וזה תקרובות ע"ג אע"ג דבהו נאמר יהרג ואל יעבור יעוין ריב"ש סימן רנ"ה, מדמה רבינו לבועל אשה בגיותה דגם כן קנאין פוגעין והוי ג"ע ויהרג ואל יעבור ואפ"ה הותר, כן כאן לכשירעב הותר, ולזה אמר ובורות חצובים מלא יין נסך ועיין רמב"ן פ' ואתחנן בזה ודוק:

קצור מופלג הוא בכאן דאם נתגיירה ובעודה מעוברת טבלה לשם גירות תו אין בנה צריך טבילה, לכן מיירי כאן שלא טבלה לשם גירות בעודה מעוברת ותמר טבלה אמה בעודה מעוברת לכן הוית אחות אבשלום מאמו דלידתה היה בקדושה. וראיתי אח"ז שכן הגיה הגרי"ח ז"ל בדפוס ברעסלא, אבל נראה דמשום זה קיצר רבינו דסברתו כך דמעוברת שנתגיירה בנה אין צריך טבילה אבל מכל מקום מילה לשם גירות בעי דכיון דאינו גר עד שימול ויטבול בעי ג"כ מילה, ולא סבר כיון דאי אפשר למולו הוי כאשה דסגי בטבילה לחוד רק מילה ג"כ בעי וסבר דלא מעכב הסדר ויכול להיות טבילה קודם מילה כמו שהוכיח רמב"ן מזה, או סבר דעל הסדר לחוד לא קפיד כיון דלאו בר מהילא הוי אבל בלא מילה אינו כגר, ונמצא דאם היפת תואר הולידה בן אז אף שטבלה לגירות בעודה מעוברת ג"כ הרי הוא כגר שכשנמול לכשנולד אז נעשה גר, אבל אם הולידה בת אז היא לידתה בקדושה דסגי בטבילת אמה ולכן תמר אחות אבשלום מאמו, ולכן בהולידה בן קיצר דמטבלין אותו ב"ד ע"ד והוא הדין בנתגיירה אמו ואינו צריך רק מילה מלין אותו ב"ד על דעתם, כן היה נראה, ובגוף דברי רמב"ן יש להאריך ויעוין ש"ך סימן רס"ט סק"ו ובדגול מרבבה שם ואכמ"ל:

עיין מש"כ בפרק י"ד מהלכות איסורי ביאה, ובספר יד יהודה פירוש על ס' עשרה מאמרות: