קנין דרבנן, ולפ"ז יתכן שאם מכר ישראל פרתו לכהן ומשך הכהן דאוכלת כרשינין כיון דתרומת כרשינין הוי דדבריהם ומועיל לזה קנין משיכה דדבריהם. אולם יעוין לעיל פ"ח הי"ב דגזרינן בהא בחרש יעו"ש. אמנם ביוני שובך לא גזרינן משום דאין מזונותיהם עליו וכמוש"כ סוף שבת, ואם מועיל קנין דרבנן להאכיל תרומה ד"ת אכמ"ל וכבר האריכו בזה:

יראה לי כו' ה"ז אסור להאכילה תרומה שדין תורה מעות קונות כו'. הנה לפי מה שמבואר דעת רבינו דהנאה של כלוי לזרים בתרומה אינו דבר תורה ויעוין לקמן פי"א הי"ז י"ח ובמשל"מ שם, א"כ כיון דמדבריהם אינם קונים מעות והוי אכתי פרתו של כהן ואמאי אינו מאכילה בתרומה, אך זהו בדותא דרבינו סובר כהר"מ מפונטייזא בספר הישר והובא בר"ש סוף תרומות דבהמת ישראל אסורה מן התורה להאכילה בתרומה דכתיב וכהן כי יקנה נפש ונפש בהמה במשמע ודוקא בהמת כהן אבל בהמת ישראל אסור מן התורה יעו"ש, ומ"מ לפמש"כ בתוס' ריש פרק אלמנה לכה"ג דדוקא כרשינין מאכיל לבהמה בתרומה וכמו שמבואר בתו"כ הם אוכלים ואין הבהמה אוכלת יכול לא תאכל בכרשינין ת"ל נפש [הובא במשל"מ פ"ו יעו"ש] ובכרשינין איתא בירושלמי סוף חלה דדוד גזר עליהן א"כ הוי חיובן בתרומה מדבריהם ותו אמאי לא יאכילנה הכהן כיון דמדבריהם הוי שלו. ונראה דעיקר טעמו משום הפסד תרומה וכל מאכל הראוי לאדם אין מאכילין אותה לבהמה וזהו בכלל הפסד תרומה שכתוב לקמן פי"א אין מבשלין יין כו' ואין נותנין דבילה כו', ואף בחולין סבר ר' הונא דאוכלי אדם אין מאכילין לבהמה (תענית דף כ') לכן אף שעורים כו' אינם ראוין לאדם וכל דבר הנתקלקל קצת מאכילן לבהמה בתרומה ובהו הוי חיוב תרומה דבר תורה לכן גם כרשינין ודברים דאין חיובן רק מד"ס אסור ג"כ להאכילה ופשוט: ועיין בתנא דבי אליהו פי"ג באריכות דאסור להאכיל לבהמה תרומה וכולהו משום הפסד תרומה, ומה דמשמע מדבריו שתרומה שאין להם אוכלים אין הולכין אלא לשריפה, מפורש דלא כן בתרומת חמץ לריה"ג בפרק כל שעה (דף ל"ב) דמאכילה לכלבו יעו"ש, אך תמן דוקא בזמן שאסורה באכילה אבל בסופה לאבוד שורפין הטהורות ואין מאכילן לבהמה וכמו דאמר בפ"ק דפסחים בי"ד שחל בשבת דשורפין כו' טהורות ויעוין תוס' שם וזהו כדברי התדב"א ודוק ולפי מה שכתבנו בפ"ח ממכירה דאם לא חזרו בהן תו לא הפקיעו חכמים קנין מעות א"כ אם לא יחזור בו נמצא דהפרה קנויה במעות להישראל מדבריהם. ג"כ א"ש טובא דלא אכלה בכרשינין דהוי מדבריהם ג"כ, ועיין פי"א ה"ט ומפני כו' שאינן ראוין למ"א, ועיין מש"כ בהלכה שלפני זה ודוק: